מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1979 סבתא עלתה לארץ ישראל, אחרי סיום בית ספר. לפי סיפורה היא חונכה כבר מהבית לכך שאחרי בית הספר היא צריכה ללמוד לימודים גבוהים בארץ ישראל ולהכיר חבר יהודי, דבר שהיה בזמנו אפשרי רק בארץ. בגרמניה אז וגם היום לא חייבים להתגייס בכלל לצבא, ובמיוחד אין בנות בצבא.

ללא שום קשר, סבתא הכירה בשידוך את סבא שלי בבית מלון בתל אביב שאז נקרא מלון רמדה. לכן העלייה שלה הייתה יותר קלה לארץ ישראל, היא עלתה ישר לבית של סבא שלי. חודשיים אחרי העלייה שלה לארץ ישראל, סבא וסבתא שלי התחתנו. ולכן גם בישראל סבתא שלי לא יכולה הייתה להתגייס, כי גם פה בתקופה ההיא לא קיבלו נשים נשואות.

סבתא מספרת שלא היה לה קל להתאקלם בארץ. היא לא ידעה את השפה העברית, למזלה סבא שלי דובר מהבית גרמנית. היא קיבלה "הלם תרבות", כי בחינוך שלה היה דגש על סדר, ניקיון, דיוק בזמנים, נימוסים. עם הזמן סבתא התרגלה לחיות חיים שונים בארץ ישראל, היא התרגלה לתרבות המקומית ואיך שחיים כאן. שלוש שנים לאחר החתונה של סבא וסבתא שלי, הם הקימו בית משלהם וילדו את אבא שלי ואחר כך הביאו עוד שני ילדים לעולם, כך שהקליטה הושלמה.

הזוית האישית

רני: לדעתי הפעילות כיפית מאוד. מאוד נחמדה ומושקעת גם חשוב שהסבים והסבתות באו לבית הספר היה להם מאוד נחמד הבית קפה. חוץ מזה שזה מטריח אותם להגיע, אם הם גרים רחוק. ססיל: לדעתי הפעילות של הקשר הרב דורי היא רעיון מעולה גם להכיר את סביבת הלימודים של הנכדים, ולראות את ההכנות והתרגשותם של הנכדים כשאנחנו באים.