מאגר סיפורי מורשת

ילדות בירושלים

נולדתי בעיר העתיקה בירושלים. היינו תשעה אחים. אני האחות השמינית. בגיל 4 וחצי, כשהסתיימה מלחמת השחרור, עברנו מהעיר העתיקה שנשארה בידי הירדנים בשיירה לקטמון הישנה. שם קיבלנו בית ערבי חדש, שהערבים סיימו לבנות אותו, אבל לא הספיקו לגור בו. הייתי אז בגן טרום חובה.

בגיל 6 עליתי לכיתה א'. למדתי בבית ספר לבנות ב', בית ספר עם בנות בלבד. בית הספר היסודי נמשך אז עד כיתה ח'. בסוף כיתה ח' רציתי לעזוב לקיבוץ. אחותי גרה בקיבוץ והיינו מבלים אצלה בחופשים בערך חודש. התאהבתי בקיבוץ ובצורת החיים שלהם. הייתי גם בתנועת נוער. ההורים שלי לא הסכימו שאני אלך לתנועת נוער, אבל עדיין הלכתי ללא אישורם. בסוף כיתה ח'  ניסו לשכנע אותנו ללכת לבית ספר חקלאי ואז אימא שלי אפשרה לי ללכת לקיבוץ. אבא שלי ניסה לסדר לי קיבוץ דתי, אבל אני הצלחתי לדאוג לכך שאלך לקיבוץ חילוני.

בקיבוץ בית אורן בהר הכרמל

הגעתי לשם בגיל 14 לבד. שם למדתי ארבעה ימים בשבוע ושני ימים עבדנו בחקלאות, קטיף וכו'. העבודה בחקלאות הייתה קשה ומבחינה חברתית היה נחמד כי כולם היו ביחד בעבודה. הייתי בבית ילדים לבד, רק עם האחראית וזה לא היה לי נחמד. כל ארבעה חודשים הייתי מגיעה לבית ההורים בירושלים לחופשה של שבועיים. בסיום התיכון עבדתי בקיבוץ בשמירה בה הסתובבתי בין בתי תינוקות וילדים בלילה כדי להשגיח עליהם (לינה משותפת). כל הלילה הייתי שומרת ובבוקר הלכתי לישון. היו לנו פעילויות בתנועה בכל שבוע, בהן עשינו אומגה מידי פעם – היינו יורדים, קשורים בחגורת ביטחון מגובה של עץ אורן עד האדמה. לא כל כך סמכו עלינו בקיבוץ. ביום כיפור צמתי וגם עשיתי את האומגה.

בלימודים בקיבוץ לא היה למה לשאוף ולא היו תעודות. בסך הכל שמחתי שיצאתי לקיבוץ, כי התקופה הזאת בבית הייתה תקופה קשה. בכיתה י"א עזבו הרבה מחבריי את הקיבוץ ונשארנו מעט תלמידים. למדנו בכיתה י"ב חצי שנה, ויחד עם זאת עבדתי ממש קשה במשרה מלאה בכיתה א' של ילדי הקיבוץ בתור מטפלת, ובנוסף אפילו הייתי שומרת לילה.

אחרי שסיימתי את לימודיי בכיתה י"ב התגייסתי לצבא ועברתי קורס פיענוח קודים סודיים. שירתי שנתיים בדיוק עד השחרור. אחר כך חזרתי לקיבוץ. לאחר השירות הצבאי נשארו בקיבוץ עוד שלוש בנות ובן אחד מהקבוצה שלי.

ושוב בירושלים

חזרתי לירושלים ואז התחלתי לעבוד בביטוח לאומי כמזכירה. התמדתי בעבודתי שם 38 שנה. כשהייתי בת 60 עזבתי את הביטוח הלאומי אחרי 38 שנה הייתי מזכירה והרגשתי שאני כבר לא נחוצה שם. באותה תקופה גרתי במקור חיים. רציתי לעבור דירה, אז עברנו לדירה בשכונת ארנונה. עד היום אני מצטערת שלא קניתי דירה של ארבעה חדרים, אלא רק שלושה חדרים.

אני בעת שירותי הצבאי, משמאל: עם לידתי 

זמן איכות חווייתי בגמלאות

בזמן שאני בפנסיה אני הולכת להרבה חוגים בהם הכרתי הרבה חברות. אני הולכת פעם בשבוע לברידג', פעם בשבוע לחריזה של שרשראות, אני לומדת אנגלית ואני בחוג יצירה. בנוסף אני הולכת שלוש-ארבע פעמים בשבוע לבריכה, יש לי מנוי לסינמטק ואני הולכת לצפות בסרטים, אבל בגלל הקורונה הכל נעצר. יש לי שבעה נכדים.

הזוית האישית

לאה: אני מאוד נהניתי להגיע למפגשים וחיכיתי להם. אני חושבת שעמוס הוא ילד מקסים וחבל מאוד שהקורונה עצרה את הכל.

עמוס: היה לי ממש כיף עם לאה בגלל שאין לי סבא וסבתא בארץ, וזה היה כיף לשמוע על התקופה של פעם ואיך הסתדרו פעם. היה כיף.

לאה תרמה שני סיפורים נוספים למאגר, לקריאתם לחצו על הקישורים:

לאה חסון – סיפור חיים

לאה חסון סיפור חיים – המשך