מאגר סיפורי מורשת

עם תחילת מלחמת העולם השנייה בחודש ספטמבר 1939, משפחתו של אבי החליטה לעזוב את העיר קרקוב, ולעבור מזרחה לאזורים הנשלטים ע"י השלטונות הרוסים. אבא נותר יחיד מבני משפחתו בעיר, ופנה לחפש עבודה כדי שיוכל לקיים את עצמו ואולי אף להעביר כסף למשפחתו שהגיעה לעיר למברג, (היום לבוב).

 

מאחר ואבא ידע לעסוק במלאכות רבות, הוא הציע עצמו לעבודה במכונאות, והצליח להתקבל לעבודה במוסך של הצבא הגרמני אשר שלט בעיר קרקוב מאז שנכבשה.הוא עבד במוסך לפרנסתו, קיבל ממעסיקיו מעט כסף שבעזרתו התקיים, ואף עבר את הגבול מספר פעמים לכיוון אוקראינה, והבריח לבני משפחתו מעט כסף שסייע להם להתקיים בדרכי נדודיהם הרחק מן הבית ומהעיר שבה גרו מאז ומתמיד.

 

אבא רכש לעצמו שם טוב כמכונאי מיומן, והוא אף התחבב על מפקדי המוסך שראו בו עובד נאמן, מסור ובעל מקצוע שיודע היטב את מלאכת המכונאות.בתחילת שנת 1943, הגרמנים בעיר קרקוב החלו לחוש בסימנים שעל פיהם מצבו של הצבא הגרמני לא טוב, והם החלו לחשוש לגורלם עצמם.באחד מימי חודש מרץ ביקש מפקד המוסך לשוחח עם אבא. אבא חשש כי דבר מה רע יאונה לו, אך בלית ברירה נעתר להוראה שקיבל, והתייצב בפני מפקד המוסך.

 

 "יש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה" אמר המפקד. "המלחמה עומדת להסתיים בקרוב, ואנחנו הגרמנים כנראה מפסדים בה, ואיננו יודעים מה יהיה גורלנו. אני מציע לך שנברח מכאן שנינו, ניסע לאמריקה, נקים לעצמנו מוסך, נתחיל לחיות חיים חדשים ונשכח מכל מה שקרה כאן באירופה. אני אעזור לך לברוח מכאן, וכך תוכל להציל את עצמך. הלא ממילא משפחתך כבר עזבה את פולין, ולא נותר ממנה כאן איש".

 

אבא לא היסס לרגע והשיב לו: "אדוני המפקד. אני מודה לך על הצעתך הנדיבה. לא אספר לאיש כי הצעת להציל אותי. אבל אני מבקש להישאר כאן בעיר למרות מצבם הקשה של היהודים אשר רבים מהם נרצחים מדי יום, אך אני אשאר עמם וגורלי יהיה כגורלם". 

 

המפקד הבין את אמירתו של אבא וכיבד אותה, והניח לו לנפשו, ויותר אבא לא ראה אותו. הגיטו בעיר קרקוב חוסל עוד באותו חודש מרץ 1943, וכל יהודי שנותר בחיים נלקח למחנה הכפייה והריכוז פלאשוב אשר הוקם ע"י הגרמנים בפאתי העיר, במקום בו היה קודם לכן בית קברות יהודי. 

 

לאחר פטירתו של אבא בביתנו בשכונת נווה שאנן בחיפה, בשנת 1968, מצאתי בין חפציו עדות שכתב בשפה הגרמנית מיד בתום המלחמה. בעדות זו תיאר אבא את אשר עבר עליו לאחר שעזב את העיר קרקוב. סבל, כאב, עבודת פרך, מחלות, נדודים, השפלה ובדידות היו מנת גורלו. הוא נמנה בין השאר על אחת מצעדות המוות שהובילו אסירים למחנה ההשמדה אוושוויץ, משם ניצל ברגע האחרון כאשר הגרמנים שחררו אותם מאחר ולא רצו להותיר סימנים של המתה בגז של אסיריהם.

 

בכל השנים שחלפו מאז שאבא סיפר לי סיפור זה, אני חושב על משמעות בחירתו את הסיפור הזה דווקא להעבירו לידיעתי, מתוך כל שאר מוראות השואה שעבר.מאז שבגרתי, והפכתי לאב ולסבא, אני מבין מדוע סיפר לי אבא את הסיפור הזה.יש בו סיפור זה משום נאמנות והזדהות עם העם היהודי. יש בו השלמה עם גורל שהוא ערך כשלעצמו. יש כאן הזדהות עם העם היהודי כולו, ובחירה בדרך של קבלת סיכון אישי, לעומת הצלה ודאית ממות אפשרי, תוך מחשבה עליך עצמך בלבד.

 

ערכיו של אבא שאותם למדתי גם מאופן התנהגותו בחייו, וגם אלו הנלמדים מסיפור זה, מלווים אותי ואת בני ונכדי באשר אנו הולכים.בכל השנים מצאתי עצמי כי אני מקיים את ערכיו של אבא, כאשר הסיפור שאותו כתבתי כאן משמש מעין עמוד שדרה ערכי שהפך למורשת ולמורה דרך חינוכי בחיי.  

 

היה זה הסיפור היחידי שאבא מצא לנכון לספר לי, כאשר את שאר ידיעותיי אודותיו ואודות משפחתו אני יודע כיום מתוך האזנה לדברי אבא ובני משפחתו במהלך ילדותי, וממחקרים שלא חדלתי מהם עד עצם היום הזה שנועדו לדעת כמה שיותר על תקופות קשות בחייהם של אבותיי, שבזכותם אני וצאצאיי קיימים.    

 

קרקוב: "עיר בפולין. קרקוב היא העיר השנייה בגודלה ואחת מעריה העתיקות של פולין. העיר, שהוקמה במאה ה-7, שוכנת על גדות נהר הוויסלה. היא הייתה בירת פולין בשנים 1038-1596, ובירת דוכסות קרקוב הגדולה בשנים 1846-1918. כעת היא משמשת כבירת מחוז פולין קטן.

 

יהודי קרקוב: "בפולין העצמאית (1918-1939) ניהלה הקהילה היהודית חיי תרבות וחברה ערים ביותר. בשנת 1926 הוקם תיאטרון יהודי קבוע. יהודים היו כרבע מכלל הסטודנטים באוניברסיטה היגלונית. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה סבלה הקהילה היהודים מהתגברות האנטישמיות".

 

גטו קרקוב: "היה גטו שהוקם בתקופת מלחמת העולם השנייה ברובע פודוגוז'ה – פרבר דרומי של העיר קרקוב. הגטו הוקם ואוכלס לאחר שהאנס פרנק, מושל הגנרלגוברנמן (השטח הפולני שלא סופח לגרמניה או לברית המועצות), כשל בניסיונותיו להפוך את קרקוב ל"יודנריין" (מטוהרת מיהודים). הגטו פעל כאזור מתוחם וסגור במשך שנתיים – מהקמתו במרץ 1941 ועד לחיסולו הסופי במרץ 1943, עם משלוח אחרוני היהודים בו למחנות ההשמדה בלז'ץ ואושוויץ". ( ויקיפדיה)

 

תשע"ו