מאגר סיפורי מורשת

אני סבתא רחל גונן (איקה), נולדתי בתאריך 4.4.1951 בישראל. הוריי, יצחק וחיה רוטמן, עלו לישראל מיד בסוף מלחמת העולם השנייה, מפולין.

היינו משפחה מאוד קטנה שחיה בשיכון חיילים משוחררים, בעיר גנים שליד קרית אתא. הבית היה קטן ונחמד וכלל רק שני חדרים – חדר אחד להורים וחדר שני לי ולאחי, עד שעזבנו את הבית.

בילדותי לא היו טלפונים, ובודאי שלא טלוויזיה או מחשבים. כל המשחקים שלנו התנהלו בשכונה שהייתה בלב שדות ומאוד רחוקה מכבישים ראשיים. המשחקים מבוקר עד ערב היו תמיד מחוץ לבית וכללו תופסת, מחבואים, מצאו את המטמון, קפיצה על חבל, כדורגל, קלאס, פינג פונג, ועוד. רצנו הרבה ורכבנו על אופניים. בערבים הקשבנו כולם יחדיו לתוכניות מתח (תסכיתים) ששודרו ברדיו. הלכנו פעם בשבוע לקולנוע. ערכנו כל יום שישי מפגשי ריקודים.

אני הייתי בחברת הנוער העובד והלומד לתקופה לא ארוכה. פעמיים בשבוע רכבתי על האופניים לקריית חיים לשיעורי נגינה במנדולינה. חבריי בשכונה היו בגילאים שונים, חלקם צעירים יותר ואחרים בוגרים בשנתיים. יצאנו תמיד לפעילויות מרוכזות כמו טיולים משותפים, קומזיצים, פסטיבלים.

הכרתי את בעלי משה שהיה שכן מבוגר ממני בשלוש שנים. יחד גדלנו והיינו "חברים" מגיל 15.

במלחמת ששת הימים, יצאנו כל תלמידי הכיתה שלי להתנדבות בקיבוץ בית אלפא. שם, כשעבדנו בשדות, התחילה המלחמה ואנחנו, כל התלמידים, לא יכולנו לחזור הביתה עד סוף המלחמה.

סיימתי בית ספר לאחיות ומיד בסוף הלימודים שירתי כאחות במרפאה צבאית. משה, בעלי, שירת בחיל הים, היה חובל והשתחרר בדרגת אלוף.

הזוית האישית

עומרי: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור על ילדותה של סבתא.