מאגר סיפורי מורשת

שמי דב צפריר, לבית משפחת קרצ'מן, יליד שנת 1941 בתל אביב. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי, תומר עמית. לעמית ספרתי את סיפורה של התמונה – צילום משפחתי של ארבעה דורות, המוצגת במוזיאון ראשון לציון.

הסברים ורקע לצילום המשפחתי

הילד בתמונה הוא אני, דב, סבא של תומר עמית. מאחורי אבי, יוסף. האישה בצד ימין היא אמו של אבי, סבתי הניה. האישה בצד שמאל היא אמה של הניה, סבתו של אבי, רבקה.

רבקה שבה ידובר להלן היא ממשפחת סגל (מי שזוכר את יומני הקולנוע הישנים והמתרגם ירושלים סגל שהוא בן משפחה).

בצילום נראים ארבעה דורות. אני, דב, דור שמיני של ילידי הארץ, ומכאן שתומר, נכדי, הוא דור עשירי של ילידי הארץ. צילום  משפחתי זה, מוצג במוזיאון ראשון לציון, כי סבו של אבי (בעלה של סבתא רבקה, המוזכרת לעיל), היה מנהל הדואר הראשון של ראשון לציון.

סבתא רבקה ובעלה נולדו בעיר העתיקה בירושלים. כאשר הבילויים עלו ארצה בשנת 1882 והקימו את ראשון לציון , הם עזבו את ירושלים וחברו אליהם לסייע בהתיישבות החדשה. אבי, יוסף נולד בראשון בשנת 1914 לאמו הניה (המוזכרת לעיל ) ולאביו, דב, על שמו אני קרוי.

סבי דב, נהרג מהפצצה של מטוס גרמני על יפו, בעת עבודתו כדפס, בדפוס שושני. דפוס שושני היה הדפוס הראשון בארץ, ושכן ליד השעון ביפו. האירוע היה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1917.

סבתי, הניה התאלמנה, כשהיא אם לאבי יוסף ואחיו מרדכי, שהיו בני שלוש ושנה וחצי בהתאמה. על המוצאות אותם, לאחר מות האב, אשמח לספר בעיתוי המתאים ואם זה יהיה בעל עניין ליוזמי המיזם.

הזוית האישית

דב צפריר: כשתומר סיפר לי על התכנית ועל רצונו שאקח בה חלק, שמחתי מאוד. השמחה נבעה מזמן האיכות שזה זימן לי עם תומר, אותו אני מאוד אוהב, וגם מהכרת החשיבות של מיזם כזה למען הקשר של תומר עם מורשתו. הפגישות הדו-שבועיות גרמו לי להתגעגע אליהן בין מפגש אחד למשנהו. הישיבה מול הזום לצידו של תומר ריגשה אותי מאוד. הסיפורים שתומר שמע חיזקו את חווית הביחד, והכניסה לעולם העבר יצרה חישוק נוסף בשלשלת הבלתי נגמרת של העם היהודי היושב בישראל. חווית המפגש עם סבים, סבתות ונכדים אחרים היוותה מקור לשמחה בשנה בה היה קשה לשמוח בגלל כל מה שקורה מסביב. בבחינת "מסביב יהום הסער" ופנימה יש התמקדות במשהו חוויתי ונעים. ההנחיה של תמי העצימה את הריגוש ואני ממתין לפרסום הסיפור המשפחתי באתר התכנית בבית התפוצות (כיום מוזיאון אנו).

תומר הנכד המתעד: היה לי ממש כיף לעשות את התכנית ביחד עם סבא דובי. הכרתי אותו יותר טוב, ביליתי אתו הרבה זמן ומאוד נהניתי מכך, למדתי על סיפור חייו ולמדתי על החיים מפעם. אני מאד גאה שיש לי סבא כזה מדהים. אני מאחל לסבא בריאות ואושר ואני מקווה שנמשיך לבלות ביחד כמה שיותר. ממני, תומר עמית.

דב צפריר תרם שני סיפורים נוספים למאגר המורשת, לקריאתם לחצו על הקישורים:

בית הילדות של סבא דב צפריר

על שני חברים וחלקאות ישראלית