מאגר סיפורי מורשת

סבי, יחיאל וילר ובשמו המלא שלמה טוביה יחיאל, נולד בעיירה קטנה בצ'כוסלובקיה ושמה שהי בתאריך ו' אב הרפ"ג, 19.7.1923.

 

בעיירה היו שתי קהילות יהודיות, האחת בכיוון ההשכלה המתקדמת והשנייה שמה דגש על המסורת העתיקה. שם למד בבית הספר היהודי שהעסיק  מורים מהקהילה עד גיל 14. לאחר מכן, הלך ללמוד בעיירה אחרת, אך בדיוק התחילה מלחמת העולם השנייה ולחזור לביתו לא יכל ולכן עבר לבודפשט, שם החל ללמוד רפדות עד שקיבל קריאה להתייצב לצבא ההונגרי.

 

סבא הועבר ממקום למקום יחד עם הצבא ההונגרי עד שהגיעו לחזית הפולנית כדי לעזור בעבודות חפירה. כשגילו שהוא יהודי שלחו אותו למחנה עבודה ואת משפחתו למחנה ההשמדה אושויץ, במחנה העבודה עבד קשה ובתנאים קשים מאוד עד לסוף המלחמה, שרק בסופה נודע לו על השואה האיומה שעברה על בני עמו ומשפחתו.

 

סבא חזר לעיירתו שהי והתארגן עם קבוצת עליה ובשנת 1946 הגיע למחנה העולים עתלית. ממחנה עתלית, עבר עם קבוצה קטנה לכפר עציון ולאחר כשנה בכפר עציון עבר לירושלים כי חשקה נפשו בלימוד התורה ולמד בישיבת "חברון" הידועה.

מהישיבה עבר למושב קוממיות, שם גם התחתן וחי במשך חמש שנים. במושב קוממיות, נולדה בתו, אימי. בשנת 1955 עבר לעיר אשקלון, הפך למורה, מזכיר בית ספר ולבסוף עבד במחלקת החינוך של עיריית אשקלון באגף התקציבים עד שהגיע לקידום נוסף בתפקיד מנהל מדור התקציבים.

 

 

בעיריית אשקלון, עבד כ – 25 שנה ופרש לגמלאות. לאחר פרישתו לגמלאות הקדיש את כל זמנו ללימוד התורה וביקור שבועי קבוע לצורך למידה עם הנכדים. סבא נפטר בשנת כ"ב טבת התשנ"ט, 10.1.1999.

 

יהי זכרו מבורך לעד !

 

תשע"ה