מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל בירותי, נולדתי ב 12.2.43, לאמא ג'והר ולאבא יוחנן.

אנחנו חמישה אחים. שלוש בנות ושני בנים. ב1952 עליתי לארץ מפרס – מהעיר איספהן. אֶסְפָהָאן היא עיר במרכז איראן ובירת הפרובינציה הקרויה על שמה כ-339 קילומטר דרומית לבירה טהראן. ע"פ מפקד האוכלוסין האחרון של איראן משנת 2016 התגוררו בעיר כ-1.9 מיליון בני אדם והיא העיר השלישית בגודלה במדינה אחרי טהראן ומשהד. העיר משמשת כמרכז תיירותי חשוב במדינה. (ויקיפדיה).

בפרס קראו לי בשם סלטנת שפירושו בפרסית הוא מלכה. כשעלינו לארץ שינו לנו את השמות לשמות בעברית, כי רצו שיהיו לנו שמות עבריים ולי נתנו את השם רחל. השם הזה מאוד מוצא חן בעייני .

זכור לי כי בילדותי הלכתי לבית הספר ולעיתים היינו יוצאים לטיולים עם סבא וסבתא. החוויות שלי עם סבא היו נהדרות וסבא שלי היה צדיק גדול. סבתא טיפלה בנו, כי היינו חמשה ילדים וסבא וסבתא עזרו לנו בהכל. היינו יוצאים איתם לטיולים וזה הרגיש לי הכי טוב בעולם.

בעלייה לארץ ההתאקלמות הייתה קשה, כי לא ידענו את השפה, והייתה בארץ תקופת צנע. מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. (ויקיפדיה).

במסגרת ההתאקלמות בארץ, התחלתי ללמוד בבית ספר שכל התלמידים בכיתה היו עולים חדשים, ובמעמד שווה, ודבר ראשון למדנו יחד את השפה. למדתי עד כיתה ח' ,ולאחר מכן הלכתי לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה.

אני ובעלי הכרנו בשידוך, המשפחות שלנו היו קרובות מהעבודה ושידכו בינינו. התחתנתי בגיל תשע עשרה ונולדו לי שישה ילדים מקסימים. כל הילדים שלי נשואים וגרים בארץ .

הזווית האישית

רחל: מאוד נהנתי ללמוד ולטייל בברנקו וייס, לספר את הסיפור שלי ולשתף את הדור הצעיר.