מאגר סיפורי מורשת

שמי עירית, נולדתי בקיבוץ "רמת דוד" בשנת 1951 לאבא אפרים, שאף הוא נולד בקיבוץ, ולאימא פיצי שבאה מירושלים, ממשפחה דתית שממש לא הייתה מרוצה מהיציאה שלה מהבית.

אבא אפרים היה בן להורים שהגיעו מבסרביה, על גבול רוסיה ורומניה. אימא פיצי היא בת אברהם, שמשפחתו הגיעה ממזרח אירופה בתקופת העלייה הראשונה. סבי אברהם כבר היה "צבר" שנולד בארץ, במטולה. סבתי מרים, מצד אמי, נולדה בעיר העתיקה בירושלים ליוצאי פולין, היא דיברה ערבית ויידיש. הסביבה המעורבת בה חיה השפיעה עליה והיא בישלה גם אוכל יהודי מזרח אירופאי וגם אוכל מזרחי.

נולדתי בשנת 1951, שלוש שנים לאחר קום המדינה. הקיבוץ היה עני והמשאבים בו היו דלים מאד. בית הילדים שימש אותנו הילדים 21 שעות ביממה, וכלל לינה, אכילה, רחצה, וחינוך. בשלוש השעות הנותרות  ביקרנו את ההורים  בבית, שהיה חדר אחד שבו לא היה אפילו קומקום. אנחנו הילדים אכלנו את כל הארוחות בבית הילדים והמבוגרים אכלו בחדר האוכל הקטן, שאליו אסור היה לנו להיכנס. הלימודים התנהלו בבית הילדים. היינו שבעה ילדים בכיתה. את רוב שעות הלימודים בילינו בטבע והלימוד היה לימוד מזדמן.

היום הקיבוץ שונה לגמרי. בית הספר הוא אזורי, בית ההורים הוא ביתם של הילדים והם מבלים בבית הילדים כ-3 שעות ביום. ההורים מעורבים בחיי ילדיהם באופן שוטף והדוק במהלך כל היום. הילדים יכולים להיכנס לכל מקום והחיבור של התא המשפחתי הרבה יותר חזק ומשמעותי.

תקופת בגרותי

בצבא הייתי סמלת סעד (מש"קית ת"ש) בגדוד תותחנים בסיני. זו הייתה תקופה נפלאה עבורי. את אבי בנותיי הכרתי בקיבוץ שניר בגליל העליון, שם נולדה בתנו הבכורה ואז עברנו לרמת דוד. ארבע שנים לאחר מכן נולדה רעות, אימא של זוהר. כשרעות הייתה בת 4 בעלי ואני נפרדנו.

לאחר השחרור מצה"ל התחלתי לעבוד כמזכירה הראשונה של בית ספר עמק יזרעאל בקיבוץ גניגר והקמתי את משרד המזכירות. לאחר סיום תפקידי בבית הספר התבקשתי להקים את משרד המזכירות במרכז המוזיקה, המחול והחינוך המיוחד במזרע.

כאשר הבנות בגרו ויצאו לעצמאות (רעות התגייסה לצה"ל), יצאתי לעבוד בסמינר אפעל כמזכירת בינ"ה (נלקח מאמירתו של ביאליק –  "בית יוצר נשמת האומה") זהו מרכז ליהדות פלורליסטית המקבלת כל גוון של קבוצות ביהדות תוך שמירה על זהותן, כולל הקבוצה החילונית. ארון הספרים היהודי נאסף עד ימינו וכולל בתוכו גם את ביאליק, טשרניחובסקי, רחל, לאה גולדברג, יהודה עמיחי, חיים באר, מאיר שלו ויהונתן גפן. בתקופה זו נהניתי מאוד מהצעותיה התרבותיות של תל אביב, למדתי הרבה וספגתי הרבה מאוד ידע ביהדות וספרות. הכרתי הרבה אנשים מעניינים, חלקם מאבני הבניין של חיי.

יצאתי לגמלאות לפני חמש שנים אך אני ממשיכה לעבוד כמזכירת המרפאה ברמת דוד בהיקף של חצי משרה. אני ממליצה לבנותיי ולנכדיי להמשיך לעבוד גם לאחר היציאה לגמלאות לשם החיוניות ותחושת הערך העצמי. אני מאוד משתדלת ליהנות ממה שהחיים מעניקים לנו, להיות עסוקה ופעילה כל הזמן ולמצוא זמן לתחביביי. אני מרבה לשמוע ולצפות בחדשות אקטואליה יוצאת לסרטים, הצגות, טיולים לחו"ל ומסעדות, כמובן לא שוכחת להקדיש זמן איכות ליקר מכל – הילדים והנכדים שלי.

הזוית האישית

הנכדה זוהר: מאוד נהניתי ולמדתי בתכנית הקשר הרב דורי, ומאוד נהניתי לבלות עם סבתא.

סבתא עירית: זו הייתה הזדמנות פז לבלות זמן איכות עם נכדתי האהובה זוהר וליצור עימה סוג של אינטימיות, בה זוהר שומעת על חיי ונוצר דו שיח בוגר יותר ממה שהיה עד עתה.