מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, פרופ' לסטר מיכאל שולמן, נולד ביום 11 נובמבר שנת 1946 במנהטן ארה"ב, לפרדריק והלן שולמן. סבא קרוי על שם דודו שנהרג במלחמת העולם השנייה. דודו שירת בחיל הים האמריקאי באוקיינוס השקט, הוא נהרג ע"י טייס מתאבד (Kamikaze). לרוע מזלו החליף דודו באותו הבוקר בו נהרג את תפקידו בספינה לעמדת התותחן. העמדה נפגעה על ידי המטוס היפני שהתרסק. היום אנחנו הנכדים קוראים לו 'סבא לס'.

יום ההולדת של סבא נופל באותו היום בו היו חוגגים בארה"ב את יום החתימה על הפסקת האש וניצחון בנות הברית על הגרמנים במלחמת העולם הראשונה: "Armistice Day". סבא תמיד החשיב את יום ההולדת שלו כיום חג לשלום ושמח עוד יותר שהיה זה יום חופש מבית הספר. בהמשך הרחיבו את יום החג להכיר תודה לכל הלוחמים שלחמו במלחמות ארה"ב "Veteran's Day". סבא תמיד אהב יותר את המשמעות הקודמת של החג.

לסבא שני אחים: רוברט וג'ולייט, ושני אחים למחצה מנישואין קודמים של אביו: ריצ'רד וקארול. לאחר שנה משפחתו עברה לגור בקונטיקט בחווה. סבא אוהב לספר סיפורי ילדות שלו מהתקופה הזו.

את הנחש הראשון שלו הוא הרג כשהיה עם אמו בדרך חזרה מבית הספר. הוא שימר את הנחש בצנצנת ושומר עליו עד היום. הוא אפילו הביא אותו למפגש תכנית הרב דורי להראות לכולם. אבל סיפור שתמיד מצחיק אותי הוא סיפור אחר על נחש מכיתה ג'. סבא הרג נחש נוסף בחווה וגם אותו שימר בצנצנת עם אלכוהול כדי להראות אותו בכיתה ביום למחרת. כשהגיע לבית הספר הניח סבא את הצנצנת בפינת השולחן. באמצע שיעור חשבון, קרן אור שנפלה על הצנצנת מחלון גבוה חיממה את הצנצנת וגרמה לפקק לקפוץ ולהשמיע קול פיקוק חזק. המורה שפחדה מנחשים היתה בטוחה שהנחש חי וברחה בצעקות מהכיתה. סבא תמיד מלווה את הסיפור בחיקוי של המורה וצחוק גדול כשהוא נזכר בסיפור.

סבא בילדותו, עם הנחש שתפס ועם משפחתו

בכיתה ט' לא היה למשפחה של סבא כסף לקנות לו ילקוט לבית הספר, אז סבא הכניס את הספרים והמחברות למזוודה ישנה וחבוטה וגרר אותה לבית הספר. אחד הילדים הסתכל עליו בפליאה ושאל אותו: "מה אתה מחזיק במזוודה, רובה shotgun?", ומשם זכה לכינוי Shotgun Shulman.

בכיתה י"ב סבא השתתף בשיעור פיזיקה משעמם. באותה תקופה במקום לרשום במחברת הוא נהג להשתמש בלוח מלחצת ודפים. באמצע השיעור ומתוך שעמום הכניס ידו לכיס ונזכר בסליל "נפצים". הוא הניח אותם מתחת למלחצת ושיחרר. הנפצים התפוצצו כולם יחד בקול גדול. המורה הסתובבה לחפש את מקור הרעש המפתיע. כולם הזדקפו אבל רק סביב השולחן של סבא התרומם ענן שחור מסגיר. המורה מיד שלחה אותו למנהל ולפני שהספיקו לתת לו עונש, הודיעו שהנשיא קנדי נרצח וכולם שוחררו הביתה. כל בני גילו של סבא יודעים בדיוק איפה הם היו ביום בו נרצח הנשיא ג'ון פ. קנדי ב 22 בנובמבר 1963.

סבא למד לתואר הראשון באוניברסיטת ייל YALE University בארה"ב. הוא למד באותה שכבה עם הנשיא ה 43 של ארה"ב, ג'ורג' ו. בוש, אך הם לא הכירו אישית. 33 שנים אחרי כן, בתקופת הנשיאות שלו, הזמין הנשיא את כל בני המחזור לדשא של הבית הלבן לפגישת מחזור, אך סבא לא יכול היה להגיע בשל המרחק. בתקופת האוניברסיטה סבא השתתף בנבחרת החתירה של האוניברסיטה בתפקיד מנהל אדמיניסטרטיבי. הוא דאג לכל התיאומים של הקבוצה ותמיד היה על המים בסירה של המאמן קרוב ללב העשייה. לפני חמש שנים השתף סבא בכנס הבוגרים השנתי של אוניברסיטת ייל. הוא פגש את החברים וקנה כובע נבחרת חתירה למזכרת.

בצעירותו החדירו לו הוריו את ערך "תיקון עולם", להפוך את העולם למקום טוב יותר על ידי עשיה. סבא הוא יהודי חילוני אך תמיד היה גאה ביהדותו וכדי להגשים את עצמו סבא בחר להיות מדען במטרה לעזור לכמה שיותר אנשים.

גם ציונות היתה ערך חשוב בבית. לסבא חשוב להדגיש שזו ציונות לא במובן הדתי של לשוב לציון אלא יותר במובן "שבט אחים יחד", התאגדות היהודים במדינה עצמאית. אימא שלו תמיד נהגה לשבח ולהדגיש את הצלחותיהם של הישראלים בהפרחת השממה והקמת מדינה לתפארת, מדינה שניתן להתגאות בה כיהודים. סבא גדל בסביבה בה לא היו יהודים רבים. בעיירה שלהם אפילו לא היה בית כנסת. תמיד היה לו חשוב להקים משפחה בבית יהודי עם דגש חילוני. בהחלטה לעלות לארץ ראה אפשרות להסתובב חופשי במקום בו כולם סביבו יהודים חופשיים.

וכך, לאחר שסיים תואר שני באוניברסיטת ברנדייס Brandeis University בארה"ב בחורף 1972, בגיל 26, החליט לנצל את ההפוגה בלימודים ולעלות לארץ. הוא ראה בכך שילוב של שני ערכים חשובים הגשמת העצמי "תיקון עולם" במדינת היהודים. סבא הגיע לשנת ניסיון ונשאר כאן לתמיד.

לפני שטס לישראל, טס לאחיו בשיקאגו לשלושה שבועות כדי להיפרד. כדי להעביר את הזמן התנדב בגן החיות העירוני. יש לסבא המון סיפורים על קופים, על היגואר והקונדור על אוכל הנמלים ועוד המון חיות, אבל אותי תמיד הכי הצחיק הסיפור שכשהיה חוזר הביתה לאחיו באוטובוס תמיד היה היו מפנים לו מקום ישיבה, רק אחרי הפעם השניה הוא הבין שזה בגלל הריח שנדבק לבגדיו לאחר שניקה את הכלובים של החיות.

סבא השלים את התואר השלישי שלו במכון ויצמן בישראל. הוא מרגיש שהצליח בכל שאיפותיו – עלה לארץ, הקים משפחה יהודית והפך לפרופסור מוערך ומוכר בתחומו. סבא הוא פרופסור לאפידמיולוגיה ורפואה מונעת. הוא עבד בבית חולים תל השומר במעבדה המרכזית לנגיפים בתפקיד ראש מעבדת וירוסים והסביבה ופרש לגמלאות לפני חמש שנים. סבא התמחה במחקר מחלת הפוליו, חקר את מנגנוני האינטרפירון ואף השתתף במאבק למיגור התפרצות מחלת הפוליו בישראל בשנת 2013. סבא זכה בפרסים רבים ומרבה להרצות בכנסים. גם בגמלאות סבא עדיין עובד באיגוד הבריאות העולמי WHO כיועץ עולמי לנגיפים ולמחלת הפוליו.

אבא של סבא היה פעיל פוליטי בעיצוב חוקיה של העיירה ניו-מילפרד בה גדלו. סבא נהג להתלוות לאביו ולעבור מדלת לדלת בשכנוע הציבור, נכח במפגשים וינק עשיה ציבורית. כשגדל, סבא התנדב במפלגה הדמוקרטית בניו יורק ולחם לשכנע את הציבור בבחירה בסנטור ג'ורג' מקגוורן, המועמד הדמוקרטי שהתחרה בנשיא הרפובליקני המכהן ריצ'רד ניקסון. סבא ניסה לשכנע את הציבור בחומרת פרשת ווטרגייט וראה בפועלו של הנשיא ניקסון סכנה לדמוקרטיה וביטול חופש הפרט. הנשיא ניקסון נבחר לכהונה נוספת וסבא התאכזב קשות. אכזבה זו היתה מניע נוסף במעבר לישראל. כשהנשיא ניקסון הודח שנתיים לאחר מכן, סבא חשב שזהו אשרור לתחושותיו לפני שעזב והחזיר לו גאווה בשיטת הממשל האמריקאי. סבא נוהג להצביע עד היום בבחירות בארה"ב וכמובן בישראל. הוא מקפיד להדגיש לנו את חשיבות ערכי המעורבות האזרחית והשמירה על שלטון החוק במשטר דמוקרטי.

סבא התחתן עם סבתא, מירה מרים שולמן, בשנת 1973 בישראל. הם חיו כאן מאז, פרט לארבע שנים שבהם גרו באמריקה בזמן שסבא השלים את לימודי הפוסט דוקטורט. נולדו להם שלושה בנים: אבא שלי דן שלמה, אחיו אריאל יעקב וטל אלישע. יש לי שני אחים: יובל הגדול ותמר הקטנה. אני מאוד אוהבת את סבא והסיפורים שלו. סבתא נפטרה לפני שלוש שנים ממחלת הסרטן ואנחנו מתגעגעים אליה מאוד.

הזוית האישית

נגה: מאוד נהניתי להקשיב לסיפורים של סבא ולהבין על העבר שלו. היה לו חשוב להעביר לי את הערכים עליהם גדל. הסיפור שלו גרם לי לחשוב על איזה "תיקון עולם" אני רוצה לעשות בעצמי. העבודה עם סבא היתה מעט מאתגרת כיוון שסבא מדבר בעיקר באנגלית. שנינו היינו צריכים להתאמץ ולהתאים את עצמינו לפערי השפה, גם אבא עזר לנו לגשר. דרך הסיפור שלו למדתי להכיר את התקופה בה גדל בארה"ב. העבודה היתה מלווה בהרבה צחוק ואני חושבת שגם שיפרתי את האנגלית שלי. אני שמחה שסבא בחר להשתתף איתי בתכנית, אני יודעת שלא היה לו קל להגיע מרחוק ומאחלת לו את כל הטוב בהמשך.

פרופ' לסטר מיכאל שולמן תרם סיפור נוסף למאגר המורשת. לקריאתו לחצו על הקישור:

סבא לס תפס כריש בפלורידה – מילדות ועד עלייה לארץ ישראל

תנובה, בליינד-דייט והחיים ממשיכים

סבא ואני בטיול לירושלים 2020