מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מבנגזי לתל עדשים – סיפור עלייתו לארץ של יוסי פריג'

עינב עם סבא יוסי
סבא בן 5 ומשפחתו בלוב שנת 1949
אין לי ארץ אחרת

שמי יוסי פריג', נולדתי בעיר בנגזי בלוב בתאריך בשנת 1944 להוריי אליהו וטובה. היו להם ארבעה ילדים שנולדו בלוב, לצערנו אחי הבכור נפטר עוד בטרם עלינו לארץ. אבי היה סוחר ועבד גם כצבעי. החיים בתקופה זו בלוב היו קשים מאוד: היו הפגזות ללא הפסקה הן מצד בעלות הברית והן מצד הגרמנים. במהלך ההפגזות ומתוך אמונה באלוהים היו מתחבאות המשפחות בבית הכנסת. אולם זאת לא הייתה הבעיה היחידה, הערבים רדפו את היהודים ופגעו בהם בכל דרך אפשרית, האווירה הייתה עויינת והמצב בעיר היה מאוד מסוכן, הרבה מקהילת היהודים נרצחו ובתי כנסת נשרפו. לאור המצב הקשה בלוב של אותם הימים, החליטו הוריי לעזוב הכל ולעלות לארץ ישראל וכך בשנת 1949 כשהייתי בן 5 עלינו לארץ. המסע לארץ היה על גבי סיפונה של האונייה "עצמאות". איני זוכר הרבה ממסע זה אולם אבי תמיד סיפר לי שכשירדנו לחוף, החזיק אותי בידיו מאוד חזק מחשש שאפול למים.

התאקלמות בארץ ישראל

כאשר הגענו לארץ שיכנו אותנו במחנה עולים שנקרא "שער העלייה" בחיפה, שם שהינו מספר שבועות עד שהעבירו אותנו למחנה עולים/מעברה בבית ליד (ליד כפר יונה של ימנו), שלימים הפך לבסיס צבאי. השנה הייתה מושלגת והאוהל התמוטט לא פעם, חווינו קור ורטיבות ללא הפסקה.. לאחר כשנה המשפחה הועברה למעברה ב' בעפולה, היום תוואי רכבת ישראל, ולאחר כשנה נוספת העבירו אותנו סוף סוף לשיכון ממשלתי של עמידר וזכינו לקבל דירה אמיתית בעפולה. בעפולה משפחתנו התרחבה ונולדו לי עוד שני אחים ואחות.

מכיוון שמשפחתי הייתה שומרת מסורת התחנכתי בגן ילדים ובבית ספר דתי ממלכתי "אוהל מאיר" עד כיתה ח'. כנער התקבלתי לחברת הנוער  ונקלטתי להכשרה מקצועית בקיבוץ גבעת עוז, שם למדתי עיבוד חקלאי וזכיתי להכשרה מקצועית לחיים. נשארתי בחברת הנוער בקיבוץ עד לגיוסי לצה"ל יחד עם חבריי מהגרעין. בקיבוץ התגייסנו לנח"ל מוצנח, כחלק מהמסלול של הנח"ל המוצנח בשירותי הצבאי עבדתי בחקלאות בקיבוץ זיקים. במהלך שירותי הצבאי בסדיר ומילואים לחמתי בשלוש מלחמות – מלחמת ששת הימים באיזור אילת, במלחמת ההתשה הייתי בתעלה (סואץ) ובמלחמת יום כיפור אף הגעתי לאיסמעיליה. לאחר השיחרור מהצבא עזבתי את הקיבוץ והתקבלתי להיות מדריך בביה"ס החקלאי בן שמן. לאחר מספר שנים ניסיתי את מזלי בתחום הבנייה בתל אביב.

בשנת 1966 חזרתי לעפולה לבית המשפחה עד שחבר מהמושב, יאשה שוסטר, הציע לי לעבוד בעיבוד חקלאי במושב תל עדשים. לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיי. עבדתי באדמות משפחות מושב תל עדשים, חרשתי ועיבדתי את החלקות. לאחר שלוש שנים הכרתי במושב את אישתי לעתיד, צביה, נכדה להורים שהיו ממקימי היישוב. אחרי כשנת חברות התחתנו והתיישבנו בתל עדשים בזכות היותנו בנים ממשיכים במשק.

צביה ואני הקמנו משפחה לתפארת, יש לנו ארבעה ילדים ושלוש עשר נכדים וכל המשפחה מתגוררת בתל עדשים. כיום אני נהנה מאוד מהמפגשים, החגים והפעילויות עם משפחתי.

הספר שעובר אצלנו במשפחה

הספר הנדיר שבתמונה נקרא "קריאי מועד", הוא ברשות משפחתנו כבר שלושה דורות. הספר נכתב בעיר ליבורנו שבאיטליה והיה שייך לסבי ז"ל. הספר עבר איתנו את כל הטלטלות והמעברים ומהווה חפץ מאוד חשוב עבורי. בבוא היום הספר יעבור לרשות ילדיי והם ימשיכו לקרוא בו במהלך תפילות החג כפי שנהגנו לעשות מימים ימימה גם בגולה כחלק מהמורשת היהודית.

הספר שעובר בין הדורות 

תמונה 1

הזוית האישית

סבא יוסי: התרגשתי להיזכר בהיכרות שלי עם סבתא של עינב ונהניתי להעביר את ההיסטוריה המשפחתית לעינב. אני שמח שדור ההמשך גדל במדינה הזו ומבקש שישמרו עליה, כי אין לעם היהודי ארץ אחרת.

הנכד עינב: היה מעניין לשמוע על העלייה וההתאקלמות של סבא של בארץ, למדתי שלסבא היו לא מעט קשיים להתמודד איתם כשהיה ילד בשנים הראשונות בארץ. היה מרגש לשמוע על העבר המשפחתי של סבא.

מילון

עיבוד אדמה
הכנה, התאמה ושינוי הקרקע לטובת חקלאות - למשל חריש.

תוואי
מסלול, דרך מסויימת על פני השטח

בֵּנְגָֿאזִי
בֵּנְגָֿאזִי (בערבית: بنغازي) היא העיר השנייה בגודלה בלוב והגדולה בחבל קירנאיקה שבמזרח המדינה. העיר ממוקמת על רצועת קרקע בין הים התיכון ובין שני מקווי מים עומדים, ויש בה שני חלקים: הרובע הערבי והרובע המודרני. בעיר יש מספנה, שדה תעופה ובתי נופש. כמו כן בעיר מפעלים רבים, כגון בתי חרושת לעיבוד עורות, טחנות קמח, טקסטיל, שימורים, שמנים, לְבֵנִים וצמנט. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אני שמח שדור ההמשך שלי גדל במדינה הזו ומבקש שישמרו עליה, כי אין לעם היהודי ארץ אחרת“

הקשר הרב דורי