חפש לפי:
ביה”ס / ישוב
נושאים
ארץ מוצא

מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

צנע
כדי להתמודד עם המצב הכלכלי הקשה הונהג ב-1949 משטר "צנע", שבמסגרתו נקבעו הקצבות של מזון, ביגוד, וריהוט לכל אזרח.
מתוך: מלחמת העצמאות שלי
צנע
משטר "צנע", שבמסגרתו נקבעו הקצבות של מזון, ביגוד, וריהוט לכל אזרח (ויקיפדיה)
מתוך: חותם
צנע
מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. (ויקיפדיה)
מתוך: עלייה של משפחת רובינוב מבולגריה וחבלי הקליטה בארץ
צנע
בראשית המדינה לא היה תקציב לכלכל את התושבים. הממשלה החליטה שהאנשים יקנו במכולת (בעזרת תלושים) בצניעות יתרה. כגון: ביצים, קמח, פירות. לכן המלה נקראת "צנע".
מתוך: חיי בארץ אהבתי
צנע
אורח חיים חסכני, הסתפקות במועט; צמצום; קימוץ. בישראל בשנות החמישים המדינה החליטה להיכנס למשטר צנע שבו כל אזרח תוקצב בתלושי מזון. בצורה זו היה אפשר לחלק את מעט האוכל בין כלל האזרחים.
מתוך: חלומות מתגשמים
צנע
במקרו-כלכלה, צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי באמצעות צמצום הוצאות על ידי הפחתת ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים. מדיניות צנע לרוב מאומצת על ידי ממשלות כדי לצמצם את הגירעון, יחד עם מדיניות העלאת מסים שנועדו לחזק את כושר הפרעון הפיסקלי לנושים בטווח הארוך. ויקיפדיה
מתוך: סגירת מעגל – מישראל לאמריקה וחזרה לישראל
צנע
בשנותיה הראשונות קלטה מדינת ישראל המוני עולים, אשר הכפילו ואף שילשו את מספר היהודים בארץ תוך שנים ספורות. ממשלת ישראל חששה שהמזון המצוי בארץ לא יספיק לכלל האוכלוסייה. היה ברור שאם העשירים יקנו את כל המצרכים, לאחרים (ללא הכסף) לא יישאר דבר והם ירעבו ללחם. כדי למנוע זאת, הוכרז על "צנע". במסגרת "תקנות לשעת חרום", חילקו השלטונות תלושים לאוכל ולמצרכים חיוניים אחרים בקיצוב. כך יכלו כל התושבים לקבל את מצרכים (סוכר שמן מלח שימורי בשר אבקת ביצים, אבקת חלב וירקות) במחיר מוזל לפי התלושים ובאופן שווה. בצורה זו הבטיחו שמצרכי המזון המצויים בארץ יספיקו לכול העם בישראל, לעשירים ולעניים כאחד.
מתוך: מבוקרשט למעברת נהריה
צנע
מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (ביטוי הבא לתאר תקופת צמצום במזון. בישראל, פעמים רבות משתמשי הכינוי מתכוונים רק לתקופה עד תחילת המדיניות הכלכלית החדשה). מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בעיקר בהגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה.
מתוך: תקופת הנעורים של סבא אורי
צנע
מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. הוטלו הגבלות על כספים שניתן להוציא מהארץ. אזרח ישראלי שיצא לחו"ל באותה תקופה יכול לשאת עמו רק סכום קטן של מטבע חוץ. בהמשך עלו אף הצעות להרחבת המדיניות באמצעות ייצור רהיטים "עממיים" במחיר זול ועוד כהנה וכהנה הצעות.
מתוך: החיים במעברה בתקופת הצנע
צנע
קבלת אוכל עם תלושים. המדינה היתה צעירה מאוד ולא היה מספיק אוכל אז חילקו עם תולשים אוכל.
מתוך: מסע עלייה לארץ ישראל