מאגר סיפורי מורשת

שמי נעמה שטרן, אני משתתפת עם סבתא שלי בתכנית הקשר הרב דורי ויחד תעדנו את  סיפורה. לצורך התיעוד הכנתי גם שאלות לראיון לסבתי רבקה וכך היא מספרת את סיפור חייה:

סיפורה של סבתא רבקה הנח"לאית מקיבוץ בארות יצחק

ילדות ומשפחה

קוראים לי רבקה על שם אחת הסבתות שלי.

להורים שלי קראו אברהם ומרים, הם נולדו בקוצ'ין שבהודו. יש לי עוד שבעה אחים, שישה שגדולים ממני ועוד אחת שנולדה אחריי. אימא שלי הייתה עקרת בית ואבא שלי עבד בחנות עורות, הם עלו לארץ מקוצ'ין בשנת 1952 עם חמישה ילדים. אני ועוד שתי אחיותיי נולדנו בארץ.

נולדתי בשנת 1961 בישראל במושב תרום בפרוזדור ירושלים, בבית היו שני חדרים ומטבח. החדר הפנימי של הורי, החדר האמצעי לילדים ומטבח קטן בצד הבית. ליד ביתנו נבנו לולי תרנגולות, היינו עוזרים באיסוף הביצים, פיזור אוכל לעופות מידי יום. אבי ואחיי מידי בוקר יצאו לעבודה בשתילת עצי פרי.

מושב תרום, בו גרנו היה דתי שנוסד ע"י יהודים יוצאי תימן. במושב הוקם בית כנסת שהתפללו בו בנוסח יהדות תימן. המשפחה שלי התפללה יחד איתם ובמהלך הזמן למדנו להתפלל בנוסח עדת תימן.

לצערי, הורי ז"ל נפטרו בגיל מאוד צעיר. בהגיעי לגיל ארבע אבי נפטר ממחלה, זה היה בערב חג השבועות בהיותו בן 54. אמי נפטרה, ארבע שנים לאחר מות אבי, מאירוע מוחי ביום שבת, בהיותה בת 47.

את שאר ילדותי חייתי עם שלושת אחיותיי, גרנו בצריף קטן שהיה נקרא "מורי" – (פרוש המילה בהודית: בקתה) ליד אחי ואשתו והם אלה ש"גידלו" אותנו.

לימודים והווי החברתי

למדתי בבית ספר במושב סמוך, כילדה הייתי מאוד זריזה וקופצנית, מאוד אהבתי את בית הספר ואת המורים. בבית הספר היה חדר אוכל שבו אכלנו במשך כל השבוע ארוחות צהריים. בשעות הפנאי שיחקנו בעיקר בחוץ, משחקי כדור, חבל, גומי ועוד. הדבר שבמיוחד אהבתי לעשות הוא לקרוא ספרים.

בגיל 14 החלטתי ללמוד בתיכון "מקווה ישראל" שליד חולון, יחד עם אחיינית שלי שהייתה בגילי, היינו חברות טובות מאוד. אהבתי ללמוד בתיכון "מקווה ישראל", חלקתי חדר עם שלוש בנות נוספות. בנעורי אהבתי לשמוע מוזיקה עברית, להקות צבאיות. הזמר האהוב עליי היה מייק ברנט, אריק איינשטיין בנוסף אהבתי לרקוד ריקודי עם וגם ריקודים סלוניים. היה לנו מועדון שם נהגנו להשמיע מוזיקה ולרקוד.

אהבה, שרות בנח"ל ונישואים

הקשרים בין בני הזוג נוצרו בעקבות זמן משותף שהינו ביחד בתיכון "מקווה ישראל". בית הספר היה משולב עם פנימייה, ובו היו פעילויות משותפות לבנים ולבנות. לא היה מקובל לדבר עם ההורים על יחסים אינטימיים בין בנים לבנות. הייתה משמעת מאוד חזקה בין ההורים לילדיהם, כשההורים אמרו משהו אסור היה להתווכח, להתחצף, לטרוק את הדלת… הדור שלי מאוד כיבד את ההורים ואת המבוגרים מאיתנו. כך חונכנו.

לאחר סיום הלימודים בתיכון, התגייסתי ביחד עם קבוצה גדולה מחברי לגרעין נח"ל. אהבתי את השירות הצבאי, הוא נתן לי מסגרת בטוחה להתנהל בה: טירונות במחנה שמונים, היאחזות בקטיף ברצועת עזה, חצי שנה בבקעת הירדן, ולבסוף, סיום השירות בעבודה בקיבוץ. כשהגעתי לקיבוץ "בארות יצחק", הייתה לי משפחה מאמצת עם ארבע בנות.

לאחר כמה שנים פגשתי את בעלי יוסי בקיבוץ, גם הוא שירת באותו גרעין שלי.

 ביום נישואינו

לימים, נולדו לנו חמישה ילדים שלושה בנים ושתי בנות, יש לנו נכדים. רוב ילדינו גרים בקיבוץ "בארות יצחק", שני ילדינו האחרים החליטו לגור מחוץ לקיבוץ. אחת בירושלים ואחד בשומרון. תוך כדי הקמת המשפחה למדתי תואר ראשון בהוראה בסמינר הקיבוצים ותואר שני בייעוץ חינוכי בסמינר אורות באלקנה. תוך כדי לימודי עבדתי כמחנכת בבית ספר יסודי.

הגיבוש המשפחתי

בכל שנה יש לנו מסורת משפחתית והיא הדלקת נרות חנוכה בביתנו, מעגל של מבוגרים, ילדים ותינוקות שרים "מעוז צור" וארוחת ערב ובה מוגשים ממיטב ממאכלי קוצ'ין.

ישנו מאכל אחד שאני מכינה והוא האהוב על כולם, נקרא "פסטלים", אני זוכרת שבילדותי ישבו כל נשות המשפחה מסביב לשולחן והכינו אותו ביחד. היום כשאני רוצה להכין אותו אני מזמינה את ילדי, כלותיי, נכדי ונכדותיי ואנחנו לפני חגים ואירועים מיוחדים מכינים את הפסטלים.

כיום: לאחר שלושים שנות הוראה יצאתי לפנסיה, וכיום אני עובדת בקיבוץ בגזברות וכותבת ספרים.

הזוית האישית

נעמה: שמחתי לשבת עם סבתי רבקה ולשמוע את סיפור החיים שלה. זהו סיפור חיים עוצמתי במיוחד על רקע יתמותה בגיל צעיר, מה שלא הפריע לה לאהוב את החיים ולדעת להתמודד למרות הקשיים. זה מוכיח לי שהיא בעלת אופי חזק ואופטימית.

סבתא רבקה: הנתי מאוד לעשות את העבודה איתך כי את יודעת להקשיב ואהבתי לספר לך את סיפור חיי. בעיקר כי את נכדתי ואני אוהבת אותך.

תודה על הזכות להנציח את הסיפור המשפחתי שלי באתר מוזאון "אנו".