מאגר סיפורי מורשת

עוד מסיפורי הילדות וההתבגרות שלי

לאה נולדה בעיר העתיקה בירושלים בשנת 1943. מספר האחים במשפחה של לאה היה אמור היה להיות עשרה, אך אחותה של לאה נהרגה בתאונת דרכים וזה גרם לה צער רב. אחד מאחיה של לאה היה בשבי בירדן כמה חודשים טובים, לאחר שנשבה בזמן מלחמת השחרור. בתקופת מלחמת ששת הימים לאה שירתה במילואים בתפקית צפנית. במלחמת יום הכיפורים לאה הייתה בהריון עם בנה.

חפץ יקר לליבה של לאה

החפץ היקר לליבה של לאה הוא שעון האורלוגין שעבר בירושה אליה מבית אביה. הוא תלוי על הקיר, אבל מקולקל. השעון מצלצל בכל שעה ביממה, ובכל מחצית השעה, אפילו באמצע הלילה! פעם בשבוע מותחים את השעון בעזרת מפתח שמסובבים אותו – הוא לא חשמלי ולא אוטומטי.

שעון האורלוגין של לאה

חגים עיקריים בעברי

לאה לא כל כך זוכרת את פסח בפרטים, אבל היא זוכרת שכשהיא גרה בקיבוץ בחברת נוער, אחרי ליל הסדר היא והחברים שלה מהקיבוץ היו נפגשים. הייתה לה בקיבוץ משפחה מאמצת, זו הייתה המטפלת שלה שהכירה אותה טוב. בבית, ההורים שלה היו דתיים ומאוד הקפידו על הכשרות והנקיון. הם היו מוציאים את המזרונים של המיטות ודופקים אותם כדי להוציא את כל הלכלוך והחמץ.

בט"ו בשבט נהגו בילדותה לנטוע עצים.

זכרון מהילדות

תשעה אחים יש במשפחה של לאה. כשהם היו ילדים היא תמיד הייתה עם אחותה הקטנה ועם אחותה הגדולה, אבל הן לא היו הרבה זמן ביחד בגלל שלאה הלכה לקיבוץ ואחיה השני התגייס לצבא. בבית הקטן לא הייתה אפשרות שתהייה מיטה בודדת לכל אחד, אז מתחת למיטות היו עוד מיטות, וכל יום הם היו צריכים להוציא ולהחזיר להוציא ולהחזיר את המיטות התחתונות. בילדות הם היו הרבה בחוץ ושיחקו בחוץ – כמובן שלא הייתה אז טלוויזיה. ללאה יש רגשות מעורבים כשהיא נזכרת בילדותה. כמצד אחד היא מרגישה געגוע לעבר, אך גם לא.. לאה לא מרגישה געגוע לעבר בגלל שלא היו אז מכונות כביסה וכל המכשירים החשמליים והאלקטרוניים שיש היום, ולכן היה יותר קשה.

תמונות מהעבר

אחת מהתמונות היא צילום של מסע לעיר ירושלים שנקראת "צעדת ארבעת הימים". לאה יצאה לצעדה עם קבוצה מחבריה לעבודה. לאחר צעדה של ארבעה ימים, הגיעו לירושלים. הצעידה התחילה באזור בית-שמש וכל יום הם היו הולכים כ-40 ק"מ, שרים ומכייפים. בלילות הם היו חונים במחנה, ישנים שם ובבוקר המשיכו. בסוף הצעדה הם הגיעו לירושלים, וכשהגיעו, התחילו להתארגן לצעדה בעיר. (לאה מוסיפה שהם היו הולכים בתלבושת אחידה כפי שאפשר לראות בתמונה – אותו כובע, אותה חולצה וכו').

לאה וחבריה לעבודה בתלבושת אחידה בהכנות לצעדת ארבעת הימים

משחקי ילדות

שיחקנו עם לאה חמש אבנים ולאה ממש טובה במשחק הזה. כללי המשחק הם: צריך לזרוק ולתפוס את האבנים לפי משימות. בדרך כלל כל השכנים והחברים והאחיות הקטנות היו משחקים יחד חמש אבנים. גם בהפסקות בבי הספר הם היו משחקים בחמש אבנים.

קורונה

לאה לא חלתה בקורונה. היא המשיכה את הפעילויות הרגילות שלה כגון: שחייה הליכה וכו'. היא למדה על המשפחה שלה שצריך לחשוב על עצמה ולהיזהר, ולפעמים לילדים זה עצוב.

לאה ומשפחתה ועיסוקים כיום

לאה מספרת על בנה שכאשר הוא למד בגימנסיה העברית הוא אהב לטייל, ולא רצה ללמוד. אמרו לו שאם ייכשל בעוד בחינה אחת "יעיפו" אותו מבית הספר. אז הוא למד קשה, ועכשיו יש לו דוקטורט והוא עובד ככתב בעיתון "הארץ". עם הנכדים לאה אוהבת לשחק, במיוחד עם הנכד הקטן, בן שנתיים וחצי. לדבריה הוא כל הזמן צוחק ומחייך מכל דבר. לאה מספרת שהיא אלופה בסריגה. היא סרגה לנכדה שלה סוודר צבעוני ויפה והראתה לנו אותו בתמונה. בעבר נהגה לטייל עם משפחתה, ובכל שבוע הייתה נוסעת לילדים. עכשיו המשפחה באה אליה לארוחות צהרים.

הקבוצה בביקור ב"אנו", מאי 2022. לאה  בחולצה ירוקה, שנייה משמאל

הקבוצה במפגש סיום שנה, לאה עומדת שנייה מימין

לאה והמורה המובילה שילת במפגש סיום

לאה סיפרה לבנות המתעדות בסרטון וידאו על כמה תמונות מעברה, שאותן הציגה בפניהן:

לאה השתתפה בתכנית בבית ספר קשת תלפ"ז גם בשנתיים האחרונות ושיתפה אותנו בשני סיפורי חיים נוספים, לקריאתם לחצו על הקישורים:

לאה חסון – סיפור חיים

לאה חסון – קורות חיי

הזוית האישית

לאה הביעה תודה והערכה במפגש הסיום של הקבוצה. בתחילה, לפני שלוש שנים, לאה חשבה שלא יהיה לה מה לספר ושסיפור החיים שלה שיגרתי, אבל הנה היא מסיימת כבר שלוש שנים של קשר עם בית ספר, צוות, ותלמידים מקסימים, והסיפורים נובעים כמעיין.