מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדות מאושרת בישוב נווה מיכאל

סבתא יפה ונכדתה שיינא בטיול לירושלים
סבתא יפה
נווה מיכאל - מקום עם נוף מדהים של צמחיה פורחת, מדשאות, ושטחים גדולים של פירות הדר.

סבתא יפה מספרת לנכדתה שיינא:

שמי יפה בניטה לבית דהאן, נולדתי בשנת 1958 בקזבלנקה שבמרוקו, עיר על חופה האטלנטי של מרוקו. והיא העיר הגדולה ביותר במרוקו והנמל העיקרי של המדינה. קוראים לי יפה כי אימא שלי מאוד אהבה את השם הזה.

העלייה ומקום מגוריי

בשנת 1963 עלינו לארץ כל המשפחה. אני הייתי בגיל ארבע ולא כל כך הבנתי. אני רק זוכרת, שעלינו לאנייה וכל הזמן הסתכלתי על הים. חיכיתי לראות מתי נגיע  כבר. נשלחנו על ידי הסוכנות היהודית לגור באילת. היה שם חם מאוד, וההורים שלי ביקשו מקום פחות חם באזור הדרום. ואז העבירו אותנו ליישוב ליד גוש עציון, ליישוב נווה מיכאל, הנמצא דרומית לעיר בית שמש. פגשנו שם אנשים טובים, נחמדים ונעימים. המקום עם נוף מדהים של צמחיה פורחת. מדשאות, ושטחים גדולים של פירות הדר. בשבת היינו מטיילים בכל הכביש של המטעים.

ביישוב היה בית כנסת אחד ומרכז תרבות – בית העם. היינו גרים מאוד קרוב לערבים, ולכן הישוב היה מוקף עם גדרות. וכל שבוע התחלפו משמרות האבטחה בישוב. המאבטחים שמרו על היישוב מפני ערבים וגנבים.

משפחתי

גרנו בבית של שלושה חדרים. הורים ועשרה אחים. הייתה לנו מקלחת והשירותים היו בחוץ. שמות הוריי, חנה ויוסף דהאן. אבא היה קצין הביטחון של היישוב. ואימא התעסקה בגידול עופות. ההורים היו חרדים, כל הזמן נתנו ועזרו לאחרים,  אמי הייתה אישה מאוד מטופחת ויפה. ההורים שלי מאוד אהבו ניקיון וסדר, כל הזמן הבית היה נקי ומסודר.

מה שאפיין את הבית של ההורים שלי, זה היה מוסר העבודה. ההורים שלי לא ויתרו על שום תפילה בוקר צהריים וערב. היינו קמים בבוקר ממש מוקדם. נטלנו ידיים, התפללנו ומיד אחרי עלינו לטרקטור לכיוון השטח החקלאי. היינו עולים על סולם, לוקחים מזמרה וקוטפים אבוקדו, קלמנטינות, תפוחים וירקות שונים.  עסקנו גם בגידול פרחים נדירים. מהמפעל היו מגיעים אלינו לקחת את הפרחים לחו"ל.

לאבי היה מוסר עבודה גבוה, בכל מזג אוויר הוא היה מוכן לצאת לעבודה. אבי גם היה לוקח אותי למחסן הנשק, והיינו מנקים ביחד את כל הרובים. המחסן היה מוסתר במקלט, אבא היה אחראי להביא למאבטחים את הרובים, והם היו צריכים להחזיר את הנשק בסיום המשמרת שלהם.

זיכרונות ילדות

הזיכרון הכי מתוק שלי, שאבא היה מעיר אותנו מוקדם בבוקר, היינו נוטלים ידיים מתפללים. וישירות היינו עולים לטרקטור וקוטפים אבוקדו.

הזיכרון הכי מפחיד שלי, שבאחת השבתות, כשהלכתי עם הסידור בידי לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה, לפתע ראיתי נחש צפע מולי, הוא התגלגל ופתח את הפה, ואני לא זזתי. במחשבה ביקשתי, שבזכות קריאת התורה הוא יברח. ואכן הוא באמת ברח.

הייתי ילדה מאוד שמחה עם הרבה חברות. הייתי מנהיגת הכיתה. החברות הטובות שלי היו, פיבי פרץ ואורה הלר, היינו חורשים על האדמה, ושם היה המקום שהיינו משחקים בו. אהבתי לשחק 5 אבנים. החוויה שנחרטה בזיכרוני: שכל שבת היינו הולכים למתנ"ס ומתפללים תפילת מנחה עם כל החברות .

אהבתי מאוד לקלוע שתי צמות, לאסוף כל מיני סוגים של כפתורים ולאכול עוגת גבינה. בשעות הפנאי הייתי עוזרת לאימא שלי. היו ממתקים כגון: בייגלה, סוכריות על מקל. התואר שהכי התאים לי כתלמידה זה למדנית וחרוצה

בית הספר

למדתי בבית ספר "נצח ישראל" המקצועות שלמדנו: תפירה, תורה, משנה, גאוגרפיה, חשבון, חקלאות, ספורט. אהבתי מאוד חקלאות, לא אהבתי חשבון. היו לנו שיעורי בית כל יום, ומבחנים בסיום חומר. אני זוכרת את המורה עדינה שכל מי שאיחרה ב- 5 דקות היא הייתה מורידה לה את הסנדל ונותנת לה מכה. קיבלנו תעודות. היינו סופרים כמה ציונים של טוב מאוד קיבלנו, ואם התעודה שלי הייתה טובה, ההורים שלי היו קונים לי מתנה יקרה . היו לנו גם טיולים ומסיבות כיתה. ולפני כל חג הייתה מסיבה.

חגים ומנהגים

בילדותי, בפורים, אהבתי להתחפש למלכת אסתר. לא היינו קונים את התחפושות. היינו מכינים הכול בעצמנו, היינו תופרים לבד… היה לנו בבית הספר שוק פורים מעניין שחיכינו לו כל השנה. קריאת המגילה הייתה במסגרת המשפחתית וכשהקורא היה מגיע לקטע של "המן" היינו מרעישים חזק ברעשנים. אחרי קריאת המגילה אימא הייתה מכינה לנו סעודה כיד המלך. לאחר מכן היינו מכינים את משלוחי המנות. בצלחת היינו שמים עוגיות שהכנו בעצמנו. התפקיד שלי היה להכין ולארוז את כל משלוחי המנות, חילקנו לבני המשפחה והחברים. נתנו גם משלוחי מנות לעניים (מתנות לאביונים).

פסח בילדותי, היו לנו מנהגים והידורים מיוחדים: היינו מקרצפים את הבית לפני פסח. הוצאנו את כל החמץ מהכיסים. ניקינו היטב את כלי החמץ גם אם לא היינו משתמשים בהם בפסח. בליל הסדר בקטע של "הא לחמא עניא", אבא היה לוקח את הקערה, מרים אותה ומסובב שלוש פעמים מעל הראש, וכולנו היינו אומרים בבהילו (מהר) יצאנו ממצרים. כשהגענו לקטע בהגדה "עבדים היינו", היינו שמים כריות על הגב ומסתובבים סביב השולחן. הקפדנו מאוד בפסח לא לאכול קטניות ולקלף את הפירות והירקות. ובמוצאי חג הפסח היינו מכינים מופלטות. חג הסוכות היה החג שאהבתי מאוד.

הקמת משפחה

התחתנתי בשנת 1978 הייתי בת 21. החתונה התקיימה בקריית מלאכי. כשנולדו הילדים הייתי בת 22 ובעלי היה בן 23. יש לי 11 בנות ו – 4 בנים. הילדים והנכדים מבקרים בשבתות, ימיי הולדת, מסיבות ואירועים.

עיסוקיי

הייתי מורה לכיתה ו'. רכשתי את המקצוע בארץ למדתי הוראה. בחרתי דווקא במקצוע זה, כי אני אוהבת את זה ונהניתי מעבודתי. אילו לא הייתי עובדת בהוראה, הייתי רוצה לעבוד בחקלאות.

סדר היום שלי

נטילת ידיים, תפילה, סדר וניקיון בבית ויוצאת לעבודה. מתפללת מנחה, מבשלת, אומרת חת"ת. אני אוהבת לדבר עם החברות, משפחה והנכדות, ולומר איתן תהילים ושנים עשר הפסוקים אני אוהבת לעשות ולעזור לארגונים.

השבת שלי

שולחן שבת שלנו כבר ערוך ביום שישי בשעה אחת בצהריים. בשולחן השבת שלנו יש הרבה מאכלים וסלטים, אני מכינה לשבת: סלטים – סלק, מטבוחה, גזר, פלפלים חריפים, בורגול, סלט ירקות, סלט חסה. מאכלים: דגים, עופות, קציצות, מוסקה מוקפץ, אורז עם שקדים וצימוקים, פשטידות, טשולנט- חמין, מרק. אני לא מוותרת על: חמין , דגים וקציצות. אני אוהבת להכין קציצות. אני מאוד אוהבת את השבת, שכל אחד אומר דבר תורה ושיש שיח משפחתי בין כולם. שרים ניגוני חב"ד, וכמעט כל שבת  יש אורחים.

הזוית האישית

ברכה מסבתא יפה : לשיינא נכדתי היקרה, שלוחה לך בירכתי מעומק ליבי, שבעז"ה תצליחי בלימודים ותהי נר להאיר לכל שושלת הדורות. שההורים המורות הסבים והסבתות תמיד ירוו ממך נחת, תהי תמיד בריאה ושמחה עם נתינה וגמילות חסד לכל יהודי'ה.

באהבה ובהערכה סבתא יפה

מילון

חת"ת
חִת"ת הוא שמו של סדר לימוד יומי בחסידות חב"ד. סדר הלימוד כולל חומש, תהילים ותניא. ספר חת"ת הוא ספר המאגד את שלושת הספרים הנלמדים בסדר לימוד זה.

בבהילו
בהרבה עדות ישראל נוהג בעל־הבית להגביה את הקערה עם המצות וכל מה שיש בה, קורא את הפסוק הראשון של ״הא לחמא״, ואחר־כך מבקש מבעלת הבית להוציא הקערה מן השולחן, כאילו כבר גמרו לאכול. כל זה כדי לתת לילדים הקטנים לשאול שאלות: מדוע הוציאו את המצות המוכנות לאכילה, ואז יודיעו להם כי אין לנו רשות לאכול לפני שנספר על יציאת מצרים. המנהג אצל יהודי המגרב הוא שה״מגיד״ נוטל את ״קערת הסדר״ מגביה אותה ומסובבה שלוש פעמים מעל ראשי כל המסובין ואומר בניגון מיוחד: ״בבהילו יצאנו ממצרים״ המסובין עונים לו באותו ניגון: ״הא לחמא עניא בני חורין״. אם נמצא במקום איזה אורח שהוזמן ל״סדר״, ראש המשפחה מכבד אותו בהגבהת הקערה ובאמירת בבהילו. יש הנוהגים להיכנס לבתי השכנים או הקרובים בעת ההגבהה ומתכבדים לסובב את הקערה מעל המסובין.

נווה מיכאל
נווה מיכאל הוא מושב דרומית לעיר בית שמש בחבל עדולם, השייך למועצה אזורית מטה יהודה, שנוצר מאיחוד היישובים: נווה מיכאל ורוגלית. המושב נמצא בעמק האלה, בסמוך למפגש נחל גדור עם נחל האלה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הגאולה הפרטית שלי: שכל הילדים ילכו בדרך ה' והרבי.“

הקשר הרב דורי