הייתי מאוד גאה במדים, בכומתה האדומה, בכנפי מקפלת המצנחים ובתג של הצנחנים
היינו נוסעים מצרפת לבלגיה ומשם היינו שולחים את מנות הדם שנתרמו לארץ
פתאום מרחוק ראינו את הבנות יושבות על כיסאות סביב קיוסק ומלקקות גלידה. שאגתי עליהן כמו שלא שאגתי מעולם. באותו ערב הן עלו למשפט וכל אחת מהן קיבלה 35 ימים מחבוש. מאז לא חזרתי לרצועת עזה
עם הזמן סבתא התרגלה לחיות שונה בארץ ישראל, היא התרגלה לתרבות המקומית ולאיך שחיים כאן
כשהגיע יום החתונה, יוסי היה במילואים במלחמת יום כיפור ואני בביתי בחיפה. הגיע הרב לחתן אותנו - ולא היינו. מזכיר הקיבוץ לא ידע מה לעשות, חשב, והחליט לפצות את הרב הרצל בתרנגולת מהלול
החיים היו צנועים, הילדים עבדו בחקלאות, שיחקו בטבע, היו שירותים משותפים לארבע משפחות
ישנן שתי ירושות יציבות שאנו מעניקים לצאצאינו - האחת היא שורשים והשנייה היא כנפיים
מתוך:
כפר תבור – בית ומשפחה
החזרה הביתה הייתה במטוס, הטיסה ארכה 3 ימים שמהלכה נחתנו ליום באיטליה. אח"כ טסנו ארצה, הביתה. לא הייתה מאושרת ממני
אבי הוא הבן הראשון שנולד בקיבוץ מזרע וחי את כל חייו בקיבוץ
מגיל צעיר לימדו אותי שהמקום היחיד של היהודים הוא ארץ ישראל
הגעתי למפגשים בשמחה וגם בבית המשיכו שיחות מעניינות סביב התכנית
המפגשים עם הנכדים מהווים עבורנו את החוויה הטובה ביותר לחיינו
מתוך:
מִתָּעְלוּלֵי בלומברג
מלחמה היא תמיד אירוע מצער, אך לעולם לא איבדתי תקווה ותמיד ייחלתי לטוב
מתוך:
מִתָּעְלוּלֵי בלומברג
במהלך הבריחה מהעיר אמי נאלצה לגונן על אחי הקטן בגופה, היא ממש נשכבה עליו על מנת שלא ייפגע
אני שמח שדור ההמשך שלי גדל במדינה הזו ומבקש שישמרו עליה, כי אין לעם היהודי ארץ אחרת
חפץ ילדות שקיבלתי הינו סידור תפילה, מסרתי אותו לנכד הראשון שלי בבר המצווה שלו
מתוך:
נכדה וסבא – ליזי ויוסי
המשיכו לעבוד גם לאחר היציאה לגמלאות לשם החיוניות ותחושת הערך העצמי
במהלך לימודי בתיכון אני וחבריי עשינו מעשה קונדס: הרמנו את האוטו הקטן של המורה לספרות (פוצ'ו) לקומה שנייה..
מתוך:
ששון צחייק – סיפור חיים
העבודה הפיזית במושב הייתה קשה, המשק החקלאי דרש השקעות, והפרנסה לא הייתה בשפע, אך סבתי עדינה ומשפחתה לא הרגישו מסכנים. הם הבינו שהם חיים במדינה צעירה ועם נטל ביטחון כבד
אנשים הפיגו בספינה ישנה ורעועה בתנאים מאד קשים.
הכל התחיל מתותים
כשהיינו שומעים את דלת הגן נסגרת, מיד היינו קופצים מהמיטות והיינו רצים לארון בו איחסנו המטפלות את כל הדברים הטובים והמתוקים: סוכר, דבש וריבה, זללנו מכל הבא ליד
זאת הייתה נקודת "האל חזור" מבחינתי. אמרתי לאישתי שאם הילדה לא יוצאת לטיול, אנחנו עולים לארץ
"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"
בכל תקופה יש דברים טובים ואני שמחה שחייתי בכל התקופות הישנות. אפשר למצוא בכל התקופות דברים טובים, גם עכשיו
מתוך:
פרשיות חיים – מיכל שור
הכל שטויות - העיקר הבריאות – סבא שלי תמיד מחייך ומאושר, לוקח את הכל בקלילות ובשמחה
אני זוכרת שרצתי בסמטאות עם הילדים מהשכונה וצעקנו "מדינה עברית, עלייה חופשית! בוז לספר הלבן, יחי דגלנו כחול לבן." למרות שלא היה לנו מושג מה זה אמר
מתוך:
פרשיות חיים – מיכל שור
סיפרו שנולדתי ביום גשום וחורפי.. אבא הביא לאימא עציץ עם סיגליות, כך קבעו את שמי
אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי קיר.
מתוך:
סיפור מהבית שגדלתי
שתהיה בן אדם ישר, תלמד, תעזור לזולת, תשרת בצבא ותגיע לדרגות גבוהות, תקים משפחה ושתגדלו ילדים לפי ראות עיניכם.
מתוך:
מרומניה לארץ ישראל