מאגר סיפורי מורשת

פרטים אישיים ורקע משפחתי

שמי נפתלי בלייך. נולדתי בתאריך 1/3/1951, בכפר סבא. ההורים שלי עלו לארץ בשנת 1949 שנה לאחר קום המדינה. לפני שהם עלו לארץ הם התגוררו במדינה בשם צ'כוסלובקיה. כאשר הגיעו לארץ התגוררו במושב צופית על יד העיר כפר סבא, כאן אני נולדתי. שמו של אבי היה יצחק. אבי עסק במקצוע רפד רהיטים. שמה של אימי היה ברטה. היא עסקה במקצוע תופרת.

אבא שלי יצחק הוא ניצול שואה וקורות חייו הוא סיפור מיוחד. בשנת 1943 היה אבא שלי, יצחק, נשוי ובעל משפחה של ארבעה ילדים. הנאצים העבירו אותו ואת משפחתו אל מחנה ריכוז אושוויץ. במחנה זה עבד אבא בעבודות פרך, הוא ניצל ושרד את השואה. משפחתו לא שרדה ונרצחה על ידי הנאצים. לאחר מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 התחתן אבא שלי יצחק עם אמא שלי, ברטה, ונולדו להם שני בנים אני ואחי הבכור אלכס.

ילדותי

נולדתי בשנת 1951. בשנות ילדותי המצב בארץ היה קשה מאוד קראו לתקופה זו "הצנע". מדינת ישראל קלטה הרבה עולים ולא היה מספיק אוכל לכולם. כדי לעזור בכלכלת הבית אמא שלי גידלה תרנגולות על מנת שיהיו לנו ביצים ובשר. אמי גידלה גידולי ירקות בערוגה כגון: גזר, עגבניות, בצל ירוק, פטרוזיליה. אחי אלכס למד בכיתה א' במושב צופית.

בשנת 1955 כשהייתי בגיל 4 עברה משפחתי להתגורר בעיר פתח תקוה. בגיל 5 רשמו אותי לגן הילדים כאן פגשתי את חברי הראשונים איתם המשכתי לבית הספר היסודי. בילדותי אהבתי לטייל ויצאתי עם חברים לטיולים רגליים בפרדסים בסביבות העיר. בבית הספר היו לנו שיעורי מלאכת יד ואני אהבתי לבנות חפצים מעץ. עד היום יש לי כלי לחיתוך לחם אשר משמש אותנו למעלה משישים שנים.

אהבתי מאוד לשחק עם החברים: שחמט, מונופול, 5 אבנים, וגולות. אהבתי מאוד לקרוא ספרים, נהגתי ללכת יום יום לספריה כדי להחליף ספר. פעמים רבות ישבתי בחוץ על המדרגות וקראתי את הספר וחזרתי לספרנית כדי להחליף את הספר פעם נוספת הספרנית חייכה ונתנה לי ספר חדש.

סבא בצעירותו

שרות צבאי , מקצוע ועיסוק

לאחר שסיימתי את שנות הלימודים בבית הספר היסודי נרשמתי ללימודי מקצוע המסגרות בבית הספר "עמל". בסיום הלימודים התגייסתי לצבא ושרתי באזור חצי האי סיני על גדות תעלת סואץ. היום האזור הזה הוחזר למצריים במסגרת הסכם השלום. כאשר סיימתי את שרותי הצבאי מצאתי עבודה כנהג ומפעיל חנות ניידת של השקם באזור סיני. במסגרת עבודתי הייתי מספק דברי מתיקה, סיגריות, משקאות קלים, לחיילי צה"ל על גדות תעלת סואץ.

במלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, הצטרפתי אל כוחות צה"ל אשר לחמו ברמת הגולן וסיפקתי להם דברי מתיקה סיגריות ומשקאות קלים. במהלך השנים המשכתי לעבוד בשקם בתפקיד אזרח עובד צה"ל, במסגרת תפקידי ניהלתי חנויות לחיילים בבסיסי צה"ל. לאחרונה ניהלתי את חנות השקם בבסיס חיל האוויר בתל נוף. בשנת 2018 פרשתי לגמלאות.

יציאה לגמלאות וחוויותיי היום

לאחר 48 שנות עבודה בחברת השקם פרשתי לגמלאות והחלטתי להגשים חלום ישן. במסגרת עבודתי בשקם שימשתי בתפקיד יושב ראש ועד העובדים, בתפקיד זה דאגתי לשיפור תנאי העבודה והשכר של העובדים. ניהלתי דיונים ומשא ומתן מול ההנהלה ונדרשתי ללמוד את חוקי העבודה כדי למלא את תפקידי ביעילות, תחום דיני העבודה קסם לי מאוד.

לקראת פרישתי מהעבודה נרשמתי ללימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן. בגיל 68 הייתי הסטודנט הוותיק ביותר בקבוצת הלימוד שלי. בגיל 70 סיימתי בהצלחה את לימודי לתואר שני במשפטים, סיום הלימודים בגילי המתקדם נתן לי סיפוק רב, הגשמתי חלום.

היום אני הולך להרצאות מעניינות בתחומים שונים כגון: פוליטיקה, אומנות, טיולים בעולם. אני ניפגש עם חברים, צופה בהצגות תיאטרון, רואה סרטים מעניינים ומבלה בחיק המשפחה.

הזוית האישית

סבא נפתלי: שמחתי מאוד לשתף את נכדי בחוויות ילדותי ולספר לו את קורות משפחתי בעיקר את תולדות אבי והתלאות שעבר בתקופת השואה. בנוסף רציתי להעביר לו מסר שאומר כי אפשר להגשים חלום בכל גיל. הדוגמה בסיפור שלי היא שחזרתי לספסל הלימודים לאחר פרישתי מהעבודה וסיימתי את לימודיי לתואר שני במשפטים. אני סבור שהעובדה הזו יכולה לשמש לך לדוגמה.

הנכד ארז: אני מאחל לסבא אושר בריאות שמחה ושנמשיך להיפגש וליהנות ולטייל ביחד. אני מאחל לעצמי שאקשיב לסבא ושיספר לי עוד המון סיפורים מעניינים.