מאגר סיפורי מורשת

שמי שמואל שושן, נולדתי ב1938 במרוקו, בעיר קזבלנקה, להורים יוסף וזוהרה (זוהר).

כשנולדתי בבית כבר היו שני ילדים אחי ואחותי. המצב היה קשה מאוד, כי לא היה אוכל, ולא היה חשמל בכלל.

בהיותי בן שלוש לערך הורי נפטרו, ואין לי זיכרונות מהם. לאחר מות הורי, הדוד שלי לקח אותי לעיר רבאט שבמרוקו, שם למדנו בגן הילדים, ואחר כך בבית ספר ערבי. בהמשך למדתי בבית ספר דתי.

גרתי עם דוד שלי, לא הייתה לו עבודה, והיינו עניים ביותר, זאת הייתה עיר של אנשים טובים ולמרות כל הקושי לא היתה בה פשיעה.

בעיר הולדתי (קזבלנקה) כשהייתה מלחמת העולם השנייה והתרחשה "השואה" סגרו לנו את הכבישים ואת הרחובות והיו לנו בעיות רק בגלל שאנחנו יהודים.

אני והחברים שלי היינו משחקים בג׳ולות, ובסביבונים והייתי אלוף בזה. היה לנו משחק מצחיק, מלחמה עם תרנגולים, כל אחד היה מביא תרנגול והיינו נותנים להם לריב. שחקנו מחבואים וברובים מעץ. היו לי חברים באמת טובים, כולם התנהגו יפה, לא היו יוצאים מן הכלל לא היו אנשים רעים, ההורים שלהם גם היו אנשים טובים ,היו הורים עשירים והורים עניים, בסוף כל אחד עלה ארצה או נשאר במרוקו.

עליתי לארץ בשנת 1950. העלייה לארץ הייתה בחודש מרץ, קצת לפני פסח. באחד הלילות, הוציאו אותנו, קבוצה של ילדים מהעיר פס שבמרוקו. (באותו זמן עדיין גרתי עם הדוד שלי)העלו אותנו לאוטובוסים,  ולקחו אותנו לשדה התעופה, משם לקחו אותנו למחנה ״קונדרנס״ – מחנה קונדרנס הוא מחנה של פליטים יהודים שהמטרה שלהם היא להגיע לארץ ישראל.

התחנה הראשונה הייתה בצרפת, היינו שם שלושה חודשים, ומשם העלו אותנו באנייה לישראל.

הגענו לחיפה והיו לנו קשיים להיכנס לנמל. אחרי שעלינו על החוף, העלו אותנו לאוטובוסים בחושך, ולקחו אותנו לקיבוצים.

כל קבוצה הגיעה לקיבוץ אחר, אני הגעתי לקיבוץ ״גבעת ברנר״, הקיבוץ לא היה דתי, ולא הייתי רגיל לכך, אז ברחתי מהקיבוץ לבאר שבע, מפני שאחותי גרה שם. העלייה הייתה בסתר, ולכן לקחו לנו את הדרכונים. לא היה לנו אף מסמך בישראל. הייתה לי תעודת עולה אבל היא אבדה. ההסתגלות לחיים בארץ היתה קשה מאוד, לא הסתדרתי באף קיבוץ, וגם לא בבאר שבע אצל אחותי. עבדנו קשה מאוד, כנער עבדתי בחקלאות ובגיל מבוגר יותר בבניין.

את השרות צבאי עשיתי כשרות מקוצר, מחוסר תקציב של המדינה. לא הייתה אפשרות להחזיק אותנו בשירות הצבאי יותר משנה. בצבא היה לי קשה מאוד, לא היו מספיק בגדים, לא היה מספיק אוכל והחוויה היתה קשה. עברנו אימונים קשים, בלילות גשומים וקרים. נלחמתי ב"מלחמת סיני" בשנת 1956, ואחר כך במלחמת "ששת הימים" ובמלחמת "שלום הגליל".

עבדתי בבניין, במשך עשר שנים ובהמשך עבדתי בתעשייה הצבאית עד גיל הפרישה.

את בת זוגי איווט (אסתר)הכרתי כשעבדתי בבניין, אבל התחלנו לדבר ברצינות, רק כשנפגשנו בלשכת העבודה ונהיינו חברים. ומאז אותו יום כשהתחלנו לצאת ועד היום, אנחנו ביחד. ההורים של איווט קבלו אותי יפה.

  סיפורו של חפץ

במשפחה יש חפץ העובר מדור לדור, והוא שרשרת מזהב שמצויר בה משה רבינו. את השרשרת קבלתי לפני שישים שנה מאימא של אישתי כשנולדה ביתי הראשונה אורה, וזה נמצא אצלי על הצוואר עד היום.

שרשרת זהב עם תבליט של משה רבנו

חפץ נוסף העובר מדור לדור במשפחה שלנו, הוא חפץ שהגיע למשפחה שלי בשנות החמישים. הדוד שלי החליף בשוק חמש תרנגולות, בשתי חרבות, ואחותי קבלה מהדוד שלי את החרבות. אני קבלתי אותם מאחותי לפני כשלושים שנה, והם אצלי עד היום.

יש עוד חפץ העובר מדור לדור במשפחה שלנו, אותו קבלתי אחרי שאחותי נפטרה. אלה פמוטים שקבלתי למזכרת מבעלה. קבלתי עוד כמה חפצים כגון תמונות קערה ועוד. אני לא משתמש בהם בכלל זה רק כדי לזכור אותה.

אחי שעלה לארץ בגיל צעיר וחי במושב עזריקם, במשך שנים רבות, עד שנפטר. הוא גידל משפחה לתפארת, עם שנים עשר ילדים, משפחה דתייה לתפארת, ובה תשעה בנים ושלוש בנות. הוא היה בן אדם שקט מאוד, צנוע ועניו הוא נפטר בגיל מבוגר.  אחותי אסתר התחתנה והקימה משפחה, אך לצערי רוב בני המשפחה שלה נפטרו והאחרים עזבו את הארץ.

כיום יש לי ארבע בנות, שנים עשר נכדים ושמונה נינים. כל החגים עד הקורונה חגגנו ביחד, חגגנו ימי הולדת  לנכדים ונכדות, וכן בר ובת מצווה. בברית של בנו של הנכד הייתי הסנדק של הנין.

התחביבים שלי הם לשחק רמי, לקרוא עיתון כל בוקר ולקרוא ספרים.

תודה לאל שיש לנו משפחה גדולה עם הרבה ילדים, נכדים ונינים, אני מרגיש שנעשה לנו נס.

הזווית האישית

רועי: הסיפורים שסבא שלי סיפר לי היו מאוד מעניינים ומרגשים, אני שמח שגם אחרים יכולים לדעת על סיפורי העבר של סבא שלי. העבודה איתו הייתה מעניינת ומרגשת. מאוד נהנתי לשמוע את סיפורי העבר והיתה אוירה ממש טובה. מהסיפורים של סבא שלי הבנתי שחשוב להיות חזק בחיים, ולא לוותר, כי בסוף הכל יסתדר, גם אם קשה.

סבא שמואל: זאת היתה חוויה טובה בשבילי, לענות על השאלות של הנכד ולהיזכר בעבר שלי. אני שמח שעכשיו הוא יודע יותר על העבר שלי ועל הדברים שחוויתי, הנכד התעניין בסיפורים שסיפרתי. והיתה חוויה טובה.

בת זוגו של סבא שמואל תרמה אף היא סיפור למאגר, לקריאתו לחצו על הקישור: סיפורה של סבתא אסתר איווט שושן