מאגר סיפורי מורשת

שמי רועי שושן, במסגרת המערבות החברתית בבית ספרי בחרתי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי מכלוף שושן, מצד אבי. את סיפורי סבא וסבתא שלי מצד אמי כבר תיעדתי והם שמורים במאגר הסיפורים של התכנית והפעם אני מביא את סיפורו של סבי מכלוף, אביו של אבי.

סבא מכלוף מספר

שמי הוא מכלוף שושן ונולדתי בשנת 1937 בכפר אנטיפה במרוקו ושם באותו הכפר נולדו גם 13 האחים שלי. שמו של אבי הוא יחיה ושמה של אמי הוא פירחה. אחי הבכור נפטר בגיל צעיר ואני הבן הבוגר, נשארתי לעזור ולגדל את אחי בתור הבכור.

למדתי בבית הספר עד כיתה ה'. משנות בית הספר יש לי זיכרונות טובים והיו לי שם הרבה חברים איתם שיחקתי יחד, בכל משחקי הילדות שהיו מקובלים בתקופתנו. הפסקתי את לימודי, מכיוון שהייתי צריך ללכת לעבוד כבר בגיל שתיים עשרה, כדי לעזור להורים שלי בפרנסת המשפחה. המצב הכלכלי לא היה טוב. עבדתי בתור סנדלר מגיל שתיים עשרה ועד גיל עשרים וחמש.

כאשר מלחמת העולם השנייה פרצה הייתי בן חמש. אני, משפחתי וכל יהודים מכפר שלנו. ברחנו לעיר קזבלנקה. תקופת המלחמה הייתה תקופה קשה מאוד, תקופה של רעב גדול וסבל. אני זוכר שהיינו מקבלים מזון בהקצבה קטנה, באמצעות כרטיס, איתו היה אפשר לקנות לחם או חצי לחם, את שאר המוצרים היינו צריכים לקנות בשוק השחור. בשביל לקנות משהו היינו צריכים לקבל מכתב אישור מהממשלה. כאשר נגמרה המלחמה מצבנו במשפחה היה יותר טוב ולאט לאט חזרנו לשיגרת החיים הרגילים.

התחתנתי במרוקו עם פרונקלין, אשה מדהימה, שלה אני נשוי עד היום. יחד הבאנו לעולם חמישה בנים. פרונקלין, הייתה שכנה של חברים שלי, בכל פעם שבאתי לבקר את חברי, ראיתי אותה, כך הכרנו ולאט לאט התחלנו להתקרב ולדבר. היינו בזוגיות במשך שלוש שנים, בילינו יחד, נהגנו ללכת לצפות בסרטים בקלנוע, לבלות עם חברים – בילינו הרבה ביחד ולאחר שלוש שנים החלטנו להתחתן.

עם אישתי פרונקלין

העלייה לישראל

שלושה חדשים לאחר נישואיי עם פרונקלין, עלינו לישראל, זה היה בחודש אוגוסט 1962. עלינו לארץ ישראל כולנו, כל המשפחה – עם ההורים, עם כל האחים ואשתי – כולם יחדיו. העלייה עצמה לא הייתה קשה, אך ההכנות לעלייה היו קשות, כי היה קשה מאוד להשיג את הדרכונים. נאלצנו לשלם שוחד לפקידים ערבים, כדי לקבל את האישורים ואת המסמכים הנדרשים לעלייה.

אני ומשפחתי עלינו על רכבת מקזבלנקה לספרד. בספרד, עלינו על אונייה לכיוון גיברלטר, ההפלגה ארכה חמישה ימים, לאחר מכן טסנו לאיטלה, שם עשינו עצירה.

בדרך לארץ ישראל – בזמן העצירה באיטליה

את דרכנו לארץ ישראל, המשכנו מאיטליה, שוב הפלגנו באונייה בשם תיאודור הרצל, איתה הגענו לישראל, לנמל חיפה. מחיפה נסענו אל היישוב מגדל העמק ושם נשארנו לגור מאז.

בחופי ארץ ישראל

כאשר הגעתי לארץ גייסו אותי לצבא, הייתי אז בן 25 ושרתי כמקלען. עשיתי טרונות של שלושה חודשים והמשכתי  כל שנה לשרת במילואים. השתתפתי במלחמת ששת הימים, במהלך המלחמה הייתי רוב הזמן ברמת הגולן. שירתי בצבא במילואים עד גיל 36.

במהלך המלחמה בתפקיד מקלען

לאחר העלייה לישראל וההסתגלות לחיים פה בארץ, המשכתי בעבודתי המקצועית כסנדלר בתל אביב, בהמשך עברתי לעבוד בחיפה באותו מקצוע. לצערי, נפצעתי ביד ולא הייתי יכול להמשיך לעבור במקצוע המומחיות שלי ועברתי לעבוד במפעל לעיבוד עורות בשם ברסקה עורות, במפעל זה עבדתי 26 שנים.

הזוית האישית

רועי שושן: כפי שכתבתי בפתיח, בחרתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת המעורבות החברתית, בבית ספרי – הרב תחומי עמק חרוד. נהניתי מאוד לשמוע את סיפורי החיים של סבי ולמדתי דברים חדשים על חייו שלא ידעתי לפני כן. הסיפורים היו מאוד מעניינים ומיוחדים, אני שמח מאוד ששמעתי את אותם

אני משמח במיוחד, שהשתתפתי בתוכנית זו והייתה לי הזכות לשבת, להיפגש, לשמוע ולהקשיב לסיפורי הסבים והסבתות שלי. זהו הסיפור השלישי שאני מעלה למאגר הסיפורים של התכנית. העלתי בשנה שעברה את סיפורי סבתי וסבי מצד אמי.

קישור לסיפורה של סבתי – סיפורה של סבתא אסתר איווט שושן

קישור לסיפורו של סבי – סיפורו של סבא שמואל שושן