מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, פרופ' לסטר מיכאל שולמן, נולד בתאריך 11 לנובמבר 1946 במנהטן ניו-יורק ארה"ב. הוריו פרדריק והלן שולמן עזבו את העיר לאחר שנה לטובת מגורים בבית כפרי בקונטיקט, שם בילה את שנות ילדותו. אביו היה שותף בעסק לייצור מצת לרכבים בניו-ג'רזי. בשל המרחק הרב היה אביו נוסע מידי יום שני לעיר הגדולה, נשאר לעבוד ולישון בה במהלך השבוע וחוזר רק בסוף השבוע. סבא בילה את רוב השבוע עם אמו ושני אחיו רוברט ואחותו ג'ולייט. הייתה להם חצר ענקית, ברובה מכוסה דשא והם גידלו בחצר פרה, תרנגולות, חתולים וכלבים. סבא היה אוהב "לאסוף" בעלי חיים כמו ראשונים, צפרדעים ואפילו נחשים שמצא באזור. סבא זוכר איך החוואי השכן היה בא בסוף הקיץ עם טרקטור כדי לקצץ את הדשא שלהם כדי להכין מספוא לחורף.

סבא רבא פרד על הטרקטור

סבא-רבא פרד היה גם פעיל פוליטי מקומי וסבא זוכר איך הוא היה לוקח אותו לפגישות ונואם לפני אספת מועצת העיר. לסבא היו עוד שני אחים למחצה מנישואיו הקודמים של אביו ,ריצ'ארד (אח) וקארול (אחות). עם קארול לא היה לו קשר קרוב, לעומתה ריצ'ארד היה מגיע מידי פעם עם אביו לבית בכפר. הם נשארו בקשר כל השנים עד שהוא נפטר ב 2017 ממחלת הסרטן. אני עוד הספקתי לפגוש את ריצ'ארד בביקור באמריקה שנה לפני מותו. לריצ'ארד לא היו ילדים משלו וסבא תמיד מספר שריצ'ארד היה מתמלא גאווה כשהיה מספר לו על ילדיו ונכדיו שגדלו בישראל.

הבית בקונטיקט

סבא למד לתואר ראשון בביולוגיה, כימיה וגנטיקה באוניברסיטת ייל (Yale University) בארה"ב והמשיך לתואר שני בהתפתחות עוברים באוניברסיטת ברנדייס Brandeis University. בשנת 1972 החליט לעלות לארץ ולהמשיך ללימודי דוקטורט במכון ויצמן למדע בישראל. סבא לא ידע לדבר עברית ולכן לאחר שעלה התחיל ללמוד עברית באולפן, שזה בית ספר מיוחד ללימודי השפה העברית לעולים חדשים. בשבוע הראשון יצא למכולת לקנות אוכל. הוא קנה יוגורט שהיה לו מאוד טעים. כדי שיוכל לקנות אותו שוב הוא שינן בזהירות את שמו על האריזה "תנובה". למחרת כשביקש יוגורט "תנובה" צחק המוכר והסביר שכולם "תנובה" ושזה שם החברה ולא היוגורט. סבא תמיד מספר את הסיפור ואני תמיד צוחקת.

סבא וסבתא בגני הדר

סבא פגש את סבתא מירה במסיבה קצת אחרי שעלה לארץ. האמת היא שחברים סידרו לסבא בליינד-דייט (דייט שלא מכירים מראש) עם חברה של סבתא. הן היו ביחד במסיבה והוא הציע לשתיהן לצאת החוצה לדבר בגלל הרעש ועשן הסיגריות. החברה אמרה לסבתא בעברית שכדאי שרק היא תצא איתו כיוון שנראה שהוא היה מעוניין בה יותר. הם דברו ביניהם באנגלית כל הלילה ומאוד נהנו. כשסבא בא להתראיין ללימודים במכון ויצמן ברחובות (העיר בה סבתא גרה) הוא קפץ לפגוש אותה והם התאהבו.

הם התחתנו בשנת 1973 אחרי מלחמת יום-הכיפורים. סבא מספר שהחתונה היתה מאוד שמחה אבל אסור היה להשמיע מוזיקה כיוון שחלק מהאורחים היו באבל על מות הנופלים במלחמה. סבא חזר לאוניברסיטת ייל, בארה"ב להשלים את לימודי הפוסט-דוקטוראט שלו בשנת 1980. הפעם הגיע עם אשתו ושלושת ילדיו. הם גרו שם בארה"ב כמעט 4.5 שנים. אבא שלי בילה את כיתות א'-ג' בבית ספר יהודי שם התפללו בכל בוקר, למדו קצת עברית ועשו הרבה פעילויות חברתיות במסגרת הJewish Counity Center (JCC).

ביקור שלנו בשנת 2016 בביתו של ריצ'ארד בניו יורק

סבא היה חוקר כל חייו. הוא עסק בתקופת עבודתו במכון ויצמן למדע בחקר חלבון האינטרפירון והשפעתו על חקר סרטן השד ובנפרולוגיה (חקר השתן) והשפעות וירוסים על הכליות אצל מושתלים. בבית חולים תל השומר היה ראש מעבדת וירולוגיה סביבתית שם חקר מחלות כמו פוליו ופיתח שיטה חדשנית למעקב אחר התפשטות וירוסים באוכלוסייה ע"י ניתור מי הביוב העירוניים. סבא היה מרצה למיקרו-ביולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע ובאוניברסיטת תל-אביב שם זכה לתואר פרופסור.

סבא פרש לגמלאות והיום הוא אומר שהוא עובד קשה מבעבר.

היום הוא עובד כיועץ בארגון הבריאות העולמי: World Health Organization (WHO), מרכז סקר מעקב אחר התפשטות מחלת הפוליו ב 53 מדינות אירופאיות וערך עבורם את החלק העוסק במחלות זיהומיות באנציקלופדיית Encyclopedia of Sustainability Science and Technology. הוא גם עובד עבור הקרן הפילנטרופית Bill And Malinda Gates Foundation בשילוב WHO בנושא פיתוח חיסון פוליו חדש. סבא מתנדב בוועדת המומחים של משרד הבריאות בעקבות התפרצות המחודשת של מחלת הפוליו בישראל.

מאז התפרצות מחלת הקורונה בעולם הוא ממעט ללכת לכנסים מקצועיים אך הוא מאמין שבקרוב יחזור להשתתף בהם. לסבא אין משפחה בארץ מהצד שלו כולם נותרו בארה"ב. מהצד של סבתא ישנם מעט מאוד דודים שכן רוב המשפחה נספתה בשואה. פעם בחודש היו סבא וסבתא מקפידים להיפגש עם הדודים ולשמור על קשר. יש להם אפילו קבוצת וואטסאפ "הדודנים" בה שמרו על קשר החליפו דעות ובדיחות.

סבתא מירה חלתה במחלת הסרטן ונפטרה בשנת 2017. אני מאוד מתגעגעת אליה. סבא עבר תקופה של מספר שנים בה חי לבד. לאחרונה יש לו חברה חדשה בשם דפנה והם גרים יחד. הם מרבים לטייל, מקפידים על פעילות ספורטיבית ומשתתפים בחוגי מוזיקה והעשרה. בחגים אנחנו נפגשים במסגרת המשפחה המורחבת וזה נחמד מאוד.

לסבא יש מספר תחביבים – צילום, גינון, קריאת ספרי מדע-בדיוני ונגרות. נחמד לבוא לבקר אותו לטייל בחצר ולראות את החידושים בבית. בבית של סבא ישנה בריכה גדולה. בקיץ אני אוהבת להשתולל עם סבא, האחים ובני-הדודים במים. סבא תמיד אומר לנו שחשוב לו שתמיד נמשיך להיות סקרנים ושנחפש דרך לעשות "תיקון עולם", כלומר דרך מעשים טובים נשפיע לטובה על העולם.

הזוית האישית

תמר הנכדה: מאוד נהניתי להקשיב לסיפורים של סבא וללמוד איך הוא גדל ולמד בארה"ב כשהיה ילד, מה הוביל אותו להחליט לעלות לארץ ואיך פגש את סבתא מירה. הכי הצחיק אותי הסיפור עם ה"תנובה". שמחתי שהוא הצליח להגיע ולהקדיש לי זמן משותף ולהשתתף בתוכנית בפעם השלישית. סבא מדבר בעיקר באנגלית ולפעמים היה לי קצת קשה להבין אותו, אבל בסוף תמיד מצאנו פתרון. אני מאחלת לסבא בריאות, שמחה וחיים ארוכים בחיק המשפחה.

פרופ' לסטר מיכאל שולמן תרם סיפורים נוספים למאגר המורשת. לקריאתו לחצו על הקישור:

סבא לס תפס כריש בפלורידה – מילדות ועד עלייה לארץ ישראל

הסיפורים של סבא לס