מאגר סיפורי מורשת

והמשפחה התרחבה, עברו הורי לגור בצריף בשכונת שפירא.

צריפים רבים היו בשכונה, אך המיוחד בצריף זה היה, שצמוד לו צמח עץ אקליפטוס ענק.

זוכרת אני עד היום את גובהו ועוצמתו של העץ.

בחורף, בזמן סערות, נשמע טפטוף הגשם ושריקת הרוחות בין ענפי העץ. פחדנו שאיזה ענף יישבר וייפול

על הבית.

אמא הייתה מרגיעה אותנו, הילדים, "לא לפחד, אל תדאגו, לעצי האקליפטוס ענפים קשים כי מהם עושים רהיטים".

וכשהגיע האביב, החל העץ להצמיח עלים ירוקים ורעננים, וריח עלים טריים עלה באפינו.

(כידוע מעלי עץ האקליפטוס עושים לבנדר ותרופות לחולי אסטמה).

אנו, ילדי החצר, אספנו עלים ירוקים, הכנסנו אותם לבקבוק עם מים ועשינו מהם בושם.

גם פריחה הייתה לעץ – פרחים צהובים וקטנים.

בימי הקיץ השרביים והחמים היו כל השכנות עם ילדיהן יושבות תחת העץ בצל בגלל החום בבתים,

וכל אחת הייתה מביאה כיבוד: אבטיח קר וגרעינים, וגם מאכילה את הילדים.

הייתה אווירה של שכנות ואהבה בין כל השכנות.

לקראת הסתיו היו עלי עץ האקליפטוס מתייבשים ופרחיו היו נושרים.

אנו, הילדים, היינו אוספים את הפרחים היבשים ועושים מהם מחרוזות על חוט.

תחרות הייתה בין הילדים מי יעשה את המחרוזת הגדולה ביותר.

השנים חלפו, בגרנו ועברנו משם לדירה נוחה יותר. העץ לא נשכח מליבנו!

בביקורי באחד הימים במקום, ראיתי כי כרתו את העץ עד היסוד וגם הצריפים נמחקו.

זה עורר בי געגועים לעץ ולילדות שחלפה לבלי שוב.

אהבתי לעצים ולטבע לא חלפה. בביתי היום יש עץ דקל גבוה שאותו גידלתי מגלעין אחד

קטן, וגם עץ לימון ומנגו ועוד צמחים שונים.

אני מטפחת את העצים וגם מחלקת מפריים לכל משפחתי וחברותי.

 סיפורים נוספים של שרה צבר:

שרה צבר – סיפור חיים

ההכנות לפסח וליל הסדר בבית הורי (בילדותי)

"תזכרי ערב זה כל חייך", 1948, בחצות הלילה

תשע"ד   2014