מאגר סיפורי מורשת

אֶסְפָהָאן היא עיר במרכז איראן ובירת הפרובינציה הקרויה על שמה כ-339 קילומטר דרומית לבירה טהראן. ע"פ מפקד האוכלוסין האחרון של איראן משנת 2016 התגוררו בעיר כ-1.9 מיליון בני אדם והיא העיר השלישית בגודלה במדינה אחרי טהראן ומשהד. העיר משמשת כמרכז תיירותי חשוב במדינה. (ויקיפדיה)

עיר שניה בגודלה בפרס

אֶסְפָהָאן או איספהאן (בפרסית: اصفهان; תעתיק מדויק: אצפהאן; להאזנה) היא העיר השלישית בגודלה באיראן (אחרי טהראן ומשהד), ושוכנת במחוז הקרוי על שמה, כ-340 קילומטר דרומית לבירה טהראן. בעיר חיים יותר מ-1.5 מיליון תושבים (נכון לשנת 2007). העיר משמשת כמרכז תיירותי חשוב במדינה. עבאס שאה הראשון החליט בשנת 1598 לקבוע את אספהאן לבירת האימפריה הפרסית. תחת הנהגתו אספהאן הפכה לאחת הערים היפות בעולם. נבנו בה מסגדים מפוארים, מדרסות ובתי מרחץ. אספהאן הפכה למופת לאדריכלות הספווית, עם בניינים כמו מסגד האימאם, והכיכר המפוארת מיידאן-אה אמאם. העיר, המשתרעת על פני מרחבים גדולים, נמצאת במרחבי זאינדה רוד, לא הרחק מהרי זגרוס. את העיר חוצה נהר הזיינדה רוד. ממוצע המשקעים באזור הוא 355 מ"מ בשנה. הטמפרטורה הממוצעת נעה בין 2 מעלות צלזיוס בחורף ל-29–30 מעלות בקיץ. מזג האוויר הוא גשום לפרקים ובהיר, בהתאם לעונה. אספהאן כוללת מגוון של אתרים בעלי אדריכלות אסלאמית מתקופות שונות של האסלאם, בעיקר מימי הביניים המוקדמים, וכן מהעת החדשה המוקדמת: בעיקר המאה ה-17. כמו כן מצויים בעיר גם מספר כנסיות ובתי כנסת. מיידאן-אה אמאם - כיכר ענקית, השישית בגודלה בעולם. הוכרה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מסגד האימאם - נקרא בעבר מסגד השאה. נחשב לאחת מיצירות המופת של אדריכלות פרסית. נבחר לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. עאלי קאפו - ארמון מראשית המאה ה-17. גובהו 48 מטרים. מעוטר בציורי קיר מרהיבים. מסגד שיח' לוטפאללה - נבנה בשנת 1602 על ידי שאה עבאס, ותוכנן על ידי האדריכל הראשי שלו, שייח' הבהאי. המסגד נועד להיות מסגד פרטי עבור משפחת המלוכה, ולכן אין לו שום צריחים. יש מנהרה מהמסגד אל הארמון המלכותי שמעבר לכיכר. גשר סי-או-סה פול - הגשר של 33 קשתות. נבנה בראשית המאה ה-17 בסגנון התקופה הספווית. קתדרלת ונק - קתדרלה ארמנית-נוצרית. הכיפה המרכזית הצבועה בכחול וזהב מתארת ​​את הסיפור המקראי של בריאת העולם וגירושו של אדם מגן העדן. כנסיית בית לחם הארמנית - משלבת מוטיבים של אדריכלות פרסית וארמנית. הושלמה בשנת 1627. מכילה מגוון של ציורי קיר. האשת בהשת - ארמון "שמונת גני העדן". אחד מארמונות השאה. נבנה בשנת 1669. מוקף בגנים. מסג'ד-י ג'אמע - אחד המסגדים הגדולים באספהאן.

שם משפחה קודם של סבתא.

איסר הראל (הלפרין) (1912 – 18 בפברואר 2003, ט"ז באדר א' ה'תשס"ג) היה איש מודיעין ישראלי, מאבות קהילת המודיעין הישראלית, ראש השב"כ הראשון, ראש המוסד השני וחבר הכנסת.

איפ"א - ארגון השוטרים הבין לאומי

שם נוסף לעיירה שהי בה נולד

איפור הוא שם כולל לחומרים קוסמטיים המשמשים לצביעת הפנים (ולעתים הגוף), בדרך-כלל במטרה לשפר את המראה. המילה "איפור" משמשת גם כשם הפעולה לשימוש בחומרים אלה, ולתיאור תוצאת הפעולה

הפדרציה הבינלאומית של ארגוני המורים (בבתי הספר היסודיים)

ראשי התיבות שנתנו לי את שמי - "ארץ ישראל פועל יהודי קדימה"

כפר בלוב

מגרש כדורגל, אצטדיון כדורגל הממוקם בעיר תל אביב-יפו, בבעלות חברת "היכלי הספורט", תאגיד עירוני של עיריית תל אביב-יפו.שורשיו של אצטדיון בלומפילד באצטדיון באסה, שהיה מגרשה של הפועל תל אביב מאז קום מדינת ישראל. לפני כן שימש האצטדיון קבוצה ערבית בשם שבאב אל עראב

יצחק (איציק) מַנְגֶר (מאנגר; בכתיב יידי: מאַנגער; 30 במאי 1901, צ'רנוביץ – 21 בפברואר 1969, גדרה) היה משורר, מחזאי וסופר יידיש. מאנגר חי בארצות: רומניה, פולין, צרפת, אנגליה, ובסופו של דבר בישראל. (ויקיפדיה)

כינוי החיבה של סבתא.

צלמית (סמל חזותי) שנעשה בה שימוש בנצרות, ניקולאי הקדוש -קדוש נוצרי המיוחסים לו ניסים והענקת מתנות .

איקליפטוס, סוג במשפחת ההדסיים (Myrtaceae). הסוג מונה כ-600 מינים של עצים ושיחים. מוצאו של הסוג באוסטרליה וכמה מינים מוצאם במלאיה. עצי איקליפטוס הובאו לארצות רבות בעולם כעצי נוי ויער

מאכל מיוחד רומני

אתה היופי שלי (ביידיש)

לאיראן היסטוריה ארוכה, החל מהאימפריה הפרסית שהוקמה על ידי כורש בשנת 550 לפני הספירה. עד 1935 נקראה איראן בשם פרס וזאת, ככל הנראה, על שם מחוז פארס, המחוז הדרומי באיראן. השם "איראן" מקורו עוד באימפריה הסאסאנית. באותה השנה נכנס המונח לשימוש בינלאומי.

הרפובליקה האסלאמית של איראן (בפרסית: جمهوری اسلامی ايران,) היא רפובליקה אסלאמית-שיעית בעלת מיעוט סוני הנמצאת במערב אסיה, והיא כיום בעלת משטר תיאוקרטי טוטליטרי. לאיראן היסטוריה עתיקת יומין, החל מהאימפריה הפרסית שהוקמה על ידי כורש בשנת 550 לפני הספירה. שפתה הרשמית של איראן היא הפרסית. (ויקיפדיה)