מאגר סיפורי מורשת

שמי שלי בלנדר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להשתתף בתכנית יחד עם סבתי, שרה שמש ויחד תיעדנו את סיפורה. סבתא שרה שמש נולדה לבית משפחת וגנר, בפולין בעיר דרזונוב, בשנת 1974. היא עלתה לארץ עם משפחתה כשהייתה בת עשר בשנת 1957.

סבתא שרה מספרת:

הגענו מפולין לארץ ישראל בשנת 1957, כאשר ראש ממשלת פולין "גומולקה", פתח את שערי פולין ואז הייתה עלייה מאוד גדולה מפולין לארץ.

כל בני המשפחה שלי, אבא, אימא וחמשת הילדים, עברו לגור במעברה (שהיום זו גבעת אולגה). באותם ימים, ראש הממשלה היה דוד בן גוריון והוא ביקש מכל העולים החדשים לעברת שמם לשמות ישראלים ולכן החליפו לכל בני המשפחה שלי את השמות: למשל לאחי הבכור קראו בפולין – רומק והחליפו לו את השם לראובן. לי קראו בפולין – סידוניה והחליפו לי את השם לשרה.

אחי ואני הועברנו לקבוצת לעליית נוער בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן. זו הייתה תקופת הצנע בארץ וכל משפחה קיבלה תלושי אוכל לפי מספר הנפשות במשפחה. את קיצבת התלושים שלי ושל ראובן הקיבוץ לקח. בשנת 1958 בחג הפסח, כשהייתי בת 11, קיבלתי חופשה לנסוע לבקר את ההורים, מאנשי הקיבוץ קיבלתי מתנה, להביא להורים תרנגולת ותבנית ביצים. פעם זה היה נחשב מתנה גדולה מאוד.

באותה תקופה הורי עברו לגור בקריית שמונה, כך שאני נסעתי עם תרנגולת ותבנית ביצים באוטובוס, לבד, מקיבוץ אפיקים לטבריה ומטבריה לקריית שמונה. כאשר הגעתי לקריית שמונה, אף אחד לא חיכה לי בתחנה, אז התחלתי לבכות ואז ניגשה אלי אישה ושאלה אותי מה קרה? ולמה אני בוכה? אז אמרתי לה, שאני לא יודעת איפה הורי גרים כי הם עברו דירה. האישה הנחמדה לקחה אותי למשרד הפנים ואיתרנו את הבית של הורי. היא הלכה איתי ברגל עד לבית הורי. אמי מאוד שמחה לראות אותי ואת המזון שהבאתי איתי.

בקיבוץ, כחלק מחבורת הנוער, חוויתי המון חוויות. לכל ילד הצמידו הורים מאמצים ויכולתי להגיע אליהם בשעות אחר הצהרים ובימי שישי שבת. לאחי ראובן הייתה משפחה מאמצת אחרת. בקיבוץ עבדנו כשעתיים ביום בערך בגינון ובקטיף, בנוסף למדתי לשחות ולנגן בחלילית. פעם בחודש יצאנו למופעים ביישוב הקרוב – צמח.

חבורת הנוער הייתה מורכבת מנערים ונערות, כולם עולים חדשים כמונו מכל מיני ארצות: יוצאי רומניה, יוצאי מצרים ויוצאי פולין. אחרי תקופה מאוד קצרה התחברנו כולם ביחד והיינו חבורה מלוכדת ושמחה.

בגלל בעיות וקשיים במשפחה נאלצתי לעזוב את הקיבוץ ולחזור הבייתה כדי לעזור למשפחה בבית. אמי חלתה ואני כאחות הבכורה נאלצתי לעזור בעבודות הבית. עזרתי לאבי לבשל, לנקות ולכבס ולטפל באחי ואחותי הקטנה.

אחרי שעזבתי את קיבוץ אפיקים, הייתי כל כך מאוכזבת, כי בקיבוץ היה ממש כיף ללמוד דברים חדשים ולהיות עם חברים, אבל לא הייתה לי ברירה, כי הייתי צריכה לעזור, אבל בכל זאת נהנתי מזה שהייתי עם המשפחה שלי שאני אוהבת ולא הייתי צריכה להתגעגע.

תמונות מהביקור המשותף במוזיאו אנו – מוזיאון העם היהודי

הזוית האישית

סבתא שרה: מאוד נהניתי מתכנית הקשר הרב דורי. המפגש עם נכדתי, שלי, בבית התפוצות, "מוזיאון אנו", היה מעשיר ומלמד וכמובן הסיפור האישי שלי, ששיתפתי בו את שלי.

שלי הנכדה: כשתמר רכזת התכנית בבית ספרנו שאלה מי רוצה להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי, בהתחלה לא כל כך רציתי, אבל בסוף החלטתי לנסות. כשסיפרתי לסבתא היא מיד הסכימה והציעה שנתעד את הסיפור שלנו על ילדותה. היה לי ממש כיף, שסבתא שיתפה אותי בחוויות שהיו לה, בזכות תכנית הקשר הרב דורי, אני יודעת על סבתא מלא דברים חדשים. אני וסבתא בחיים לא נשכח את החוויה המדהימה הזו.

בני משפחתנו השתתפו בעבר בתכנית הקשר הרב דורי:

2018 – אחותי, שני השתתפה בתכנית עם סבתא דינה, הסבתא שלי מצד אבא שלנו: "תחנות בחייה של סבתא דינה".

2018 – סבתא שרה שמש, השתתפה בתכנית עם ואונלה גלוזמן, בבית הספר "רעות" בחיפה: "תרנגול של חג הפסח".