מאגר סיפורי מורשת

החפץ שבחרתי הוא כתובה שמעידה על נישואי הוריה של סבתי. החתונה נערכה במינכן בשנת 1946, כשנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. הכתובה בשפה העברית, בכתב יד של הרב המחתן ומצוין בה התאריך העברי – י"א בניסן שנת חמשת אלפים ושבע מאות ושישה לבריאת העולם. הכתובה רשומה על דף שהחל להתפורר עם השנים.

אמא של סבתא

מסמך זה נשמר אצל אמה של סבתי וכאשר היא נפטרה בשנת 2007, מסמכיה הועברו למשמרת אצל סבתי. לאחר מכן הכתובה הועברה לאמי שהיא בתה הבכורה. הכתובה נמצאת ברשותנו מאז אמצע המאה הקודמת ועברה שלושה דורות. בהמשך אמי תעביר אותה אלי ואני אעביר אותה לילדיי כשיגדלו.

אבא של סבתא

הוריה של סבתי שרדו את השואה וחיו במחנות העקורים בגרמניה אחרי השחרור, שם הם הכירו ונישאו. הכתובה היא עדות לכך ששני הוריה של סבתי הם יהודים. חשיבותה של הכתובה היא בכך שהיא נשמרה לאורך שנים כה רבות, כעדות לנישואים למרות שלא ידוע אם היו עדים בסביבה, מלבד הרב שחיתן אותם.

נראה שהיה להם חשוב כניצולי שואה לקיים את הטקס כהלכתו מול רב יהודי ולא רק בטקס אזרחי ברישום בעירייה, כפי שהיה מקובל באותו זמן. עבורי המשמעות היא רבה כי זה מעיד על הקשר המשפחתי שלי וזה גם מראה על החשיבות של הדת עבור משפחתי.

ההורים של סבתא

הזוית האישית

הנכדה שירה: נהניתי לעבוד עם סבתא ולמדתי הרבה עליה ועל ההורים שלה. אני מאחלת לך הרבה אושר ובריאות.