מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"לכל איש יש שם", 62 מבני משפחתו נרצחו בשואה

סבא צבי וספיר משתתפים בתכנית
ספיר עם שני הסבים, חיים וצבי
אספתי רישומים שאבי סיפר ורשם ושלחנו פרטים של 62 מבני משפחתו שנרצחו ע"י הנאצים

שמי ספיר גרסטמן, השנה השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספרי אורט דפנה. זכיתי לקחת חלק יחד עם שני הסבים שלי, סבא חיים גרסטמן, סבא חיים הוא אבא של אבי, ובעלה של סבתא שוש. את תיעוד סיפורו תוכלו לקרוא בקישור " סבא חיים גר בשכונת הפועלים בנס ציונה"

סיפור של סבא מיאסניק צבי "הוריי ניצולי שואה"

סבא צבי מיאסניק  נולד  9/4/1946 בברה"מ, שנה אחרי מלה"ע ה-2. הוא מספר על אביו סבא רבא שלי:"אבי, אליעזר מיאסניק, היה ניצול שואה, גם אימי אידה מיאסניק (לבית משפחת חודק), הייתה ניצולת שואה.אשתידפנה מיאסניק (זלצשטיין), "צברית", דור-שני בארץ, ושלושת בנותינו, הן "צבריות" ומשפחותיהן.נולדתי בברה"מ (שנה אחרי מלחמת-העולם השנייה והשואה) בעיר סרטוב השוכנת על הנהר-וולגה הארוך בנהרות אירופה .

בתאריך: 9.4.1946. עלינו לארץ 5 נפשות,  זה היה בחודש מאי 1957 דרך פולין, וארשה בתקופת עלייתגומולקה כי אבי אליעזר היה יליד פולין. גרנו שנתיים בצריפים מעברה ב' בקריית-בנימין ובשנת 1959 עברנו לבית בקריית-מוצקין.

למדתי בבי"ס מקצועי אלקטרוניקה וחברי דוד גולדנברג למד מכונאות ובדרך הזו הכרתי את דפנה לבית זלצשטיין (בתו של מנהל במוסך) ונעשינו חברים, ידידים. את שירותי הצבאי בח"א האריכו עקב מלחמת ששת-הימים הייתיחייל סדיר. אחרי ששחרור ירושלים הושלם, ב- 25.6.1968 התחתנו וזכינו ב 3 בנות נשואות ו 9 נכדים נהדרים.

ביחד אנחנו מטיילים הרבה בארץ ולפעמים בחו"ל וחוגגים אירועים משותפים משפחתיים כולל חגים וגם עם חברים וכו'. ספיר נכדתנו הרביעית הציעה לי השתתפות בתכנית הקשר הרב דורי, תכנית נהדרת הזו

אבי, אליעזר מיאסניק, ניצול שואה, כאשר הנאצים הגרמניים פלשו לפולין 1939 אבי אליעזר מיאסניק היה אז בן 19 שנה, המשפחה של אבי ניסו לברוח מזרחה לרוסיה ולא הצליחו להימלט, הרוסים לא אפשרו למרות הניסיונות. סבא שלי הרשל / הירש (צבי) החליט להציל את בנו היחיד אליעזר, נפרד ממנו "בבכי כילד קטן" והורה לו שיברח לרוסיה וכך ניצל אבי אליעזר מיאסניק ז"ל.

כידוע הנאצים רצחו 3 מליון יהודי-פולין מתוך 3.5 שהיו אז בפולין. באוגוסט 1941 בעיירה לונינץ (ע"י פינסק) הוציאו הנאצים 1200 יהודים כולל סבא שלי הרשל ז"ל, הי"ד הורו להם ללכת ליער הקרוב לעבוד בחפירת בור ענק ושם ירו ורצחו את בכולם.

כילד בכתה ג' ביקרתי עם אבי אליעזר במקום הזה שנראה כגבעה מכוסה עם אדמה באמצע היער. כיום יש מצבה במקום הזה. אבי קבל אישור המאשר שהנאצים ירו בסבא שלי (נולד ב-1888) הירש ז"ל. הורי נתנו לי את השם צבי (הירש).

לפני כ- 20 שנה יחד עם אבי אספתי רישומים שאבי סיפר ורשם ושלחנו פרטים של 62 מבני משפחתו שנרצחו ע"י הנאצים "לכל איש יש שם…." זלדה. ליד ושם בירושלים, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה

אימי , אידה מיאסניק (חודק), ניצולת שואה. אימא שלי ילידת ז'יטומיר באוקראינה (מקום הולדתו של ח.נ. ביאליק) כילדה עם משפחתה עם פלישת הגרמנים, ברחו מזרחה לתוך רוסיה על גבי עגלה עם סוס שהיה לאביה שעיה. בדרך לקחו את אחיה, גרישה וגייסו אותו לצבא האדום בחזית להלחם בגרמנים. אימא ומשפחתה הגיעו בנדודים תוך כדי המלחמה עד לעיר סרטוב.

1945 נגמרה המלחמה, הכירה את אבי שהגיע מפולין לבד, התחתנו ואני נולדתי ב 1946 אבי ארגן חתונה יהודית למרות שהרוסים אסרו על אירועים דתיים. אחיה של אמי נפצה במלחמה בסוף המלחמה סטלין הושיב בכלא אלפי יהודים: רופאים, מהנדסים וגם את גרישה, אח של אמי בטענות מבוימות. גרישה היה פצוע מלחמה בבית-חולים שהגרמנים היו שם, סימן שהיה מרגל.

כעבור 7 שנים, סטלין מת ב – 1953 ואז שחררו את כל היהודים וגם את גרישה, בשבי הגרמני גרישה אכל את התעודות שלו כדי שלא יגלו שהוא יהודי. הוא הגיע לבית שלנו בסרטוב ומאז הרגשתי בטוח יותר בגלל האנטישמיות שהייתה ברוסיה, הוא היה גדול וחזק ואני סמכתי עליו. עם עלייתנו לארץ לאימא היה קשה כי מאחור בברה"מ נשארה חלק ממשפחתה: אימא שלה רחל, אחיה גרישה שהתחתן ובת חנה של אחותה ז'ניה, לאחר מספר שנים סבתא רחל נפטרה ואבי הצליח לעלות לארץ את חנה שהתחתנה ולה 2ילדים. לאחר שנים גם גרישה ז"ל עלה לארץ עם משפחתו, הוא נקבר בהר הזיתים בירושלים

אישתי, דפנה מיאסניק (זלצשטיין), "צברית", דור-שני בארץ. את דפנה אשתי היקרה, הכרתי בגיל צעיר כשלמדתי בבית ספר מקצועי והחבר שלי דוד למד מכונאות ומנהל המוסך בעבודה המעשית היה אבא של דפנה. דפנה נולדה בארץ דור שני, בחיפה. הסבים והסבתות ילידי פולין, וילנה ואודסה. הגיעו לארץ לפני כ – 100 שנה עוד לפני קום המדינה, אביה אברהם גם שירת בצי הבריטי.סבתא יהודית וסבא זאב (הורים של אימא, אהובה) היו מבלים חלק מזמנם במשחק "דומינו" וסבתא יהודית נתנה את הדומינו לדפנהל'ה כי היא מאד אהבה אותנו ולימדה אותה מספר מלים "ברוסית" זה כששמעה שאני כחבר של דפנה (נכדתה) מדבר בבית הורי ברוסית

שלושת בנותינו, ה"צבריות" ומשפחותיהן. איריס הבת הבכורה נשואה לחיים עם 3 ילדים: יעל, דניאל, מיכל. גרים בכרמיאל. גלית הבת האמצעית נשואה לצביקה עם 3 ילדים: ליעד, ספיר, מתן. גרים בקריית-ביאליק.  אורלי הבת הקטנה נשואה לשמיר עם 3 ילדים: נאור, מעיין, גיא. גרים בקרית-מוצקין. מתגוררות לא רחוק מאיתנו, כולם בעלי תואר במתמטיקה וגם מדעי המחשב וחלקן תואר שני והוראה

פעולותיי מ"אז ועד היום – כילד הבכור תמיד הרגשתי אחריות בבית כי הורי עבדו קשה באותם השנים (1950) בברה"מ בתקופה שאחרי מלחמת-העולם השנייה. כילד נהניתי לשחק בקיץ ולשחות בנהר הוולגה ובחורף לגלוש על שלג וקרח כאשר את האביזרים ייצרנו בעצמנו לא כפי שהיום קונים הכל בקניונים שלא היו אז. בקרתי עם אבי אליעזר ז"ל כילד במקום (יער ליד לונינץ) ששם רצחו הנאצים את הסבא הירש ואלפי יהודים נוספים. עלינו לארץ בשנת 1957 בעזרת ג'וינט שארגנו יהודי ארה"ב, דרך פולין וארשה בשהייה של 3 חודשים והצלחתי ללמוד קצת שפה פולנית.

הגענו למעברה ב' בקרית-בנימין קבלנו צריף שאני מאד נהניתי כי יכולתי לגדל גינה וארנבות וכו'. הלימודים בארץ היו קשים בגלל השפה. בתקופת בגרותי עבדתי בקיבוץ בסוגי עבודות חקלאות שונות ובכסף ממנתי את לימודי. אז מכתה ט' ומעלה שילמנו שכר לימוד. לקראת סיום בשירות הסדיר ב – 1968 התחתנו וזה היה שנה לאחר שחרור ירושלים (מלחמת ששת הימים). במשך השנים סיימתי בגרות לאחר לימודי הנדסה באלקטרוניקה ותואר BA במנהל-עסקים וגם רכשתי מקצועות פקיד-מורשה של משרד-התיירות.

עם השנים נולדו לנו 3 בנות שדאגנו להם לחינוך והרבה טיולים לאהבת הארץ עם חברים ועם המשפחה המורחבת. זכינו בנכדים שהם חלק מאיתנו דואגים להם ורוצים לראות בצמיחתם. לפעמים מבקשים ממני לספר בכיתות של הנכדים על עליה לארץ אז תמיד אני גם מסביר לילדים שילמדו טוב כדי שידעו הכל ולשמור על המדינה שכמה אחרי 200 שנות גלות. 

כעת יצאתי לפנסיה ומשתדלים לעזור במה שניתן כולל הפרויקט הזה "הרב דור" וגם אירועים שונים בבתי הספר וכו'. רוב שנותיי עבדתי בביטחון עבור המדינה שלנו וכעת התחלתי בהתנדבות במשטרת-ישראל בתקווה גדולה שיש לי עוד הרבה מה לתרום.

משפט משמעותי של סבא:

" סטלין מת ב – 1953 ואז שחררו את כל היהודים וגם את גרישה, בשבי הגרמני גרישה אכל את התעודות שלו כדי שלא יגלו שהוא יהודי. הוא הגיע לבית שלנו בסרטוב ומאז הרגשתי בטוח יותרבגלל האנטישמיות שהייתה ברוסיה, הוא היה גדול וחזק ואני סמכתי עליו"

מילון

יהודי פינסק
פִּינְסְק (בבלארוסית: ?????; בפולנית: Pi?sk; ברוסית: ?????) היא עיר בברסט בבלארוס, דרומית מערבית לבירה מינסק . ערב מלחמת העולם השנייה היו בעיר כ-17,500 יהודים – כמחצית מכלל האוכלוסייה – שרובם הושמדו בשואה בגטו פינסק.

ציטוטים

”הנאצים רצחו 3 מליון יהודי-פולין מתוך 3.5 שהיו אז בפולין.“

הקשר הרב דורי