מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

פרשיות חיים – מיכל שור

סבתא ויובל במסגרת התיעוד
סבתא עם דוד שלי בצעירותם
נקודות ציון בחייה של סבתא: מירושלים לקנדה ולעולמות שונים

שמי יובל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת מעורבות חברתית ומתעד סיפור מחייה של סבתי, מיכל שור. יחד אנו מנציחים את הסיפור במאגר המורת של התכנית.

סבתא מספרת: "לאימא שלי קראו דבורה, היא הייתה דור שביעי בארץ. היא נולדה בעיר העתיקה וכשהייתה קטנה היא ומשפחתה עברו לשכונת אחווה החדשה, שבנו מחוץ לחומות ירושלים. אביה היה דיין משכיל ומשפחתה הייתה דתייה. אימא שלה (סבתא שלי) מתה כשהייתה בת שבע. היא הותירה מאחוריה חמישה ילדים כולל אמי. אביה התחתן בשנית והביא עוד שלושה ילדים לאחר מכן. היא סיפרה לי שכשהייתה צעירה היא ומשפחתה נסעו מירושלים ליפו ולירקון במסע עם עגלה וסוס ,המסע ארך יום וחצי. לאבא שלי קראו אברהם. הוא נולד ברוסיה ועלה בגיל 26 עם משפחתו מכיוון שהיה ציוני. שני אחיו לא עלו ובסופו של דבר נהרגו בגלל המצב הקשה שהיה שם באותה תקופה. הוא היה קרוב משפחה של אברהם אבלו קוסובסקי, שהיה רב מפורסם מאוד. כשאבי הגיע לישראל, הוא חי עם דודתו ופגש את אמי לראשונה לאחר ששידכו ביניהם."

ילדות

גדלתי בירושלים בשכונת אחווה, הייתי הבת הבכורה מבין ארבעה. היה לנו בית עם שני חדרים ומטבח ושירותים בחוץ. כשהייתי בת שבע, התחילה מלחמת השחרור. החיילים הבריטים הטילו עוצר על ירושלים. בזמן העוצר לא יכולנו להגיע למטבח לכן אבא שלי תלה שמיכה בין הבית למטבח כדי שנוכל להגיע אליו.

למדתי בבית ספר למל לבנות, הוא היה בית הספר הראשון שנבנה בירושלים. אני זוכרת שרצתי בסמטאות עם הילדים מהשכונה וצעקנו "מדינה עברית, עלייה חופשית! בוז לספר הלבן, יחי דגלנו כחול לבן." למרות שלא היה לנו מושג מה זה אמר. אהבנו מאוד לשחק במשחק "ארץ", שבו זרקנו קליפת תפוז למשבצת הרצפה ואז קפצנו אליה. שיחקנו גם בעוד משחקים כמו "חמש אבנים" ו"כדור על הקיר", שבו זרקנו כדור בלי לזוז, עם מחיאת כף. אני זוכרת שימי העצמאות אז היו מלאי חוויות. היו תהלוכות ברחובות ומטוסים טסו בשמים.

סבתא מיכל בגיל שלוש וחצי

תמונה 1

תקופת בית הספר והלימודים

בבית ספר למל למדנו מקצועות כמו עברית, לשון, תנ"ך ואפילו תפירה. היו לי כמה מחנכים, אבל אחד שאני זוכרת לטובה היה אדון תמיר. הוא דיבר איתנו הרבה על הציונות והחשיבות של ארץ ישראל ומדינה ליהודים. הוא לימד אותנו תנ"ך ולאחר שלמדנו סיפורי מקרא הוא ביקש מאיתנו לספר עליהם. לאחר מכן הוא נתן לנו ציונים מ- ל"מ (לא מספיק) ועד ט"מ (טוב מאוד). בבקרים תמיד כל בית הספר התאסף להתעמלות בוקר והסתדרנו לפי גובה. בתוך בית הספר הייתה מסעדה ומדי פעם יצאו כמה ילדות לעזור במסעדה להכין את האוכל.

בתיכון למדתי בבית הספר הדתי חורב. הוא נחשב בית ספר ברמה גבוהה, בעיקר בתנ"ך. בבית הספר היסודי לא למדתי ישירות מהתנ"ך אלא מספר שנקרא 'סיפורי המקרא", אבל בתיכון למדנו ישירות מהתנ"ך ואני זוכרת שהמורה שלי מאוד הופתעה מזה שלא ידעתי לקרוא כתב רש"י בתנ"ך. לא היה לי קל בבית הספר, בגלל שהוא היה שונה מאוד מבית הספר היסודי שלי. רוב התלמידות שם באו מבתיהם יותר עשירים משלי וגרו בשכונות יותר יוקרתיות.

תקופת הבגרות ועיסוק

לאחר שסיימתי את בית הספר הלכתי ביחד עם כל הבנות להצהיר שאני דתייה, כך שלא שירתנו בצבא. קיבלתי עבודת הוראה כמורה לכיתה א' בבית ספר בבאר שבע, בגיל 18 בלי תעודת הוראה, בגלל חוסר במורים. בהתחלה אמנם עשיתי טעויות כמו ללמד את האותיות אבל לא לחבר אותן למילים. בסופו של דבר למדתי מתוך הניסיון והשתפרתי. לאחר שנה עשיתי רשמית את בחינות ההוראה והפכתי למורה מוסמכת.

השקעתי מאוד בהוראה ולימדתי בכמה בתי ספר לאורך הקריירה שלי. היה לי תלמיד אחד שלא ידע לקרוא בכיתה ג' והמורה שלו, שכבר רצתה  לוותר עליו, ביקשה ממני לעזור לו ללמוד. הייתה לי שיטה ללמד אותו בעזרת ציורים. ציירתי תמונה של אבא ולידה כתבתי 'אבא'. כך הוא למד לקשר בין המילים לציורים. לימדתי אותו ניקוד בעזרת סיפור על "משפחה" עם אח שהיה הקמץ ואחות שהייתה 'היא' וייצגה חיריק. תוך כמה חודשים לימדתי אותו לקרוא לגמרי.

לאחר כמה שנים רציתי להתנסות במשהו חדש אז החלטתי לעבור ללמד בחו"ל. כשהייתי בת 25 החלטתי לנסוע לקנדה לבקר בן דוד שלי. הוא ומשפחתו שכנעו אותי להישאר וסידרו לי עבודה בבית הספר המקומי באיזור. מאוד התפעלתי ממונטריאול. מזג האוויר שם היה שונה מאוד ממזג האוויר בישראל, עם חורפים מושלגים וסתווים עם שלכת. היו שם חנויות ענק, גדולות בהרבה מכל מה שהכרתי בישראל. לימדתי עברית בבית ספר יהודי, אפילו שלא דיברתי אנגלית טובה ועשיתי הרבה טעויות. היה לי קשר טוב עם הילדים בבית הספר. בזמן שהייתי בקנדה, פרצה מלחמת ששת הימים. בחדשות היה הרבה מידע כוזב שאמר שהמצב בישראל נוראי. זה היה מפחיד מאוד. ניסיתי לחזור לארץ אבל הצלחתי רק אחרי המלחמה.

הכרות, נישואים ובניית משפחה

הכרתי את בעלי בפעם הראשונה באוניברסיטה עוד לפני שעברתי לקנדה. חזרתי מקנדה באונייה וכשעצרנו בפורטוגל, שלחתי לו גלויה לישראל ואמרתי שאני "מסיירת בפורטוגל". התחתנו מהר מאוד אחרי שחזרתי. זמן קצר לאחר שהתחתנו נולד הבן הבכור שלנו נתן, שנה אחר כך נולדה הבת השנייה שלנו מירי והם הלכו לאותו גן. לאחר כמה שנים נולדה הבת הצעירה שלנו ליאורה, אני זוכרת שהיא התחילה לדבר בגיל מוקדם ואמרה כבר משפטים שלמים בגיל שנה וחצי. לאחר שהם נולדו עברנו לגור ברמת אשכול שהייתה שכונה חדשה באותו זמן.

סבתא וסבא

תמונה 2

הזוית האישית

סבתא מיכל: מאוד נהניתי מכך שהנכדים שלי יוכלו להכיר את מה שהיה, אני יודעת שכשהם יהיו בגיל שלי העולם יהיה שונה לגמרי וחשוב לי שידעו מה היה.

יובל הנכד המתעד: היה ממש מהנה ומעניין בכל התהליך הזה במסגרת התכנית. מאוד נהניתי לדבר עם סבתא ולהקשיב לה. למדתי הרבה דברים שלא ידעתי על החיים שלה ועל ההיסטוריה של ישראל, אני שמח שהשתתפתי בתכנית הזו.

מילון

המצור על ירושלים במלחמת העצמאות
המערכה על ירושלים, סביבותיה והדרכים המובילות אליה נמשכה לכל אורכה של מלחמת העצמאות, החל משלב א' – מלחמת האזרחים, עבור בשלב ב' - פלישת מדינות ערב לתחומי ארץ ישראל המערבית ובכללם שטחי מדינת ישראל ביום הכרזת עצמאותה ועד הסכמי שביתת הנשק באפריל 1949, בעצימות נמוכה. בירושלים נהרגו כ-400 תושבים יהודים. היא הייתה אחד ממוקדי הקרבות המרכזיים במלחמת העצמאות, במהלך מחציתה הראשונה של המלחמה היה חלקה היהודי של העיר נתון במצור חלקי, ומאמץ אזרחי וצבאי רב הושקע בהעברת אספקה אליה מהשפלה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בכל תקופה יש דברים טובים ואני שמחה שחייתי בכל התקופות הישנות. אפשר למצוא בכל התקופות דברים טובים, גם עכשיו“

”אני זוכרת שרצתי בסמטאות עם הילדים מהשכונה וצעקנו "מדינה עברית, עלייה חופשית! בוז לספר הלבן, יחי דגלנו כחול לבן." למרות שלא היה לנו מושג מה זה אמר“

הקשר הרב דורי