מאגר סיפורי מורשת

סבתר רחל כהן מספרת

שנות חיי הראשונות:

הוריי עלו לארץ מעיראק והשתכנו בעלית,(יישוב בצפון) ולאחר כמה חודשים אני נולדתי במעברה. אני לא זוכרת את התקופה הזאת, הפרטים ידועים לי רק מסיפורי הורי. כשנולדתי היו לי שתי אחיות גדלות, בהמשך נולדו לי עוד אחים.  אמי סיפרה לי שנולדתי בחודש השמיני להריונה, כפגית. אמרו להוריי שלא כדי לקחת אותי הביתה מפני שאני לא אשרוד, אבל אבא שלי לא רצה שאני אשאר בבית חולים ולקחו אותי הביתה.  כאשר התחיל החורף בסוף הסתיו היו שטפונות קשיים מאד. אבי סיפר שהוא ישן איתי, התינוקת, כדי שלא אתקרר כי הייתי פגית וזה היה ממש מסוכן לי.

רק כעבור שנתיים עברנו למושב חבצלת לבית גדול יותר ואחריי זה נולד אחי ואחותי. גרנו שם עד שהייתי בת שבע. תקופה זו הייתה תקופת הצנע, בן גוריון היה אז ראש ממשלה ואבי קיבל עבודה פקידותית. באותה תקופה בן גוריון בא לחבצלת ודיבר עם אבא שלי הוא הבטיח שיביא לו עבודה טובה, בגלל שהיו לו ילדים רבים. אבי היה עם השכלה טובה אז הוא קיבל עבודה פקידותית ואני זוכרת שהוא בא אלי ונתן לי שוקולד.

בתקופת הצנע מבחינת אוכל לא הייה לנו קשה, אבי עשה שיעורים פרטיים. באותה תקופה היה נהוג לעשות החלפות לתת משהו ולקבל בתמורה משהו. הוא נתן שעורים פרטיים וקיבל אוכל בנוסף היו לנו הרבה חיות בעיקר תרנגולות, עיזים ויונים.

אני לא למדתי בחבצלת אלה בנתניה, אני זוכרת שאני ואחיותיי הגדולות הלכנו ברגל לשם כל יום שבע קילומטר! אבל בתור ילדים זה היה כיף צחקנו ודיברנו. שהייתי בכיתה גימל עברנו לגור בנתניה וגם עברתי בית ספר "שורשים" הבית ספר עומד עד היום, אבל כיום הוא בית ספר מקצועי.

בכיתה ד' עברנו בית הרבה פעמים דירות, בגלל שאבא שלי קיבל עבודה ניהולית בקליטת הנוער אז עברנו למעלות לבית שאן ועוד מקומות. כבר עד כיתה ד' הייתי בארבעה בתי ספר שונים! זה הייה קשה לעבור הרבה פעמים, אבל הבנתי את המצב ולא התלוננתי. בבית ספר התיכון למדתי בבית ספר חקלאי בפתח תקווה שכלל עבודה מקצועית וגם לימודים רגילים של תיכון, עבדתי במשק בתחום הלול שבו היו תרנגולות, אווזים ותרנגולי הודו. העבודה כללה חיסונים לעופות, ניקיון, האכלה, מיון ביצים, שליחה וקבלה של עופות, טיפול במחלות ועד, עבדנו כארבע שעות ביום. לעיתים זה היה בבוקר ולעיתים זה הייה בצהוריים. זה היה מעניין, היה שם גיבוש חברתי רב , היו אירועים חברתיים בתדירות גבוהה לגיבוש החברתי, זה היה מאחר ורוב התלמידים שלמדו שם היו בתנאי פנימיה, שאר התלמידים, ישנו בבית שלהם. היו לימודים דתיים, אבל לא חרדיים, הלימודים היו משותפים בנים בנות.

אני לא זוכרת הרבה מילדותי, רוב הסיפורים הם מה שסיפרו לי, אבל זכרונות שאני כן זוכרת, שהיה קשה באותו תקופה בארץ ולא הייו לנו הרבה משאבים ובטח לא מותרות, זאת הייתה תקופה מאד קשה שחיינו בה בצניעות. למדנו איך להסתפק גם במועט ועם כל הקשיים, זו הייתה תקופה שמחה וצנועה.

המעבר לחיי הבוגרים

סיום התיכון הגיע, כולל בחינות בגרות, הבנים התגייסו לצבא.היו בנות שהתגייסו, חלק עשו שירות לאומי וחלק לא עשו כלום. אני באה ממשפחה דתית, הרבה בנות דתיות לא עשו כלום, אבל כיוון שבאתי מבית ספר חקלאי אז התנדבתי לעבוד בקיבוץ בארות יצחק. הקיבוץ לא היה רחוק מהבית שלי, אבל גרתי בקיבוץ ובאנו הביתה רק בסופי שבוע, כמו בתנאי פנימייה. העבודה בקיבוץ הייתה מאוד מאתגרת עבדנו שעות רבות ביממה, היינו עובדים שם בין שתיים עשרה לעשר שעות. לפעמים היינו צריכים לקום ולהתעורר בשעה שתיים או ארבע לפנות בוקר, כדי לקבל סחורה של עופות, אפרוחים וביצים למדגרה. עשינו דברים כמו: חיסון אפרוחים בשלב צעיר, פיטום אווזים, מכרנו עופות, האכלנו ושיווקנו למכירה.

חוויה שאני זוכרת במיוחד היה שבאו מתנדבים לקיבוץ מארצות שונות והם עבדו איתנו במטלות השונות ומיוחדות של הקיבוץ. הייתה אווירה כייפית וחברית ומאוד נהנתי. עשינו מדורות והיו אפילו אימוני ירי ותרגולים צבאיים. התנדבתי לעבודה בקיבוץ כתשעה חודשים ומשם הלכתי ללמוד. אהבתי את התקופה הזאת – החיים בקיבוץ לימדו אותי לקחת אחריות והכינו אותי לחיים עצמאים ואני שמחה מאוד שהייתי שם וחוותי את החוויה הזאת.

שנות עבודתי כאחות

למדתי סיעוד בתקופה זו היה צורך גם ללמוד וגם לעבוד, זה היה קשה מאד ואינטנסיבי, אבל למרות זאת הצלחתי מאוד בלימודים. בסוף השנה השלישית של לימודי, ביקשו ממני לעזור לפתוח מחלקה בבית החולים, שזה מאד נדיר, בגלל שהייתי מאד צעירה ורק סיימתי את הלימודים.

לא היו הרבה אחיות באותה תקופה ועבודתן של האחיות המוסמכות הייתה יותר קשה מאשר היום. רוב העבודה נעשתה על ידי האחיות ופחות אחיות מעשיות (כיום אין). לאחר כשישה חודשים קיבלתי תפקיד של סגנית, אחראית מחלקה ולאחר שנה קיבלתי תפקיד במחלקה האורטופדית בבית החולים – זה הייה אתגר קשה ביותר ומחלקה קשה מאוד, היא הייתה משולבת עם אנשים מבוגרים, צעירים וילדים שטופלו באותו מחלקה וצריך היה לדאוג לשילוב הטיפול בין כולם.

הרבה צעירים היו אחרי תאונות דרכים או פיגועים. הילדים שהיו במחלקה היו עם בעיות מולדות והמבוגרים יותר נוסף על הבעיות הכלליות היו גם בעיות אורטופדיות, שזה טיפול בשרירים גידים ועוד. לאחר מספר שנים כאחראית מחלקה, רציתי להתקדם בעבודתי ולמדתי מדעי החברה באוניברסיטת בר אילן ולימודי תעודה במנהל עסקים, גסטרולוגיה ומחלות ריאה מקצועות אלה שאותם למדתי עזרו לי ותמכו בי בעתיד לבוא.

קיבלתי לאחר מכן תפקיד אחראי בפיקוח על האחיות. קיבלתי בנוסף על זה קיבלתי עבודה בבית הספר לאחיות לסיעוד ואורטופדיה. לאחר מספר שנים עברתי לתחום הגריאטרי, עברתי לעבוד בבית חולים לניאדו שבנתניה שם החלפתי את האחות הראשית. לאחר מכן עבדתי בתחום הגריאטרי ולאחר כ-10 שנים עברתי לפתח תקווה ושם כמנהלת עבדתי שבעה עשר שנים, עד שפרשתי לפנסיה.

הייתי בעבודתי בביתי חולים 45 שנה מאד אהבתי את עבודתי בגלל שהיא הייתה מאוד מעניינת וגם זה מאד שימח אותי לעזור למטופלים ואפילו להציל חיים ובגלל זה הייתי כל כך הרבה זמן במקצוע זה. זה אחד המקצועות הקשיים והמספקים מבחינת עזרה לזולת.

הפתגם שאני מאמינה בו הוא "ואהבת לרעך כמוך"

הזוית האישית

אדר: אני רוצה לאחל לסבתא שלי שתשאר איתנו לשנים רבות ושתהייה מאושרת במה שהיא תעשה.