מאגר סיפורי מורשת

אני שלומית פרדו (מימי אילוז). נולדתי ב- 6 במאי 1939. במשפחה שלי היו שבעה ילדים, הייתי הכי צעירה. בילדותי גדלתי בלי אבא, ולא ידעתי מה זה סבים. האחים שלי טיפלו בי מכיוון שאימא הייתה עסוקה, כי אבא מת והאחים פרנסו את הבית. בגיל 8 לקחו אותי לבית ילדים בצרפת, שם הייתי במשך שנתיים ואז עליתי לארץ ישראל באונייה. משם הגענו לקיבוץ עין המפרץ בתור חברת נוער.

בעין המפרץ שהינו במשך ארבע שנים, ואז התגייסנו לצבא, לנח"ל. בסוף השירות הצבאי חזרנו לקיבוץ עין המפרץ, שם התחתנתי עם סבא יוסף. נולדו לי וליוסף שלושה ילדים. יוסף היה צייר, פסל וגרפיקאי. אני הייתי מורה לחינוך מיוחד ומורה למחול.

בשנות ה-70 נסענו לשליחות לפריז למשך ארבע שנים (יוסף, אני, איתי וגיא – הילדים שלנו). שם היינו ארבע שנים ובשנה הרביעית פרצה מלחמת יום הכיפורים. יוסף פנה לשגרירות ישראל, מכיוון שרצה לחזור ולהתגייס לצבא, הוא היה צנחן בצבא. השגרירות לא אישרה לנו ואמרה שיש לנו עוד הרבה מה לעשות בפריז. הם גייסו אותנו לערוך תרומות של מנות דם בפריז על מנת לשלוח לארץ. צרפת לא הסכימה לנו שנוציא את מנות הדם, וכדי לעשות את זה בכל זאת – היינו נוסעים מצרפת לבלגיה ומשם היינו שולחים את מנות הדם לארץ.

בשנת 1974 חזרנו לישראל, לקיבוץ עין המפרץ. התחלתי לעבוד עוד הפעם בריתמיקה ומחול לגילאי גנים עד תיכון, והקמתי להקות מחול שהופיעו בחגים.

חפץ יקר לליבי – כד בישום

כלי זה הוא כד בישום מיוחד אשר הגיע אליי מסבתא שלי, ומאז הוא מוצא מקום של כבוד אצלי בבית. הכלי עשוי מכסף משובח ומקושט בעבודת יד עדינה, והוא משמש  לבישום חדרים בימים מיוחדים. אך מעבר לתפקידו הפרקטי, הכד הזה יקר לליבי במיוחד. הוא מזכיר לי את ימי הילדות שלי אשר חקוקים בליבי עד היום. לכן, עבורי הכד הזה הוא הרבה יותר מכלי פשוט. הוא סמל לאהבה, זיכרון וקשר משפחתי חזק. הוא מחבר אותי אל העבר ומעניק לי תחושת ביטחון ושלווה.

הזוית האישית

הנכד המתעד אסף: היה לי כיף לתעד את הסיפור של סבתא שלי, נהניתי ושמחתי מאוד כשהיא באה אלי לבית הספר.

סבתא שלומית: נהניתי מאוד מהמפגשים שלנו, ובעיקר שמחתי על ההזדמנות לספר את הסיפור שלי.