מאגר סיפורי מורשת

שמי אמה חסיד, אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, מלכה סהר. בסיפור זה סבתא מלכה בחרה לספר לי על משפחתה עוד לפני עלייתם לארץ.

בעקבות העלייה המתוארת בסיפור, הוקמה "חמולה" ענפה – דה – חלפון ופיצוטו

סבתא זכיה וסבא אברהם

אמי דינה-אדל (שמה המקורי) נולדה בטורקיה בעיר קילאז' בשנת 1.1.1926 משם עלתה לארץ ישראל דרך גבול סוריה בהיותה בת ארבע עם אמה זכיה חלפון ואחיה מזל וצדוק בשיירה על גבי חמורים.

סבתי זכיה נולדה בטורקיה בעיר קילאז' למשפחת אשכנזי המכובדת שהייתה מאנוסי ספרד. סבי אברהם חלפון יצא לפניהם לארץ באונייה מטורקיה והחליט להתיישב בירושלים עם משפחתו שהגיעה לפניו.

לסבתי וסבי נולדו אחים "צברים", אורי, אליהו, אסתר ואילנה.

לסבי אברהם הייתה חנות סיטונאית לפירות וירקות בשוק מחנה יהודה. הוא קנה את הסחורה בשוק חשמונאים בתל-אביב, והיה הראשון לשיווק פירות הדר בישראל.

סבתא מלכה וסבא משה דה פיצוטו

אבי עזרא דה-פיציוטו נולד בעיר חלב שבסוריה בתאריך 25.8.1920 להורים מלכה ומשה, היה לו אח בשם אהרון.

סבי משה דה-פיציוטו היה בן למשפחת סוחרים איטלקית אמידה מעיר הנמל ברנדיז'י, הם נשלחו כקונסולים לארצות אירופה ולמזרח התיכון לקיים קשרי-מסחר וגם לעזור בנושאים בין המדינות. הם נשלחו לסוריה מצרים, אוסטריה, שוויץ, ארה"ב, מכאן שלאבי עזרא הייתה נתינות איטלקית.

סבתי מלכה נולדה בטורקיה בקיליז'. סבתא מלכה הייתה דולה ובאחד המקרים לאחת היולדות נפטרו התינוקות לאחר כל לידה שילדה. באחת הפעמים היא ילדה בת וסבתא מלכה לקחת את התינוקת שנולדה אליה – כך האמינה שתשמור עליה ולא תמות – וכך היה. לימים, כשגדלה התינוקת, היא הגיעה לבקר את סבתא מלכה בביתה ברמת השרון.

סבתא מלכה

סבתא נישאה לסבי משה והם גרו בחלב. סבי עסק בצורפות בחלב. נולדו להם שני בנים: עזרא (אבא שלי) ואהרון.

אבי עזרא פגש שליח בשם כהן מירושלים שהגיע להעלות אנשים מחלב לארץ ישראל.

בעקבות המפגש עם שליח סוכנות זה, בשנת 1940 אבי החליט לעלות לארץ ישראל. הוא נפרד מאמו מלכה ואחיו אהרון ויצא לדרכו והגיע לקיבוץ עין-חרוד. משם הגיע לרמת השרון שם התישבו אנשים עירו. אחריו הגיעו  אמו מלכה ואחיו אהרון דרך גבול הצפון.

עוד בהיותו בחלב הכיר אבי את אמי ואמר זאת תהא אשתי.

בשנת 1945 חודש יוני נישאו הורי בירושלים בבית הוריה. מאחר והבריטים שלטו בארצנו היה עוצר בלילה כך שכל אורחיהם נשארו עד לשעות הבוקר ויצאו לבתיהם. האירוע לא צולם כי לצלם לא יתאפשר להגיע עקב העוצר בשעות הערב עד הבוקר. למחרת יצאו הורי לרמת השרון (שנקראה עיר שלום) שם הקימו את ביתם. בתחילת דרכם החלו הורי לעבוד במפעל "ירושלמי" שעסק בייצור חוטים וחבלים בעיר רמת גן, לאחר זמן אבי עזב את עבודתו במפעל והחליט לעסוק בחקלאות גידל ירקות ובעיקר בגידול תות שדה.

מאלבום התמונות 

להורי נולדו חמישה ילדים: משה 1946, מלכה 1949, אברהם 1952, איילה 1956 ויוסף 1957.

אני נולדתי בבית יולדות "בלינסון-רבין" ב-י"ט באדר התש"ט, 1949 לאחר קום מדינת ישראל. לאחר מספר ימים בבית יולדות הגעתי לביתי ברמת-בשרון. הורי סיפרו לי שיצאתי לאוויר העולם פני היו מכוסים בקרום עור עדין שזו תופעה נדירה.

הורי דינה ועזרא 

בהיותי בגיל גן למדתי בגן "אומן" שהיה גן דתי. למדנו את סיפורי ספר בראשית.

בחג ט"ו בשבט נטעתי עץ אורן בגינת הגן

למדתי בבית ספר "אוסישקין" למנהל קראו אריה בן שביט. היום נקרא בית הספר "קלמן" ע"ש מחנך ומנהל. בעת היותי בבית הספר היסודי נקראתי לא פעם  ע"י מנהל להחליף מורות בכיתות וכן בכל בוקר הוזמנתי לעשות את התעמלות הבוקר לכל כיתות בית הספר. באחת הפעמיים הגיע מפקח משרד החינוך ושיבח אותי על ביצוע התעמלות הבוקר וכן קבלתי מחמאות ממורי בית הספר.

מכתב ההוקרה שקבלתי

חוץ מהלימודים הרגילים בבית הספר היסודי למדנו מלאכת יד, תזונה וספורט. היה חדר אוכל בביה"ס לתלמידים שההורים עובדים ובכלל שם היינו עושים תורנות נהנו מאוד לעזור בהכנה ובהגשה התבשילים. בהפסקות שיחקנו בחבל, חמש אבנים, מחבואים קלאס ועוד… שרתי במקהלה של בית הספר בקול ב'.

עברתי חרם כיתתי, שלצערי עד היום ילדים חווים חרם. חברתי לכיתה אסתר, אינני זוכרת מה הסיבה למריבה באה להכות אותי. הרמתי את רגלי להגן עלי והחברה קיבלה מכה ובכתה כולם ריחמו עליה. בעקבות כך אף אחד לא דיבר ולא שיחק איתי בתקופה מסוימת. לא התרגשתי מכך כי היו לי חברות מאותה שכבה כך שהסתדרתי מצוין ואז בנות כיתתי ראו זאת החלו לדבר איתי כרגיל.

הייתי ספורטאית מצטיינת בריצה למרחק, הדיפת כדור ברזל, קפיצה לגובה, טניס שולחן, כדורסל ועוד. למדתי בתיכון בנוה מגן ולאחר מכן בבית ספר "אלפא" מקצועי בתל-אביב. עם הזמן קיבלתי צו גיוס לצה"ל עברתי מבחנים לאיתור התאמה.

השירות הצבאי

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים בתאריך 5.6.1967 והסתיימה בתאריך 10.6.1967. תאריך גיוסי היה ביום 11.6. יום לאחר סיום המלחמה ועל כן, לא ידעתי אם יגייסו אותי. ביום שבת 10.6.1967, הוחלט על הפסקת אש עם מצרים, סוריה וירדן. שמחתי מאוד כי רציתי כבר להתגייס. ביום ראשון 11.6 נסעתי ללשכת גיוס ביפו. ליווה אותי שכננו שולם אבי-שאול שורד שואה, מאחר והייתה לו נגריה בעיר, הוא שמח ללוות אותי ביום מיוחד זה.

גויסתי חוסנתי ועשו לי בדיקות דם ולאחר מכן עליתי לאוטובוס עם עוד חיילות והגענו לבה"ד 12 מחנה צריפין. כשהגענו לבסיס קיבלו אותנו מדריכות שכל אחת הייתה אחראית על מחלקה. קיבלנו נשק "עוזי" ותדריכנו כיצד להשתמש בו וכן לנקות ויצאנו למסע שם יריתי למטרה במטווח פעם ראשונה בחיי.

עברתי טירונות, כל בוקר מסדר ושמירות בלילות, תורנות מטבח וחדר אוכל ניקוי שירותים ובסיום הטירונות היה מסדר שבו קיבלתי ספר תנ"ך ונשבעתי לשרת את הצבא והמדינה בנאמנות. למחרת היום היה מסדר שבו אמרו לכל חיילת היכן היא מוצבת. המסדר נקרא "מסדר הדמעות" כי היו חיילות שלא שמחו להיכן ששלחו אותן. אני שובצתי לפיקוד מרכז לחיל הקשר והאלקטרוניקה היום החייל נקרא חיל הקשר והתקשוב. עברתי קורס קשר שבו למדנו להפעיל טלפון מנקודה לנקודה. הטלפון היה תיק מעור בתוכו סוללה אליה מחובר כבל עם שפופרת ולמעלה ידית. בקצה היה כבל ארוך מחובר לעוד תיק כזה. כאשר היינו מתקשרות אחת לשנייה היינו מסובבות את הידית שנקרא מחולל ואז נוצר הקשר. הקורס היה מהנה ביותר ורכשנו ידע נוסף באמצעי-תקשורת.

בסיום הקורס נשלחתי לבסיס במחנה צריפין למשרד קשר. תפקידי היה להעביר דואר שהגיע ולפזר למחנות שהיו במתחם צריפין וכן היה חדר שבו היה צפן שהיה מפענח סרט מחורר שנשלח בטלפרינטר עם הודעות שלא רצו שאויבינו ידעו את תוכנן. בנוסף, הייתי מסדרת את המשמרות במשרד.

לאחר זמן הועברתי לשרת במחנה ג'יפטליק שנמצא בבקעת הירדן, שכיום נקרא "מחנה אריה", ע"ש מפקד החטיבה שנפל בקרב עם מחבלים. במקום הייתה פעילות צבאית כל הזמן. מחבלים ניסו לעבור את נהר הירדן ובדרך כלל נתפסו. היינו מעברים את הנתפסים למשטרת יריחו. היו גשרים מעל נהר הירדן  שנקראו גשר אלנבי וגשר דמיה ששימשו מעברים מישראל לירדן והפוך. היו לוחמי-סיירות שנסעו בג'יפים עם גששים לאבטח את הגבול הירדני מפני חדירת מחבלים. הצבא יצא למבצע שנקרא "כרמה" בשטח ירדן למנוע את כניסת המחבלים לשטחנו.

היתה לי חוויה באחד הימים כשיצאתי לביתי. עמדתי ביציאה מהמחנה והנה רכב עוצר. הנהג שאל מי רוצה טרמפ להרצליה ואמרתי: אני. עליתי לרכב ויצאנו לדרך והנה אני רואה שהגענו למנחת המטוסים שליד הבסיס. הטייס אמר: בבקשה אנו חוזרים בטיסה להרצליה. הופתעתי מאוד והתרגשתי, כי אף פעם לא טסתי בחיי. עלינו למטוס הפייפר ששימש את מפקד החטיבה רפאל איתן והמראנו מעל העיר שכם. הטייס אמר לי החזיקי בהגאים והטיסי את המטוס – חוויה נפלאה.

ההכרות עם ישעיהו סהר

בזמן השירות בבקעה הכרתי את בן-זוגי ישעיהו סהר (מונדשיין) בן להורים שושנה (רוזה במקור) ועזרא מונדשיין שהיו שורדי-שואה. לאחר  סיום מלחמת העולם השנייה הגיעו שליחים מהארץ לאירופה בכדי להעלות את שורדי-המלחמה לארץ ישראל. שושנה חזרה לפולין מבקו שבאזרבדיז'ן ועזרא חזר מסיביר לפולין לשם נלקח ע"י הגרמנים לעבוד בנגרות. באותו זמן, באיטליה הקימו מספר מקומות ליישב את העולים לפני עלייתם. לישראל שושנה ועזרא הגיעו למחנה בעיר ריבולי בשם "קיבוץ-איחוד" שם הכירו ונישאו. הם היו במחנה חמש שנים. שנה לפני עלייתם נולד ישעיהו בתאריך 8.10.1947. שנה לאחר הולדתו עלו ארצה באונייה "קדמה" והתישבו ביפו.

מאלבום התמונות שלנו

אני וישעיהו בצעירותינו: בשירות הצבאי וביום נישואינו

לישעיהו יש שלושה אחים: טובה, שלמה וזהבה. שם משפחתו של ישעיהו שונה לסהר מאחר ויצא במסגרת הצבא עם משלחת לייצג את מדינת-ישראל בצעדה שהתקיימה בהולנד לאחר סיום מלחמת ששת הימים. ישעיהו ואני הכרנו בשנת 1967 בחג סוכות. לאחר כשנה לערך התחתנו ביום חמישי 16.01.1969  באולמי-הנשיאים בתל-אביב ברחוב המסגר שהיה ידוע כרחוב אולמות החתונות.

ביום שלישי 16.01.2023 חגגנו 55 שנים מאושרות וטובות.

לאחר הנישואים רכשנו דירה בשיכון בטיש בהרצליה. נולדו לנו ארבעה ילדים: אסנת בתאריך 9.7.1974, טליה בתאריך 18.2.1977, אסף בתאריך 19.5.1981 ודנה בתאריך 5.2.1983. בעת שילדינו למדו התנדבתי בגנים ילדים ובבית הספר לסייע לגננות ולמורות ובמזכירות וכן הייתי בוועד הכיתה וחברת וועד בבית הספר. ילדינו סיימו לימודיהם והתגייסו לצה"ל. אסנת שירתה בחיל-הים, טליה בחיל האויר, אסף בחיל-התותחנים ודנה בחיל-מודיעין שדה.

זכינו ללוות את ילדינו לחופה ולנכדים: אסנת נישאה לארז כהן ולהם שלושה בנים – דור ליעד אופק. טליה נישאה לניר קוניק להם ארבע בנות – רוני יעלי גילי טליה. אסף נישא להדר קיסר להם שני בנים ובנות אחת – איתי דרור וליבי. דנה נישאה לרוני חסיד להם שלוש בנות – אמה אלכס ואריאל,

רוני חסיד בן לסיבל ובן-ציון ולו שלושה אחים – צחי אורי ואסתי.

נכדתי אמה חסיד

דנה בתי ביקשה שאהיה נוכחת בלידתה של אמה בתה הבכורה. היה רגע מרגש ביותר. נוצר קשר מקסים עם אמה עד היום. שמחה אני  שזכיתי שאנו כותבות את שורשי-המשפחה.

מהאלבום המשפחתי שלנו

סיכום

בילדותי גדלתי ברמת השרון מושבה חקלאית עד לנישואי. טיילתי בשדות המושבה בה גדלו פרחי כל עונה. בחורף כמו כלניות תרמוס חמציץ נרקיסים. באביב השקדיות פרחו. בשדות החקלאיות הייתה ביצה (נקראה באסה) פרחו בה נרקיסים. ליד ביתי הייתה גבעת מיכאל שפרחה בשלל צבעים לימים הרסו את הגבעה ושיכנו את העולים שהגיעו ממרוקו פולין רומניה ועוד

בנעורי עזרנו לחקלאים בקטיף הירקות. לשכן בשם יוסף הייתה חלקת אדמה ליד ביתי וכאשר היה זקוק לעזרה באיסוף תפוחי אדמה הוא חרש את התלמים עם מחרשה רתומה לסוס והתפוחים עלו על גבי התלם. בחופשות מהלימודים יצאתי בחמש בבוקר עם אבי ברכבנו שהיה בעצם עגלה רתומה לאתון. יצאנו לשדות לעזור לו להעמיס את ארגזי-הירקות המוכנים.

שוק מחנה יהודה בירושלים שהיא העיר הכי אהובה עלי. השוק היה חלק אחד תחתון ובו חנויות הסיטונאים שהביאו את הסחורה מתל-אביב והחלק העליון חנויות למכירה לאנשים. תמיד הגיע שליח מבית הקפה עם כוסות תה קטנות לסוחרים. לאחר פיגועי-טרור השתנה צביון השוק.

משפחה

תמיד יצאנו עם ילדינו לטיולים ברחבי הארץ. באנו להורי לארוחות שישי מדהימות שבהם נוצר הווי מיוחד בין כל בני המשפחה וכן תמיד הגיעו עוד אורחים ששמעו על המפגשים והאוכל הטעים.

מלחמות ישראל

עברנו את מלחמת סיני, ששת הימים, יום כיפור, לבנון הראשונה והשנייה, התשות בגבול מצרים מבצעים בעזה והשביעי באוקטובר.

שירתי בצבא לאחר ששת הימים וישעיהו בעלי השתתף במלחמות ששת הימים, מלחמת לבנון, מלחמת יום כיפור ועוד מבצעים שונים.

ביום שבת 7.10.23 יום שמחת תורה, פרצה מלחמת חרבות ברזל. מחבלי חמאס הארורים חדרו מעזה בהפתעה לאחר ירי מסיבי של טילים, זה חצי שנה אנו פועלים להשמדת החמאס.

הזוית האישית

סבתא מלכה: זכיתי לספר את סיפור חיי לנכדתי אמה, ודרך התוכנית הזאת להגיע לכל משפחתי. המוטו שלי בחיים אותו מעבירה הלאה – לקחת את החיים בקלילות כך שהכל יהיה יותר קל. נכשלתם נסו שוב, יום קשה, מחר תזרח השמש שוב.