מאגר סיפורי מורשת

שמי ברכה גלברד, סבתא של ארבל יחד אנחנו משתתפים בתכנית הקשר הרב דורי ומתעדים את סיפורי.

סבתא ברכה מספרת: 

משפחתו של אבי-אברהם ז"ק יליד וולודובה פולין, עלתה ארצה בשנת 1935. המשפחה עלתה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה בעזרת תעודות מזויפות שהונפקו בסיוע קרובי משפחה שהתגוררו בארץ – משפחת ברנשטיין הציונית.

למשפחת ברנשטיין הייתה חלקת פרדס גדולה שהשתרעה על פני עשרות דונמים ובה העסיקה הן קרובי משפחה שזה עתה עלו ארצה והן "עולים חדשים" שרובם היו ניצולי שואה. בין ניצולי השואה שהועסקו בבית משפחת ברנשטיין היתה אמי – בלומה דסקל ילידת מוייסי ברומניה, שעלתה ארצה בשנת 1947.

אציין כי בטרם נפגשו הורי, אבי היה חבר בארגון "השומר" בצפון הארץ ויחד עם חבריו פטרלו על גבי סוסים בין קיבוצי הצפון: דן, דפנה ושאר ישוב. הורי הכירו במסגרת העסקתם בבית זה ובהמשך שוכנו בבית משלהם בשכונת ברנשטיין בראשון לציון. מאוחר יותר עברו להתגורר בתל אביב ואז נולדתי אני בבית החולים הדסה שבתל אביב.

מספר שנים לאחר מכן העתיקו הורי את מקום מגוריהם לגבעת-העלייה ביפו ושם אני זוכרת יחסי שכנות שאז היו קרובים וחבריים. רבים מהם עשו צעדיהם הראשונים בארץ כניצולי שואה ונעזרו איש ברעהו בגידול הילדים ובהסתגלות לחייהם החדשים במדינה הצעירה.

כשהייתי בגיל חמש עברנו להתגורר בבת-ים. זיכרונות טובים לי משם. התחלתי ב"גן צילה" המיתולוגי עם החינוך הנוקשה והקפדן והיישר לבית ספר היסודי "גורדון" שהיה מרוחק מביתי ומבית חברותי. זכורים לי הטיולים היומיים הלוך וחזור מבית הספר. בדרכנו חזרה נהגנו לבקר בבית החרושת לקרח, שם כיבדו אותנו בנתזי קרח שנוצרו בזמן ביקוע גושי הקרח הגדולים. נהגנו לטייל בשדות שבדרך, קטפנו פרחי-בר אשר אז עדיין לא חל איסור על קטיפתם וכך למדנו להכיר את צמחיית הארץ.

בבית הספר היסודי לימדו אז מקצועות שאינם נלמדים היום: ציור, מלאכה, תפירה, נגרות, מוסיקה וחקלאות. במסגרת שיעורי חקלאות גידלנו ערוגות של פרחים וירקות לפי העונות. שיעורי תזונה ובישול כללו עבודה ולימוד של יום שלם במטבח מסעדת בית הספר בו אכלו התלמידים.

בבית הספר הייתה אחות במשרה מלאה שבדקה את התלמידים, הזריקה חיסונים וטיפלה בכל מי שחש ברע. חלק גדול מלימודי בית הספר התקיימו במשמרת שנייה כלומר, הלימודים החלו משעות הצהריים וזאת כי לא היו די מבנים שישמשו ככיתות לכלל התלמידים ולכן התפצלנו – הצעירים יותר למדו בבוקר והאחרים אחרי הצהריים.

בשעות הפנויות שלאחר בית הספר נהגנו לבלות בספרייה הציבורית בקריאת ספרים ובהכנת שיעורי בית. ספרי עזר ואנציקלופדיות לא היו אז בכל בית ומובן שלא מחשבים ולא אינטרנט.

רוב משחקי הילדות אירעו מחוץ לבתי המגורים בשטחים הציבוריים בגנים ובשדרות. המשחקים הנהוגים אז היו חמש אבנים, גולות, גוגואים, סכין תוקע, שלום אדוני המלך, מחבואים, חבל, גומי וקלאס. נהגנו לבלות שעות רבות מדי יום בחוף הסלע בבת ים ולעיתים גם בחוף ארמון הים סבתא "תפסה גלים" אספה צדפים ושבלולים וחרזה מהם מחרוזות.

חברותי ואני עקבנו בנאמנות אחר הופעות הלהקות הצבאיות בעיקר להקת הנח"ל. רכבנו על האופניים לכל מקום בו הופיעו חברי הלהקה ואספנו חתימות של כל כוכבי הלהקה.

חתימות מקוריות של חברי להקת הנח"ל

גם תנועות הנוער היוו חלק משמעותי בחיינו כילדים אהבנו את הפעילות, את המחנאות ואת המפגשים בשבט צופי "דן" בת ים.

זכורה לי תקופת הצנע. הייתה זו תקופה בה הוגבלה רכישת מוצרי צריכה ומזון. לכל משפחה הוקצבה מכסה מסוימת בהתאם למספר הנפשות. כל משפחה קבלה פנקס אישי ובו שוברים לביצים, בשר, קמח, שמן ועוד. העובדות הן שמפאת המחסור לא היו באמת ביצים אלא אבקת ביצים ולא היה אורז אמיתי אלא אורז "בן-גוריון" שהומצא בעקבות בקשת בן גוריון לייצר פתיתים בצורת אורז. נעליים ובגדים קנו לנו פעמיים בשנה – בראש השנה ובפסח. נעליים בחנות "פיל" ובגדים בחנות "אתא". חיינו חיי צמצום אך הייתה שמחה ותחושה של ביחד.

בימים נטולי טלוויזיה לא היו תוכניות ריאליטי ואת גיבורי התרבות שלנו מצאנו בלהקות הצבאיות ובראשן להקת הנח"ל  – נוער חלוצי לוחם. כל "המוכשרים" לפני גיוס הציגו מועמדות, נבחנו על ידי כוכבי העל כדוגמת חיים טופול  ז"ל ואורי זוהר ז"ל והטובים שבהם התקבלו והפכו לכוכבי הנוער דאז – שלום חנוך, ששי קשת, שולה חן ועוד.

חברותי ואני עקבנו בהתלהבות ובנאמנות אחר הופעות הלהקות הצבאיות. רכבנו על האופניים לכל האתרים בהם הופיעו ואספנו חתימות מכוכבי הלהקות. את חופשות השנה ביליתי לרוב במושב כרם בן זימרה אצל דודתי ועבדתי בקטיף תפוחים, שזיפים ואפרסקים ובמיונם ובאריזתם לאחר מכן. כל בוקר החל באיסוף ביצים בלול התרנגולות ומשלוחם בעזרת סוס ועגלה לסניף "תנובה" במושב.

גם בתקופת התיכון חברותי ואני נהגנו להתנדב בחופשות בקבוץ משאבי-שדה ולסייע בקטיף ובמיון פירות.

את סבא גלי, סבא של ארבל, הכרתי במסיבת יום הולדת של חברה בתל אביב ואת תוצאות המפגש ניתן לראות היום – ארבעה בנים, ארבע כלות ועשרה נכדים מוכשרים ומקסימים.

מפי הנכדה ארבל:

אני אוהבת לבקר את סבתא וסבא בסופי שבוע, אנחנו הולכים ביחד לחוף הים בבת-ים, אוספים צדפים מיוחדים שגם סבתא אספה בילדותה באותו חוף  SEA PALAS, הולכים לסרט, מבקרים בשוק הפשפשים, מכינים מאכלים האהובים עלי, ועובדים יחד על יצירות אמנות כמו: עבודות חימר, ציור בצבעי מים וקולאז'ים.

בילוי משותף ביפו

יצירת קולאז' של ארבל

במשפחתנו נהוג להיפגש מדי פעם בסופי שבוע לארוחות משותפות גם בחגים ובאירועים מיוחדים, ולצאת לטיולים  גם בארץ וגם בחו"ל.

 בטיול משפחתי

הזוית האישית

סבתא ברכה: שמחתי כאשר נכדתי, ארבל הציעה לי לקחת חלק בתכנית זו. היה נעים להיזכר בימים של פעם, לצלול לים הזיכרונות, לעמוד על ההבדלים בין חיינו פעם לחיינו הנוכחיים ולהעלות סיפורי ילדות רחוקים ומתוקים.

ארבל: בזכות המפגשים הללו למדתי להכיר איך סבתא בילתה בילדותה, על תנאי החיים אז לעומת היום, הסתפקות במועט לעומת שפע רב ואיך השתנו אורחות החיים כיום. הייתה חוויה להיפגש עם סבתא מדי שבוע בבית הספר.