מאגר סיפורי מורשת

שמי רביד, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי פני כהן, יחד איתי, השתתפה חברתי לכתה, יסמין ויחד הקשבנו לסיפורים של סבתא שלי ואף תיעדנו

את האנקדוטות עליהם סיפרה לנו. סבתא מספרת:

נולדתי בירושלים בשנת 1951 להורים שעלו ב-1948עם 3 ילדים. אני ועוד 3 ילדים  נולדנו כבר בארץ בשכונת בקעה. הוריי גרו באותו בבקעה בית עד יומם האחרון. בילדותי למדתי בבית ספר ביסודי ממלכתי בשכונה (למרות שהוריי היו דתיים) עד כיתה ח'. בתיכון למדתי בבית אלישבע 3 שנים. לא התגייסתי לצבא בגלל סיבות דתיות.

עבודה ומשפחה שירתתי במשטרה במשך 5 שנים במח' דוחות תעבורה וגם באילת, במחלקת ראיות פליליות (מז"פ של היום). כשחזרתי לירושלים עבדתי במשרד הבריאות עד לנישואי בגיל 24 לרמי. הכרנו רמי ואני כשעבדנו במשטרה בירושלים, במטה הארצי. ילדתי 3 ילדים- זוהר, שחר ויינון. מאז לידת ילדיי הייתי עקרת בית. גרנו בירושלים בשכונת מעלות דפנה, ואח"כ עברנו לתלפיות מזרח, שם אנחנו גרים עד היום. רוית נכדתי המתעדת, היא הנכדה השנייה, בתו של בני האמצעי שחר.

סבתא פני מספרת על תקופת הקורונה

זו תקופה מאוד מבלבלת ומונעת ממני מפגשי משפחה. אני ורמי בעלי נדבקנו בקרונה. זו תקופה לא פשוטה. מרגיז מאוד שזה מוציא אותנו מהשיגרה הרגילה. עשיתי את החיסון הרביעי וחשבתי שאני מוגנת בפני הקורונה, אבל התאכזבתי כשקיבלתי תשובה חיובית לקורונה. למדתי שצריך להמשיך ולהישמר בפני הקורנה, גם אם התחסנו. אני מקווה שהמגפה תיגמר ושהעולם יחזור להיות חופשי. אני שמחה שאני משתתפת בתכנית ודווקא בתקופה זו זה מאוד חשוב ועוזר.

חג פסח

בבית של ההורים שלי, שבועיים  לפני פסח, אימא שלי הייתה מוציאה את כל כלי הפסח מהארונות ורוחצת אותם ביד, פורשת במרפסת סדינים ועל הסדינים שמה את הכלים הרחוצים, ואנחנו הילדים היינו יושבים ומנגבים את כל הכלים שהיו על הסדינים. הכלים של פסח היו מיוחדים לפסח ויפים יותר מהכלים של היום יום.

ביום ליל הסדר היינו עורכים את השולחן ואימא שלי הייתה מגלגלת בנייר שמונה חתיכות של לחם ומפזרת את החתיכות במקומות מחבוא ברחבי הבית. אבא שלי החזיק נר דלוק והיה מחפש את החמץ ברחבי הבית. כך קיבלנו החג כשהבית נקי מחמץ. את ההגדה של פסח היינו קוראים לפי סדר הישיבה, והיינו קוראים עד חצות.

בקערת הפסח אמא שלי הייתה שמה את המוצרים של ברכות כמו: מצה שמורה שזה האפיקומן, חרוסת, ביצה קשה, עלי חסה- כרפס. היינו מכסים את הקערה במפה יפה ואבא שלי היה עובר עם הקערה מעל הראשים שלנו והיה קורא "בבהילו". בבהילות יצאנו ממצרים…

חפץ יקר ללבי

צלחות, קערות ועוד, אבל אלה כלים מיוחדים מאוד – אלה היו חלק מסט הכלים המיוחדים לחג הפסח של אימא שלי. אימא שלי נפטרה כבר, אבל היא העבירה לי בירושה את כל סט הכלים האלו. אצלי הם משמשים ככלים של היום יום.

משחקי ילדות

נהגנו לשחק במשחקים: חמש אבנים, מחבואים, סבתא סורגת, גומי – לקפיצות, חבל לקפיצות, תופסת ועוד.

תמונת ילדות

יש לי תמונה צולמה בחג פורים. בתקופת ילדותי כדי להצטלם היינו צריכים ללכת לסטודיו לצילום כי לא היו לנו מצלמות פרטיות בזמנו. יש לי כזו תמונה שצולמה בסטודיו בה אני מחופשת ליפנית, אני זוכרת שזה היה בחג פורים כשהייתי בת בת עשר.

ט"ו בשבט

זיכרון נחמד מתקופת בית הספר, בחג ט"ו בשבט בבית הספר שלי כל הכיתה הייתה יוצאת עם המורה לחקלאות לשתול צמחים בחווה החקלאית של בית הספר וכל אחד היה שותל את השתיל שלו.

יום ירושלים

ליום ירושלים יש משמעות מיוחדת עבורי, כי נולדתי בירושלים ומאז אני חיה בירושלים. בילדות גרתי בשכונת בקעה. בָּקְעַה היא שכונה בדרום ירושלים, בה מתגוררים דתיים, מסורתיים וחילוניים יחד.

כיום עד הקורונה הייתי פעילה במרכז פעילות למבוגרים, שם השתתפתי בחוג להתעמלות, בחוג רקמה, אני מאוד אוהבת לסרוג… עד עכשיו לא חזרתי לזה. אני נפגשת עם אחותי, עם חברות ומארחת הרבה את הילדים ו-9 הנכדים המקסימים שלי.

קבוצת הקשר הרב דורי בביקור במוזיאון "אנו", מאי 2022

(פני בחולצה ורודה, עומדת ראשונה משמאל)

פני עם שילת המורה המובילה במפגש סיום שנה

הזוית האישית

פני, אלינור (אימא של רביד) ורביד: תדה על שנה מעלפת שבה שילת והתכנית הכניסו אותנו לעולמם של הנכדים שלנו בבית הספר וגרמה לילדים להתעניין בנו בעברנו, בהרבה סבלנות, גם בימי הקורונה. אני, כלתי אלינור (אמה של רביד) ורביד נכדתי מאוד מודות לכם.