מאגר סיפורי מורשת

אבי יצחק מונבז נולד בשנת 1914 בעיר קניגסברג שבגרמניה למשפחת מונבז היו ששה בנים. העיר הייתה אז בירת המחוז פרוסיה המזרחית של גרמניה. היום היא נקראת קלינינגרד, זו עיר נמל לחוף הים הבלטי ובירתו של מחוז קלינינגרד. זו מובלעת רוסית קטנה בין פולין לבין ליטא.

 

אבי יצחק, שהיה כימאי בהשכלתו, עלה לארץ בשנת 1932, לבדו. הקדים אותו אחיו, יעקב שעלה לארץ לפניו וגר בעיר חיפה. שם שימש כרופא משפחה ידוע. סיפור שסיפרו במשפחתנו: כשאבא ברח מגרמניה, במסע שלו לארץ ישראל, הוא היגיע לצרפת לעיר פריז ונותר ללא פרוטה. הוא נכנס בפריז לבית מלון וללא בושה ביקש להעביר מברק לאחיו יעקב שגר בפלשתינה. כך היה, המברק  היגיע לפלשתינה ליעקב ויעקב שלח כסף לאחיו הצעיר יצחק, לפריז. כך הצליח אבא להמשיך במסעו ולהגיע לארץ ישראל – פלשתינה בשנת 1932. 

 

כשאבי, יצחק היגיע לישראל, הוא היגיע ישר לתל אביב. למרות השכלתו הפורמלית ככימאי, עבד בעבודות מזדמנות שונות, גם כסוור בנמל יפו בתל אביב. בתל אביב הכיר את לאה, הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים: אברהם שמעון, ורדה ואני שמואל הבן הקטן.

 

לאחר מספר שנים עלו שאר בני המשפחה לארץ והצטרפו ליעקב שגר בחייפה וליצחק שגר בתל אביב. יחד החליטו להקים עסק משפחתי שקראו לו חברת אסתר בע"מ – Astar .  מיקום החברה היה בתל אביב, ברחוב המסגר פינת ישראל בק. אבי יצחק שהיה הכימאי במשפחה עסק בפיתוח  מוצרי הקוסמטיקה של החברה. בשמים, משחות וטלק פודרה. 

 

 

  אסתרדול                                                                                                    פרפיום

 

 

 

 

               

 

 

 

 

 

 

 

 

 אודקולון – בושם                                                     חלב לנולין  – Lanolin milk

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טלק הפודרה של חברת אסתר – Astar

English Lavender

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כפי שספרתי במשפחתו של אבי היו ששה בנים: יעקב, נשאר לגור בחיפה והיה רופא משפחה ידוע. אח אחד נסע לארה"ב ושם הוא חי. אח נוסף נפל במלחמת השחרור בשנת 1948. שאר שלושת האחים ניהלו את העסק המשפחתי שנים רבות.

 

עם חלוף השנים היגיע אבי, יצחק לגיל הפנסיה ולא היה מי שימשיך את ניהול חברת הקוסמטיקה – אסתר תעשיות בשמים, ארץ ישראל – פלשתינה. כך נסגר לו העסק המשפחתי.

 

 

 

שנים רבות אחר כך נקראתי יום אחד למשרדי מע"מ לבירור. הלכתי  לשם ונאמר לי שיש לי מניה של חברת אסתר בשווי לירה אחת. הסברתי שהחברה כבר נסגרה לפי שנים. הפקידה התעקשה שאסע לרשם החברות בירושלים ואביא אישור שזו חברה שנסגרה. לאחר מאמצים ושיחה עם המנהל קבלתי אישור שהחברה סגורה. אחי עבר חוויה דומה במשרדי מס הכנסה עד שסוף סוף הבינו שחברת הקוסמטיקה – אסתר תעשיות בשמים, ארץ ישראל – פלשתינה, כבר לא קיימת.

קלינינגרד – קניגסברג : קלינינגרד (רוסית ???????????; ליטאית Kaliningradas) היא עיר נמל לחוף הים הבלטי ובירתו של מחוז קלינינגרד, מובלעת רוסית קטנה בין פולין לבין ליטא. מספר התושבים בה הוא 420,150 (בשנת 2010)…. בעבר הייתה קלינינגרד ידועה בעיקר בשם הגרמני קניגסברג (בגרמנית: K?nigsberg וכן בשם הליטאי קרליאוצ'יוס (Karaliau?ius). היא הייתה בירת המחוז פרוסיה המזרחית של גרמניה, לפני כן בירת דוכסות פרוסיה ולפני כן בירת מדינת פרוסיה של המסדר הטבטוני הגרמני. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה (1944) הופצצה קניגסברג על ידי חיל האוויר הבריטי וחלקים גדולים ממנה נחרבו. לאחר כיבושה על ידי הצבא האדום ב-1945 ועד ינואר 1950 הוגלתה כל אוכלוסייתה הגרמנית-פרוסית, כ-550,000 נפש, לשטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה – מזרח גרמניה מ-1949, והוחלפה באוכלוסייה רוסית שמנתה כ-600,000 נפש."

 

"עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 היו בקניגסברג כ-4,000 יהודים. הגרמנים במזרח פרוסיה היו בעלי נטיות לאומניות ואנטישמיות חזקות, והקהילה הקטנה, שהייתה מפולגת בין זרמים דתיים ופוליטיים, נאלצה להתאחד מול החקיקה האנטי יהודית. כך למשל הוקם בשנת 1934 בית ספר יהודי בקניגסברג. יומנו של בית הספר וקורותיו מתועדים באתר יד ושם, ותמונת בית הכנסת הגדול עם הניגונים המיוחדים שבו הונצחו על גבי תקליטור של בית התפוצות.

בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938, הוא ליל הבדולח, שרף המון גרמני את חמשת בתי הכנסת של קניגסברג וחלק מבית הספר ששכן באחד מבתי הכנסת. חלק מהיהודים הצליח להגר ורובם נשלחו לטרזיינשטט (Theresienstadt) עד סוף 1942. עם כבוש העיר על ידי הסובייטים נותרו בה יהודים מעטים, בעיקר כאלה שהיו נשואים ללא-יהודים. בשנת 1948 גורשו יהודים אלה יחד עם תושביה הגרמנים של העיר שהפכה לקלינינגרד".

 

לירה: " לירה ישראלית (בקיצור: ל"י) הייתה המטבע הרשמי של מדינת ישראל בין השנים 1952 – 1980. עד 1954 היא הונפקה כשטר על ידי בנק לאומי לישראל, אשר היה אז בבעלות הסוכנות היהודית. לאחר הקמת בנק ישראל ב-1954, הועברה הנפקתה אליו. ב-1980 חדלה הנפקתה עקב החלפתה בשקל". ויקיפדיה

תשע"ו