מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית שיפטן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי, יחד אנו מתעדות סיפור מחיי ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

שבוע ימים לאחר תום מלחמת ששת הימים הייתי סמלת בהיאחזות הנח"ל בכרם שלום על גבול רצועת עזה. היו שם 15 בנות שאני הייתי המפקדת שלהן. באותו יום באתי  למסדר צהרים, במסדר היו רק שבע בנות, שמונה בנות היו חסרות. לשאלתי היכן שאר הבנות, שמרו הבנות על שתיקה ולא רצו לומר מילה. התחלתי לשאול לחקור ולברר היכן הבנות, היה לי ברור שמשהו קרה.

לאחר זמן התברר לי ששמונה בנות לקחו את הרגליים ויצאו לרצועת לעזה. נבהלתי, כמובן שהם ידעו שעזה היא מחוץ לתחום, אסור היה להיכנס לרצועה, אבל הן הסתקרנו והחליטו לצאת ולראות מה יש שם. התלבטתי מה לעשות, גם לי אסור היה להיכנס לרצועה אבל החלטתי לקחת את נהג הקומנדקר ולנסוע לחפש את הבנות. מאוד מאוד מאוד דאגתי, כי הכל יכול היה לקרות שם, הרי זהו אזור מלחמה.

נכנסנו לרצועה והתחלנו לחפש, זה היה כמו לחפש מחט בערימת שחת. התחלנו מחוף הים, חוף ים יפהפה, החול לבן אבל החוף מלוכלך. הרצועה הייתה הרוסה ואנחנו בלי לדעת לאן התחלנו פשוט לחפש. שני קצינים שפגשנו ושאלו מה אנחנו עושים שם, הצטרפו אלינו לחיפושים וזה מאוד עזר.

עברה שעה ועוד שעה והבנות אינן, דאגתי מאוד. חיפשנו בשווקים, חיפשנו בכל מיני סימטאות, היה מאוד לא נעים להסתובב, אבל לאט לאט השמש שקעה ואני פחדתי שאנחנו ניכנס לחושך בעודנו מחפשים.

פתאום מרחוק ראינו את הבנות יושבות על כיסאות סביב קיוסק ומלקקות גלידה. שאגתי עליהן כמו שלא שאגתי מעולם. עלינו על הקומנדקר וחזרנו לכרם שלום. עוד באותו ערב הן עלו למשפט וכל אחת מהן קיבלה 35 ימים מחבוש. מאז לא חזרתי לרצועת עזה.

הזוית האישית

סבתא יהודית: לדעתי זו תוכנית נהדרת, פותחת הרבה תקשורת בין נכדתי לביני, למרות שהקשר שלי עם עם קרן-אור הוא כזה שגם בלי התכנית אנחנו בקשר מאוד מאוד טוב, אבל סיפורים מעבר לרגיל זה תמיד כיף למספר ואני מקווה שגם לשומעת. אני חושבת שהתכנית היא רעיון נהדר ואני מאוד שמחה להשתתף בה.

קרן-אור: לדעתי זאת תוכנית טובה, אני מאוד נהניתי ממנה. אהבתי שסבתא באה בשעות של בית הספר ואני פוגשת אותה. לא היה לנו צורך לחזק את הקשר בינינו כי הוא ממילא חזק וקרוב, אבל נהנינו מהתהליך.