כתבנית
מקצוע בעבר בו הכתבנית הייתה מקלידה תוכן במכונת כתיבה.
כתובה
כתובה- תעודה שהבעל נותן לאשתו ביום החתונה ובה מפורטים החובות שלו כלפיה.
מתוך:
סיפורה של נורית אלקלעי
כתובה
כְּתובָּה היא מסמך משפטי מחייב שנלווה לקידושין, אשר בו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו, ובעיקר התחייבותו הכספית במקרה שתגורש או תתאלמן. כיום נהוג להעניק את שטר הכתובה לכלה במהלך מעמד החופה. במהלך ההיסטוריה ופיזורם של ישראל בגולה, נקבעו נוסחים שונים בקהילות שונות, בעיקר על רקע התחייבויות נוספות שנקבעו בקהילות, והגדרות הלכתיות שונות. (ויקיפדיה)
כתובה
כְּתובָּה היא מסמך משפטי מחייב שנלווה לקידושין, אשר בו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו, ובעיקר התחייבותו הכספית במקרה שתגורש או תתאלמן. כיום נהוג להעניק את שטר הכתובה לכלה במהלך מעמד החופה
כתובה
הכתובה היא מסמך המפרט את התחייבות הבעל כלפי אשתו בימי נישואיהם או לאחר הפסקתם. הכתובה נחתמת במועד הנישואין ונקראת מתחת החופה.
מתוך:
חתונה עם הפסקה
כתובה
חוזה נישואים
מתוך:
קול הדורות
כתובה
מסמך משפטי שנלווה לקידושין, אשר בו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו
מתוך:
סימה זינגר
כתובה
כְּתובָּה היא מסמך משפטי מחייב שנלווה לקידושין, אשר בו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו, ובעיקר התחייבותו הכספית במקרה שתגורש או תתאלמן (ויקיפדיה)
מתוך:
הכתובה שעוברת מדור לדור
כתובה
כתובה הוא מסמך משפטי שנלווה לקידושין
מתוך:
רבות הפנים של החתונות
כתובנה
כתוב בבקשה
מתוך:
חלקים מתולדות חיי
כתיבה תמה
כתיבה יפה
כתיבה תמה
קָלִיגְרָפְיָה (בעברית: כְּתִיבָה תַּמָּה), היא אמנות הכתיבה הקישוטית. מקור המילה ביוונית - קאלוס (καλλος) "יופי", גראפוס (γραφος) "כתיבה". "כתיבה תמה" הוא מושג הלכתי המתאר כתב יד ברור ומוקפד.
מתוך:
חדרה נוף ילדותי וחיי
כתיבה תמה
קליגרפיה, כתיבה בכתב יפה ומעוגל. באשר כותבים כל אות בכיוון הנכון על פי הכללים.
מתוך:
תולדות משפחת עטואר
כתיבה תמה
שיעור בכתיב עם דגש על תצורת האותיות.
כתר ארם צובא
כתב יד חשוב של התנ"ך, שנכתב בטבריה על פי כל כללי המסורה הטברנית, ככל הנראה בשנת 930 לערך[1]. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. הוא העותק העתיק ביותר של התנ״ך שמצוי כיום בעולם.
מתוך:
״ושבו בנים לגבולם״
כ״ט בנובמבר
כ"ט בנובמבר הוא הכינוי לתאריך 29 בנובמבר 1947 (י"ז בכסלו תש"ח), היום בו החליטה (החלטה 181) עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) בפארק פלאשינג מדוז על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי. (ויקיפדיה)