יהודי נור
ב-13 בספטמבר 1939 נכנסו יחידות הצבא הגרמני לנור ושהו בה במשך כשבועיים. על-פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין ברית המועצות ובין גרמניה הנאצית נור צורפה לשטח הכיבוש הסובייטי, ריבונות ברית המועצות. החיילים הסובייטיים נכנסו לעיירה ב-28 בספטמבר ושהו בה עד ה-22 ביוני 1941. תושבי המקום הגויים עזרו למאות הפליטים היהודים כמיטב יכולתם, כדי להבריחם אל הגבול וכן במציאת מזון ומקומות לינה. באפריל 1940 החליטו השלטונות הסובייטיים לפנות את נור מתושביה. פינוי נור נמשך כשבועיים. היהודים פונו לעיירה צ'חנוביץ. המפונים הורשו לקחת עמם את רכושם. צ'חנוביץ נכבשה בידי יחידות הוורמאכט. גורלם של יהודי נור היה כגורלם של שאר היהודים תושבי צ'חנוביץ. רק מספר מועט מיהודי נור שרדו לאחר תקופת השואה. ויקיפדיה
יהודי סוריה
ב-17 בפברואר 1949 שלחה ממשלת סוריה תזכיר למזכיר הליגה הערבית ובו הציעה להחרים את הרכוש היהודי בכל ארצות ערב. בעקבות בריחת היהודים ננטשו מאות בתים ברובע היהודי בדמשק כמו גם מבני ציבור, בתי-ספר, מבנים קהילתיים ועוד. בית-הספר אליאנס, פאר החינוך היהודי, הוחרם, וארמונותיהם של עשירי דמשק הולאמו. - אתר בית התפוצות
יהודי סוריה חאלב
יהדות סוריה הייתה אחת הקהילות הגדולות והחשובות בין קהילות היהודים במזרח התיכון.
שתי הקהילות הגדולות והחשובות בסוריה הן קהילת דמשק, וקהילת חאלב היא ארם צובא.
יהודי סמולנסק
בין מלחמות העולם נמנו בעיר כ-15,000 יהודים, כעשירית מתושביה, ופעלו בה בתי ספר יהודיים. בין רבני העיר היו הרב אברהם ברוך סולובייצ'יק, בנו של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בין השנים תרמ"ג - תרע"ג)...בלילה שבין ה-14 ל-15 ביולי 1942 רצחו שוטרים רוסים וגרמנים את כ-2,000 יהודי גטו סמולנסק הנותרים בחורשה ליד הכפר מגלנשצ'ינה - בחלקם ירו, ואת חלקם הכניסו למשאיות גז.
מתוך:
ההיסטוריה של משפחת סטרין
יהודי עדן
יהדות עדן, היא הקהילה היהודית שמקורה בעיר הנמל עדן שבתימן, על חוף הים האדום ובירתה לשעבר של דרום תימן. בין השנים 1838 — 1967 הייתה עדן קולוניה בריטית.
מתוך:
שני אחים לשתי אחיות
יהודי עדן תימן
מקורה של הקהילה היהודית בעדן, עיר נמל בתימן על חוף הים האדום ובירתה לשעבר של דרום תימן. בין השנים 1838 עד 1967 הייתה עדן קולוניה בריטית. יהודי עדן היו כנראה בין החוזרים הראשונים לארץ ישראל מגלות בית שני.
יהודי פאס
בימי שלטונן של צרפת וספרד הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא והם היו פעילים בכל תחומי החיים. בשנת 1939 ישבו במרוקו כ-225,000 יהודים. בימי מלחמת העולם השנייה נפגעו יהודי מרוקו מחוקיה המפלים של ממשלת וישי, אך הסולטאן מוחמד החמישי לא התיר לגרשם ולהסגירם לידי הנאצים. (ויקיפדיה)
יהודי פולוניה
בראשית המאה העשרים התגוררו בפולונויה כ-8,000 יהודים – כמחצית תושביה. כ-20 מיהודי העיר נרצחו בימי מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) בפוגרומים שעשו בהם חיילים אוקראינים וחיילי הצבא האדום. בימי השלטון הסובייטי עברו רבים מיהודי העיר לעבוד בבתי חרושת, אך רבים המשיכו לעסוק במלאכה. בראשית שנות השלושים הוקם בפאתי העיר קולחוז יהודי. בעיר פעל בית ספר ממשלתי ביידיש. בשל תהליכי העיור והתיעוש בברית-המועצות עזבו יהודים רבים את פולונויה, וערב מלחמת העולם השנייה נותרו בה כ-4,100 יהודים. (המכון הבינלאומי לחקר השואה)
יהודי פינסק
פִּינְסְק (בבלארוסית: ?????; בפולנית: Pi?sk; ברוסית: ?????) היא עיר בברסט בבלארוס, דרומית מערבית לבירה מינסק . ערב מלחמת העולם השנייה היו בעיר כ-17,500 יהודים – כמחצית מכלל האוכלוסייה – שרובם הושמדו בשואה בגטו פינסק.
יהודי צנעא
צנעא היא בירת תימן והעיר הגדולה במדינה. העיר מהווה את אחד ממחוזות תימן המכונה "אמאנת אל-עאסימה" (????? ???????), והיא מחולקת לעשר יחידות שלטוניות משניות....מסורת הייתה בידי יהודי צנעא שהם שהקימו את העיר בג'בל נוקום המשקיף עליה (בשרידים ארכאולוגיים שם נמצאו כתובות יהודיות). יהודי תימן כינו את העיר גם בשם "אוּזָל"
יהודי צנעא
יהודי צנעא היו בעיקר אמנים ובעלי מלאכה, אך רבים עסקו במסחר. כרבע עד שליש מהם נחשבו אמידים במונחים המקומיים, וחלקם היו בעלי ממון והחזיקו בבעלותם רכוש לא רק ברובע היהודי, אלא ברחבי העיר ומחוץ לה. (ויקיפדיה)
מתוך:
מתימן למחנה גאולה – חשאד
יהודי צנעא
יהודי צנעא היו בעיקר אמנים ובעלי מלאכה, רבים עסקו במסחר. כרבע עד שליש מהם נחשבו אמידים וחלקם היו בעלי ממון והחזיקו בבעלותם רכוש לא רק ברובע היהודי
יהודי קהיר
ב- 1945 היו בקהיר למעלה מ- 50,000 יהודים. 60 אחוזים מהם עסקו במסחר, כ- 18 אחוזים בתעשייה והשאר בפקידות ממלכתית ובענפי שרותים.
בעקבות התחזקות הלאומיות המצרית היו התפרעויות נגד היהודים בנובמבר 1945. בשנת 1947 פוטרו רוב היהודים ממשרותיהם. ב- 1948 נעצרו יהודים, ביניהם חברי ההנהגה הציונית. לאחר עליית נאצר לשלטון (1952), עלו כ- 8,000 יהודים לישראל. מאגרי מידע בית התפוצות
יהודי קוצ'ין
יהדות קוצ'ין שבהודו היא קהילה ותיקה באזור עיר הנמל קוצ'ין שבמדינת קרלה בדרום-מערב הודו. "קהילת יהודי קוצ'ין" היא הקהילה הקטנה מבין קהילות יהודי הודו. על פי המסורת הגיעו להודו בתקופתו של שלמה המלך. העדות הראשונה לישיבת יהודים באזור קוצ'ין היא מהמאה ה-10. ההחלטה לעלות לישראל נתקבלה בקהילה ב-1918, נבעה בעיקרה מתוך אידיאליזם ציוני ותחושת שליחות. בני העדה היו מן הבודדים ששילמו מכספם הפרטי את הוצאות העלייה. מרבית הקהילה עלתה במסגרת שנות העלייה הראשונות, ורק מספר מצומצם של משפחות שנשארו באזור קוצ'ין מסייעות לשמר את נכסי הקהילה כולל בתי הכנסת המפוארים.
יהודי קלן גרמניה
ערב מלחמת העולם השנייה חיה בקלן קהילה גדולה של כ-20 אלף יהודים, עם ששה בתי כנסת. רוב היהודים הושמדו בשואה. בית הכנסת הראשי בעיר, בסגנון גותי מפואר, נהרס בליל הבדולח ושוחזר לאחר המלחמה. בין השנים 1919–1942 התקיימה בעיר הגימנסיה היהודית היחידה בחבל הריין, "יבנה", מנהל בית הספר, ד"ר מנחם אריך קליבנסקי, הציל 130 מתלמידיו במסגרת ה"קינדר-טרנספורט" לאנגליה לפני שנספה בעת גירוש היהודים מהעיר ביולי 1942.
מתוך:
משואה לעלייה
יהודי קניגסברג
עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 היו בקניגסברג כ-4,000 יהודים. הגרמנים במזרח פרוסיה היו בעלי נטיות לאומניות ואנטישמיות חזקות, והקהילה הקטנה, שהייתה מפולגת בין זרמים דתיים ופוליטיים, נאלצה להתאחד מול החקיקה האנטי יהודית. כך למשל הוקם בשנת 1934 בית ספר יהודי בקניגסברג. יומנו של בית הספר וקורותיו מתועדים באתר יד ושם, ותמונת בית הכנסת הגדול עם הניגונים המיוחדים שבו הונצחו על גבי תקליטור של בית התפוצות. בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938, הוא ליל הבדולח, שרף המון גרמני את חמשת בתי הכנסת של קניגסברג וחלק מבית הספר ששכן באחד מבתי הכנסת. חלק מהיהודים הצליח להגר ורובם נשלחו לטרזיינשטט (Theresienstadt) עד סוף 1942. עם כבוש העיר על ידי הסובייטים נותרו בה יהודים מעטים, בעיקר כאלה שהיו נשואים ללא-יהודים. בשנת 1948 גורשו יהודים אלה יחד עם תושביה הגרמנים של העיר שהפכה לקלינינגרד.
יהודי קריובה
קראיובה Craiova
עיר מחוז, בירת מחוז דולז' (DOLJ) בוואלאכיה, הרגאט, דרום רומניה. בקראיובה היה יישוב יהודי ספרדי מן המחצית הראשונה של המאה ה-17. יהודים אשכנזים השתקעו בעיר באמצע המאה ה-19, אך רשמית נוסדה קהילתם רק ב-1913. היו להם שני בתי- כנסת, וב-1865 הקימו בית-ספר לבנים, שקלט במרוצת הזמן את בית-הספר של הספרדים. אתר בית התפוצות
יהודי קרקוב
ב-3 במרץ 1941 הוציא מושל המחוז אוטו וכטר פקודה בדבר הקמת "אזור מגורים יהודי", לפיה חייבים היהודים שנותרו בקרקוב, כ-15 אלף נפשות, לעקור אליו עד ל-21 במרץ. הגטו הוקם בפרבר פודגוז'ה, בדרום העיר קרקוב, בגדה הימנית של נהר הויסלה.
יהודי קרקוב
בפולין העצמאית (1918-1939) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בשנת 1926 הוקם תיאטרון יהודי קבוע. יהודים היו כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה היגלונית. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבלה הקהילה היהודים מהתגברות האנטישמיות.
יהודי רובנו
בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939, בעת שהוורמכט פלש לפולין, נכנס הצבא האדום למזרח פולין עד לנהר הבוג המערבי, בהתאם להסכמה עם הנאצים שהושגה בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, ווהלין סופחה לברית המועצות ורובנו נמצאה שוב בשלטון רוסי. רובנו ששימשה כבירה המנהלית של אוקראינה הכבושה (Reichskommissariat Ukraine) ובה שכן מטהו של המושל הנאצי (Reichskommissar) אריך קוך. בזמן הכיבוש הנאצי פעלו בעיר וסביבותיה גדודי פרטיזנים. ביניהם התפרסמו במיוחד מדבדב, מפקד הפרטיזנים, וקוזנצוב, סוכן ריגול, שהוכרזו כגיבורי ברית המועצות. ויקיפדיה