מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי רות בן הרוש, ואני תלמידת כיתה ו', שמשתתפת עם סבתא שלי, לונה, בתכנית הקשר הרב דורי.

סבתא לונה (דהן לפני החתונה) עמר, נולדה במרוקו, בעיר מקנס. השפה  בה דיברו בבית הייתה מרוקאית ועברית. קוראים לסבתא בשם  לונה, על שם סבתא שלה. להוריה קראו, שמעון ורוזט דהן. ולילדיהם: שמואל, קלודין, משה, דוד, מוטי ולונה.

סבתא לונה עמר מספרת:

נולדתי במרוקו בשנת 1963 ובאותה השנה עלינו לארץ. זה היה כשהייתי, תינוקת, בגיל ארבעה חודשים. מכיוון, שהייתי תינוקת, לא חוויתי את קשיי הקליטה. ההורים שלי החליטו לעלות לישראל מתוך השתוקקות ואהבה לארץ הקודש. אתנו עלו עוד בני משפחה רבים. אלינו הצטרפו גם סבא וסבתא מצד האבא וגם הדודות מצד אבא.

ילדותי

כשהגענו לארץ, פקידי הסוכנות היהודית שלחו אותנו לאשקלון. גרנו בבית עם שני חדרי שינה וסלון, מטבח ומקלחת. בתקופה הראשונה כיבסנו את הבגדים ביד, ולאחר כמה זמן הוריי קנו מכונת כביסה, מאוד דומה למה שיש היום.

השכונה הייתה מורכבת ממבנים על קומות, כל ילדי השכונה הכירו זה את זה ושיחקו יחד בחוץ. גרנו בשכונה עם אווירה יהודית. בית הכנסת שלנו היה ממוקם בשכונה אחרת ומקומות המפגש שלנו היו בבית הכנסת או בשכונה. אני מתגעגעת למפגשים, למשחקים, לחגים, להוריי ולשבתות עם ההורים.

אבי עבד בבית דפוס, ואמי הייתה עקרת בית. ההורים שלי היו אנשים שקטים וצנועים ומסתפקים במועט. ערכנו את הקניות במכולת, בסופר או בשוק. הייתי ילדה פעילה שאוהבת להיות כל הזמן בחוץ ולשחק. אהבתי לעשות קוקו, והתחביבים שלי היו ספורט, ובישול. האוכל האהוב עליי היה שעועית ברוטב אדום. אני זוכרת שלא היו כמעט ממתקים.

בשעות הפנאי עזרתי לאמא שלי, והייתי הולכת למתנ"ס. החברות שלי היו מבית הספר ומהשכונה. שיחקנו ב"ארבע תחנות", גומי, קלאס ועוד…

כתלמידה הייתי מאוד בישנית ולמדנית. למדתי בבי"ס "ישורון". למדתי הכל. המקצועות שהכי אהבתי היו כלכלת בית וספורט, וגם מדעים, תורה, ונביא. לא אהבתי אנגלית וחשבון. אז לא היו מסיבות כיתה והיו הרבה שעורי בית ומבחנים.

המורה שהכי זכורה לי, הייתה המורה מכיתה א', המורה יעל. קיבלתי תעודות מכיתה א'. והחוויה המיוחדת והנעימה, שאני זוכרת מבית הספר, הייתה הטיול השנתי!!

עיסוקי

מקום העבודה הראשון שלי היה בית ספר יסודי, "עץ חיים". רכשתי את מקצוע ההוראה, ולמדתי להיות מורה לחינוך גופני. בחרתי במקצוע זה מכיוון, שכבר מגיל צעיר אהבתי מאוד ספורט. עד היום אני נהנית מאוד מעבודתי. אני עדין מורה לחינוך גופני. אם הייתי בוחרת במקצוע אחר הייתה בוחרת להיות מורה לאנגלית. בצעירותי הדרכתי בקייטנות.

הקמת המשפחה

את סבא הכרתי דרך חברות. התחתנו בשנת 1984. החתונה התקימה באשקלון. כאשר סבא היה בן 22 ואני בת 21, נולד לנו ילד ראשון. ברוך ה' נולדו לי ארבע בנות ושני בנים מהם יש לנו שלוש עשרה נכדים, בלי עין הרע! הילדים, הנכדים מבקרים בשבתות בחגים וימי השבוע. אני אוהבת להיות עם הנכדים, לספר להם סיפורים ולשחק איתם.

מנהגים

בילדותי אהבתי במיוחד את החגים סוכות ופסח. אחד המנהגים המיוחדים ואהובים עלי הוא מנהג, שנקרא "בבהילו" שנוהגים בליל הסדר. לאחר תפילת ערבית של חג, כאשר נכנסים לבית, מרימים בני הבית בזה אחר זה את הקערה של פסח, הנקראת "קערת ההגדה", ומסובבים אותה מעל ראשי כל שאר המסובין בשירת "בבהילו יצאנו ממצרים, הא לחמא עניא… בני חורין". בפסח הקפדנו שלא לאכול חומוס וקטניות.

אהבתי גם את טקס החינה, זהו טקס יפה, מרגש ומעניין שנערך בבית הכלה בערב שלפני חתונתה.

הזוית האישית

רות הנכדה: סבתא יקרה, אני מודה לך מאוד, שהקדשת מזמנך היקר, כדי לספר לי על ילדותך. נהניתי מאוד לשאול, לשמוע ולהקשיב. מאחלת לך הרבה נחת ממני ומכל ילדיך ונכדיך.