חפש לפי:
ביה”ס / ישוב
נושאים
ארץ מוצא

מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בארות יצחק
ראשוני הקבוצה היו עולים מתנועת "ברית חלוצים דתיים" (בח"ד) מצ'כוסלובקיה וגרמניה, שהתיישבו בפרדס חנה בשנת 1936 וקראו לקבוצתם "רמת השומרון". הם התגוררו בארבעה בתי אבן, צריפים ואוהלים, עבדו עבודה עונתית בפרדסי המושבה ופתחו משק עזר קטן לאספקה עצמית, שבו גידלו ירקות, פרות, תרנגולות, ברווזים ובהמות עבודה. בניגוד לקבוצות אחרות שהתגבשו מראש לפני ההתיישבות, (ויקיפדיה)
מתוך: עליזה נגר
בארות יצחק
בארות בנגב הוא מרכז מורשת שהוקם בקיבוץ עלומים. המרכז עוקב אחרי תולדותיו של הקיבוץ הדתי, בארות יצחק שהוקם במקום ב-1943, ונהרס בקרב במלחמת העצמאות. מרכז המורשת מכיל את מרכז המבקרים בקיבוץ עלומים, ואת מגדל המים הישן של הקיבוץ.(ויקיפדיה)
מתוך: להיות מורה ולהקים משפחה
בארות יצחק
בְּאֵרוֹת יִצְחָק הוא קיבוץ דתי במישור החוף, ממזרח ליהוד, בתחום המועצה האזורית חבל מודיעין. הקיבוץ הוקם תחילה בצפון-מערב הנגב, אולם בעקבות נזק רב שנגרם לו במלחמת העצמאות עבר למקומו במרכז הארץ. ראשוני הקבוצה היו עולים מתנועת "ברית חלוצים דתיים" (בח"ד) מצ'כוסלובקיה וגרמניה, שהתיישבו בפרדס חנה בשנת 1936 וקראו לקבוצתם "רמת השומרון". הם התגוררו בארבעה בתי אבן, צריפים ואוהלים, עבדו עבודה עונתית בפרדסי המושבה ופתחו משק עזר קטן לאספקה עצמית, שבו גידלו ירקות, פרות, תרנגולות, ברווזים ובהמות עבודה ויקיפדיה
מתוך: הילד הראשון של קיבוץ בארות יצחק
בארותיים
בְּאֵרוֹתַיִם הוא מושב עובדים בשרון הנמצא בעמק חפר קרוב לנחל אלכסנדר, ממוקם על כביש 57, סמוך למחלף ניצני עוז של כביש 6, ומשתייך לתנועת המושבים. (ויקיפדיה)
מתוך: מלחמת ששת הימים
בארי בית ספר ראשון לציון
עם קום המדינה, בית הספר נוסד כבית חינוך של זרם העובדים. מקום מושבו הראשון היה בסמוך לתחנה המרכזית הישנה בעיר וב-1950 עבר למיקומו הנוכחי, ברחוב שקרוי אף הוא על שם ברל כצנלסון. בשטח עליו הוקם בית הספר היה פרדס ובו "סליק" של ההגנה. חפירת היסודות לבנין הופסקה על מנת להוציא את הסליק ורק לאחר מכן נמשכה הבניה. (ויקיפדיה)
מתוך: פה בארץ חמדת אבות
בארי קיבוץ
קיבוץ בְּאֵרִי נמצא בנגב המערבי, כ-5 קילומטר מזרחית לרצועת עזה. בארי הוקמה במוצאי יום כיפור ה'תש"ז - 1946, במסגרת 11 הנקודות. הקיבוץ נקרא על שם ברל כצנלסון, שבארי היה שמו הספרותי הקיבוץ משתייך לתק"צ (התנועה הקיבוצית). ויקיפדיה
מתוך: סבתא אתי סגל מספרת על משפחתה
בבא סאלי
הרב ישראל אביחצירא (א' בתשרי ה'תר"ן, 26 בספטמבר 1889 – ד' בשבט ה'תשמ"ד, 8 בינואר 1984) היה רבו של מחוז תאפילאלת וראש ישיבה במחוז, מקובל מרוקאי-ישראלי, מוכר בכינוי הבאבא סאלי ("אבא ישראל", או "האבא המתפלל"[1]). נודע בציבור כמחולל ניסים ורבים נהרו אליו לקבלת ברכות, עצות וקמעות.
מתוך: ילדות בעיר קזבלנקה – רחל אמסלם
בבהילו
בהרבה עדות ישראל נוהג בעל־הבית להגביה את הקערה עם המצות וכל מה שיש בה, קורא את הפסוק הראשון של ״הא לחמא״, ואחר־כך מבקש מבעלת הבית להוציא הקערה מן השולחן, כאילו כבר גמרו לאכול. כל זה כדי לתת לילדים הקטנים לשאול שאלות: מדוע הוציאו את המצות המוכנות לאכילה, ואז יודיעו להם כי אין לנו רשות לאכול לפני שנספר על יציאת מצרים. המנהג אצל יהודי המגרב הוא שה״מגיד״ נוטל את ״קערת הסדר״ מגביה אותה ומסובבה שלוש פעמים מעל ראשי כל המסובין ואומר בניגון מיוחד: ״בבהילו יצאנו ממצרים״ המסובין עונים לו באותו ניגון: ״הא לחמא עניא בני חורין״. אם נמצא במקום איזה אורח שהוזמן ל״סדר״, ראש המשפחה מכבד אותו בהגבהת הקערה ובאמירת בבהילו. יש הנוהגים להיכנס לבתי השכנים או הקרובים בעת ההגבהה ומתכבדים לסובב את הקערה מעל המסובין.
מתוך: ילדות מאושרת בישוב נווה מיכאל
בבהילו
לאחר תפילת ערבית של חג, כאשר נכנסים לבית, מרימים בני הבית בזה אחר זה את הקערה של פסח, הנקראת "קערת ההגדה" ומסובבים אותה מעל ראשי כל שאר המסובין בשירת "בבהילו יצאנו ממצרים, הא לחמא עניא... בני חורין". יש הנוהגים להיכנס גם לבתי קרוביהם, שכניהם ומכריהם בשעת קריאת ההגדה, להרים גם שם את הקערה ולסובב אותה מעל ראשי המסובים; ואלו על ראשי האורחים, ובפי כולם השיר "בבהילו". עם צאת האורחים חוזרים המסובים לקריאת ההגדה, וחוזר חלילה עם היכנס אורחים נוספים.
מתוך: סבתא לונה מורה לחינוך גופני
בבהילו
ומנהג נפוץ בקרב יוצאי קהילות צפון אפריקה, בעיקר מרוקו ותוניס, לסובב את הקערה מעל ראשי כל המסובים ואומרים ”בבהילו יצאנו ממצרים הא לחמא עניא בני חורין”.
מתוך: מקזבלנקה לעיר אילת
בבהילו יצאנו ממצרים
בהרבה עדות ישראל נוהג בעל־הבית להגביה את הקערה עם המצות וכל מה שיש בה, קורא את הפסוק הראשון של ״הא לחמא״, ואחר־כך מבקש מבעלת הבית להוציא הקערה מן השולחן, כאילו כבר גמרו לאכול. כל זה כדי לתת לילדים הקטנים לשאול שאלות: מדוע הוציאו את המצות המוכנות לאכילה, ואז יודיעו להם כי אין לנו רשות לאכול לפני שנספר על יציאת מצרים. המנהג אצל יהודי המגרב הוא שה״מגיד״ נוטל את ״קערת הסדר״ מגביה אותה ומסובבה שלוש פעמים מעל ראשי כל המסובין ואומר בניגון מיוחד: ״בבהילו יצאנו ממצרים״ המסובין עונים לו באותו ניגון: ״הא לחמא עניא בני חורין״. אם נמצא במקום איזה אורח שהוזמן ל״סדר״, ראש המשפחה מכבד אותו בהגבהת הקערה ובאמירת בבהילו. יש הנוהגים להיכנס לבתי השכנים או הקרובים בעת ההגבהה ומתכבדים לסובב את הקערה מעל המסובין.
מתוך: ילדותה המאושרת של אורלי ימיני באופקים
בבוקרשט
בשנת 1940 היו בבוקרשט כ-60,000 יהודים שסבלו רבות בגלל אנטישמיות ורדיפות השלטונות (ראו ערכים מורחבים מרד הלגיונרים, פרעות בוקרשט וה"רומניזציה"). בעיקר בשתי השכונות היהודיות, "וקרשט" ו"דודשט". ב-1956 נמנו בבוקרשט 43,000. במהלך השנים, יהודי בוקרשט, כמו יתר יהודי רומניה, עלו לישראל או היגרו לארצות אחרות וכיום מספר היהודים המקומיים בבוקרשט קטן מאוד, רובם קשישים. אחרי מהפיכת 1989 הגיעו לעיר אנשי עסקים זרים רבים וביניהם גם ישראלים, בני עדות שונות (לאו דווקא יוצאי רומניה).
מתוך: אבא נלקח למאסר
בבושקה
עממי, מהמילה הרוסית לסבתא: בובת עץ רוסית שיש בה בובות נוספות. הבובות מסודרות כך שבתוך כל בובה יש בובה קטנה ממנה; מטריושקה. (מילוג)
מתוך: סיפור על בבושקה – יקטרינה צובק