מאגר סיפורי מורשת

סבתא אורלי ימיני מספרת לנכדתה טליה שרעבי.

שמי אורלי ימיני. נולדתי בעיר באר שבע  בשנת 1970 להוריי משפחת וקנין.

קוראים לי בשם "אורלי" מכיוון, שבמהלך הלידה שלי, אמי הייתה במצב קשה, וכשנולדתי אורו עיניה. והיא החליטה לקרוא לי אורלי, (האור שלי).

משפחתי

הוריי לא נולדו בארץ, אבא שלי נולד במרוקו ואימא שלי נולדה באלג'יר ועברה למרוקו. אבא שלי היה מאורס למישהי אחרת, וכאשר הוא פגש את אימא שלי, שהיא בת דודתו, הם התאהבו והתחתנו. להורים שלי הייתה חזות יהודית.  אבא שלי עבד ב"סולל בונה", הוא היה אחראי על כל השרטוטים והבנייה. אימא שלי עבדה כטבחית בישיבה. ואחרי הרבה שנים היא עבדה במכבסה.

בבתינו דיברו בכמה שפות: בעברית, מרוקאית וצרפתית. האחים שלי הם: יהודה (ג'ורג'), מרקו, פרוספר (ג'רר), ציון, שולה, רותי, פלורה, אילנה ואורלי (אני). אני מתגעגעת מאוד לאבי ולאמי ולאחים שלי שנפטרו.

הבית והשכונה

הבית שלנו היה בית פתוח לכל. תמיד הגיעו אלינו אורחים ודודים. תמיד הייתה אצלנו אווירה של חום, אהבה ונעימות.

גרנו באופקים. הבית שלנו היה גדול היו בו חמישה חדרים, מטבח ומקלחת. מכונת הכביסה עמדה בחצר, בחוץ.  המכונה הייתה חצי אוטומטית . יום קבוע בשבוע היה יום כביסות, ביום הזה עבדו קשה. הייתה לנו גינה ושם שיחקנו.

לא רחוק מביתנו היה בית כנסת, אבל אבא שלי היה מתפלל בבית כנסת אחר שהיה מרוחק יותר בשם "אחדות ישראל". השכונה הייתה שלנו הייתה שכונה טובה ושכנים טובים. מקום המפגש של היהודיים היה בבית הכנסת, בעיקר בחגים.

החגים

אני זוכרת את החגים בבית. הייתה ממש אווירה טובה וכיפית. לפני יום כיפור כולם היו באים והיינו אוכלים לחם מיוחד בסיר ועוד הרבה מאכלים טעימים. לכבוד ראש השנה, פסח וסוכות אימא שלי הייתה מכינה עוגות טעימות. היינו יושבים שרים אוכלים ונהנים. בפסח היה מרק מיוחד שאמי הייתה מכינה, מרק ירקות עם פולים. בליל הסדר היו מעבירים את קערת ליל הסדר מעל הראש של כל הסועדים ושרים "בבהילו יצאנו  ממצרים…"

בפורים היה שמח, אימא שלי הייתה מכינה מאכלים מיוחדים היינו רוקדים ושרים וקוראים מגילה. התחפשתי למכונת כביסה וכיפה אדומה.

בשבת, השולחן היה ערוך והיה שפע וכל טוב. לחם של בית, דגים, בשר קציצות עוף, קינוחים ועוגות. לפעמים הדודים היו מגיעים והאחים עם הילדים, והיו שרים זמירות ושירים בכל שבת.

ילדותי

הייתי ילדה ביישנית וחרוצה, אהבתי לאסוף את השיער שלי בצורת קוקוס התחביבים שלי היו לרקוד, סגנונות חסידיים וריקודי עם, ולשמוע מוסיקה חסידית ומרוקאית. המאכלים, שהיו אהובים עליי היו: לחם של בית, בשר ודגים של אימא שלי. בביתנו היה פחות ממתקים, היו הרבה עוגיות של בית, חלוות שוקולד ומעדנים. בשעות הפנאי אהבתי לקרוא ספרים, במיוחד, ספרי דרמה ועלילות.

החברות הטובות שלי היו שכנות שלי, בנות מהכיתה. היינו אוהבות לשחק בשכונה ליד הבית בגן המשחקים בגומי, רמי ומשחק אבנים.

הזיכרונות מתוקים שלי הם מבת המצווה שלי. והחוויה שאני זוכרת לטובה – כשהייתי שושבינה קטנה ומתוקה בחתונה של אחי הגדול. וגם מהמפגש ביני ובין סבא (בעלי) והחתונה.

בית הספר

בבית ספר בו למדתי הייתה כיתה מעורבת (בנים-בנות). למדנו מקצועות רגילים כמו שלומדים היום, מקצועות קודש וחול. המקצועות שהיו אהובים עליי היו: ספרות, תורה ונביא. המקצוע שפחות אהבתי היה חשבון. היו שיעורי בית, בחנים ומבחנים. אני זוכרת שהבוחן הראשון היה באנגלית. קיבלנו תעודות כמו כל בתי הספר. היו לנו טיולים בבית הספר ואני זוכרת את הטיול לצפון, שממש אהבתי. אני זוכרת את המחנכת שלי בכיתה ה קראו לה לאה.

הקמת המשפחה

הכרתי את סבא דרך קרוב משפחה שלנו, הייתי צעירה בת 17. בגיל 18 התחתנו בשנת 1988. את החינה עשינו אצל ההורים שלי בגינה. חינה מרוקאית. החתונה התקיימה באופקים באולמי "גני הדר". נולדו לנו שתי בנות ושני בנים. וב"ה, יש לי שמונה נכדים כרגע כ"י.

אנחנו אוהבים לבלות יחד בתדירות גבוהה בשבתות, חגים, ימי הולדת, ימי נישואים ואפילו סתם ימים.

אימא שלך הייתה ילדה מתוקה וכישרונית, אהבה לשיר ולרקוד מגיל קטן. היא הכירה את אבא שלך בילדות, וגם הם התחתנו בגיל צעיר, ואתם נולדתם ב"ה.

מקום עבודה

מקום עבודה הראשון שלי היה בגן ילדים. אהבתי להעביר ידע לילדים. הייתי מדריכת כלות ועבדתי בחנות בגדים. כיום אני מלווה ילדים מיוחדים בהסעות.

הזוית האישית

הנכדה טליה: תודה לך סבתא שפינית מזמנך לספר לי את סיפורך המעניין. מאחלת לך בריאות ונחת.