מאגר סיפורי מורשת

סבתא רחל מספרת לנכדתה אדל אמסלם:

שלום, קוראים לי רחל אמסלם (לבית משפחת מלכה) נולדתי בשנת 1949 בעיר קזבלנקה שבמרוקו. במרוקו אימא שלי קראה לי רשל, ובארץ המשפחה שינתה את שמי לרחל.

בית הוריי

בילדותי גרנו בשכונה טובה בעיר קזבלנקה. העיר שוכנת על חוף הים, ואני וחברותיי אהבנו לשחק בחוף. חיינו בשכונה מעורבת של  ערבים ויהודים. היינו בשכנות טובה ומכבדת מאוד.

גדלתי בבית קטן שהיו בו שני חדרים. היינו חמש נפשות בבית הקטן, אבל גדלנו בשמחה ובכיף. את הכביסה המלוכלכת היינו מכבסים ביד או שהיינו משפשפים את הבגד על קרש שהיה מיועד לכך. היינו מרטיבים את הבגד במים ומניחים סבון על הכתם בבגד, ואז היינו משפשפים את הבגד על הקרש. הקרש היה עשוי מעץ, שעליו היו חרוטים פסים כמו מדרגות. על הפסים האלו שפשפנו עד שהבגד יצא נקי. בסוף, הכביסה הייתה יוצאת נקייה, מבהיקה ומריחה טוב. לפעמים אני הייתי הכובסת של אימא שלי, או שהיינו קוראים לעובדת שתנקה את הבית ותכבס את הבגדים. פעם בשבוע היינו הולכים לחמאם, לבית המרחץ השכונתי, שם היינו מתקלחים עם דליים. כי שם היו מים חמים.

אבא שלי היה התעסק בכל מיני עבודות ואימא שלי הייתה עקרת בית נהדרת. אבא שלי היה הולך לשוק והיה עורך את הקניות עם אופניים. עד היום אני מתגעגעת למרוקו, כי חוויתי שם הרבה חוויות נעימות וטובות.

ילדותי

הייתי ילדה חביבה, אהובה וחברותית. הייתי תלמידה טובה בלימודים, למדנית ומצטיינת, ובשעות הפנאי הייתי עוזרת לאימא בבית. בשעה מוקדמת בבוקר הייתי הולכת למכולת לקנות מצרכים לבית. לאחר מכן הלכתי לבית הספר, וכשחזרתי הייתי אוכלת את ארוחת הצהרים שאמי הכינה, הייתי מכינה את שיעורי הבית כמו כל ילד בגילי. בלילה הייתי קוראת ספרים ומשוחחת עם האחיות שלי.

אהבתי לגוון את השיער שלי במגוון תסרוקות. כמו: צמות, קוקו ולכבוד שבת קודש הייתי הכי יפה. אהבתי מאוד להיפגש עם חברות ולפטפט אתן, לשחק ולשמוע מוזיקה וכמובן לרקוד. וכאשר היה לי זמן פנוי, הייתי קוראת ספרים בצרפתית. המאכל שאהבתי במיוחד היה קציצות עם כרפס שאימא שלי הייתה מכינה. כשהתחשק לי לאכול משהו מתוק, אכלתי ריבה מכל סוגי הפירות, זה היה ממש מעדן.

שנות לימודיי

בית הספר בו למדתי נקרא "בית רבקה", בבית הספר למדו בעיקר תנ"ך, דקדוק בצרפתית, חשבון, לשון והנדסה. אהבתי ללמוד את כל המקצועות. היינו מקבלים שיעורי בית ומבחנים, כמו כל בית ספר רגיל, ובסוף שנה קיבלנו תעודות. המורה שאני הכי זוכרת ואוהבת, הייתה המורה שלי לצרפתית ששמה מדמואזל מלכה. את חב"ד הכרנו עוד במרוקו, בית הספר בו למדתי הוקם על ידי השליחים חסידי חב"ד, ובאמצעותם הכרנו גם את הרבי מלובביץ'.

העלייה לארץ

עליתי בשנת 1967, כשהייתי בגיל 16 וחצי. עליתי עם כל בני משפחתי לארץ, כי  אז פרצה בישראל מלחמת  ששת הימים. רצינו לגור בפתח תקווה, אבל הממשלה החליטה לשלוח אותנו לעיר לוד.

עבדתי בארץ כספרית ברמת אביב. בהמשך עבדתי בעוד כמה עבודות. הייתי דיילת בסופר פראם ובייבי סיטר. אבל רוב חיי הייתי עקרת בית. רציתי לתמוך בבעלי, שהיה המפרנס היחידי במשפחה. גידלנו ששה ילדים.

חגים ושבתות

בימי שישי נהגנו לאכול ארוחות משפחתיות וגם בחגים. שולחן השבת שלנו היה יפה וחגיגי. אימא שלי הייתה מכינה לכבוד שבת את כל מאכלי הבית: דגים, בשר, לחמים ועוגות גבינה. במיוחד אהבתי את קציצות הבשר שאמי הכינה. לסעודות שבת היינו מזמינים אלינו אורחים וחברים.

פורים

החג אהוב עלי הוא פורים. בילדותי התחפשתי למיקי מאוס. בבית ספרנו התקיים שוק פורים, נהנינו מאוד והיה כיף. בחג הפורים שלחנו משלוחי מנות, נהגנו לאכול קוסקוס עם חלב, ולשחק במשחק קופסא ששמו רמי, כך היה המנהג.

פסח

לפני פסח היינו מנקים ומקרצפים את הבית. בפסח היינו נוהגים לאכול כבש ומאכלים טעימים. אהבתי לבשל אוכל, ולשבת עם כל בני המשפחה בליל הסדר, עם האחיות שלי, חברים ומשפחה.

בימי ההולדת אנחנו מפתיעים את הילד שחוגג באותו יום את יום הולדתו. קונים עוגה, מקשטים את הבית בבלוני הליום, קונים מתנות ומעטרים אותן בקישוטים. היינו מכבדים את יום ההילולא של הבבא סאלי הקדוש.

הקמת המשפחה

את בעלי הכרתי בחוף אשקלון. התחתנו בשנת 1972 כשהייתי בגיל תשע עשרה, התחתנו בתל אביב. ילדיי החמודים נולדו כשהייתי בגיל עשרים, אז נולד הילד הראשון ובעלי היה בגיל בן עשרים ושתיים. יש לי ארבעה בנים, שתי בנות וחמישה עשר נכדים. בערך אחת לשבועיים הנכדים שלי באים לבקר אותי. אני אוהבת לפנק ולצאת עם נכדיי לטייל ולבלות ביחד.

המטבח שלי

המטבח שלי הוא מרוקאי. אני אוהבת לבשל דגים, קציצות ועוגות מרוקאיות. והכל נעשה מתוך אהבה לבני ביתי. המאכלים שאני הכי אוהבת להכין הם: לחם, דגים, עוגות, בשר ראש ובשר רגיל. המאכל שנכדתי אדל אוהבת במיוחד הוא קוסקוס.

ולסיום: הגאולה שלי זה הקדוש רבי יצחק אבוחצירא. בכל פעם שהייתי מתפללת אליו הוא היה עונה ומגשים את בקשתי.

אני מתרגשת מהתקדמות הטכנולוגיה. ובאופן מיוחד מהאפשרות והיכולת ליצור קשר עם כל אחד בכל מקום. כך אני יכולה לדבר ולראות את בני שגר במקסיקו באמצעות שיחת ווידאו.

בנימה אישית, הייתי רוצה, שהמסורת שעברה במשך דורי דורות, תמשיך לעבור לדורות הבאים. והכול מתוך אהבה, שלום ואחווה.

הזוית האישית

הנכדה אדל: תודה לך, סבתא, נהניתי לשמוע את סיפור ילדותך. זה היה מעניין מאוד. אני מאחלת לך הרבה בריאות, שמחה ונחת.