מאגר סיפורי מורשת

שמי ילנה זפדינסקי, נולדתי בתאריך 24.6.1963 בברית המועצות לשעבר (כיום בלארוס), בעיר גומל. להוריי קראו סוניה ולב פאליי. אימא שלי, סוניה, נולדה באוקראינה בעיר גורודנה, ואבא שלי, לב פאליי, נולד בבלארוס בעיר באראנוביץ'. אני בת הזקונים של המשפחה, יש לי שני אחים – פימה ואליק. אליק ומשפחתו גרים בארץ ואלו פימה ומשפחתו נשארו לגור ברוסיה.

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, משפחתי חיה בעיר גומל שבבלארוס. העיר החלה לספוג הפצצות מאסיביות מהאוויר מצד הגרמנים והוריי עם אחיי הגדולים נאלצו לברוח מהעיר. במהלך הבריחה מהעיר אמי נאלצה לגונן על אחי הקטן בגופה, היא ממש נשכבה על אחי על מנת שלא ייפגע. כאשר הגענו למקום מפלט, כל משפחתי ברחה לאוזבקיסטן, מקום אליו הנאצים לא הגיעו וכך הם ניצלו. בתום המלחמה, בשנת 1945, משפחתי חזרה לעיר גומל שבבלארוס.

בשנת 1966 משפחתי עברה להתגורר בפרבר סוולוז'קי בעיר סנט פטרבורג (העיר השנייה בגודלה ברוסיה). שם למדתי בבית ספר מספר 2 (לבתי הספר בברה"מ לא היו שמות אלא רק מספרים). בכל מהלך הלימודים אני וחברתי אולגה (עמה אני בקשר עד היום, מגיל 12) בילינו ולמדנו ביחד. העיר סנט פטרבורג הינה עיר של תרבות, אדריכלות והיסטוריה, יש בה הרבה מוזיאונים ובתי תרבות. הבילוי המועדף שלנו היה ללכת לראות הצגות בתיאטרון וביקורים במוזיאונים.

את בעלי אלכס הכרתי באמצעות שידוך. בעלי במקור מן העיר קייב שבאוקראינה. בת דודתי מאשה, שהתגוררה בקייב, הכירה את אלכס ומשפחתו והחליטה להכיר בינינו בהבנתה שהוא מתאים לי. אני ואלכס נפגשנו בעיר סנט פטרבורג והוא ביקש שאני אראה לו את העיר הגדולה, משום שלא היה בה מעולם. זו הייתה התאהבות ממבט ראשון ואחרי ארבעה חודשים שבמהלכם התכתבנו במכתבים, אלכס הגיע לסנט פטרבורג להציע נישואין. התחתנו בשנת 1984 בעיר קייב באוקראינה בטקס רשמי בעירייה, היו שם כל בני המשפחה והחברים.

העלייה לארץ

בשנת 1990, לאחר שש שנות נישואין, עלינו לארץ מסנט פטרבורג. טסנו דרך בודפשט שבהונגריה, שם העבירו את המטען שלנו למטוס. כאשר נחתנו בארץ נדהמנו לגלות שכל המזוודות והתיקים שלנו נעלמו. כך התחילה תקופת ההתאקלמות בארץ, מזל שנשאר לנו קצת כסף ומסמכים בתיקים האישיים. למזלנו, אחי הגדול עלה לארץ חצי שנה לפנינו וכך הייתה לנו כתובת לפנות אליה ולהתגורר אצלו בחולון בתקופה של החודשים הראשונים. אני זוכרת שהדבר הראשון שעשיתי בארץ היה ללכת לשוק ולקנות פרטי לבוש לכל המשפחה.

לאחר כחודש ימים בארץ עברנו להתגורר בגבעת המורה (סמוך לעיר עפולה) בשכירות. בשנת 1991, כשנה אחרי עלייתנו ארצה, נולדה בתי השנייה בשם בת אל (אימא של מאריאל). בשנה הראשונה של חיי בישראל למדתי באולפן ולא עבדתי. בשנת 1992 עבדתי כמטפלת במעון ילדים. משנת 1992 ועד שנת 1997 עבדתי במקומות עבודה מזדמנים, ורק בשנת 1997 קיבלתי הסמכה לעבוד בתפקיד רוקחת (מקצוע בו הוסמכתי ברוסיה) בבית מרקחת "סופר פארם" בעיר עפולה.

כיום אני חיה בעפולה, אני ממעטת לדבר על המקצוע שלי בגלל שאני לא אוהבת אותו: למדתי אותו בלית ברירה וכל שנות חיי עבדתי במקום שלא היה לי בו טוב. אני מאחלת לנכדיי ולכל הדור הזה ללמוד מקצוע מעניין, שיוכלו לקום בבוקר ולהנות במקום שהם מרגישים סיפוק וטוב להם! .

סיפורו של סטטוסקופ

החלטתי להעלות את סיפורו של הסטטוסקופ מכיוון שהוא נדיר ונשמר אצלנו מכל משמר. זהו חפץ מעניין מאוד ועתיק, חפץ שאינו בשימוש כבר שנים רבות ואפשר למצוא אותו רק במוזיאונים. הסטטוסקופ הינו מכשיר שמשמש לשמיעת דופק התינוק במהלך ההיריון. הסטטוסקופ עשוי עץ יקר מאוד. אלכס בעלי קיבל אותו במתנה מפרופסור מומחה לרפואת נשים כשהתחיל את ההתמחות בלימודי הרפואה ומאז אנו שומרים עליו.

הסטטוסקופ העתיק

הזוית האישית

סבתא ילנה: נהניתי ללמוד על הטכנולוגיה המתקדמת, לשתף את נכדתי בסיפורי העבר ופשוט לבלות זמן איכות איתה.

הנכדה מאריאל: שמחתי לשמוע סיפורים וחוויות מלפני שנים רבות, דברים שלא ידעתי על המשפחה שלי.