מאגר סיפורי מורשת

ילדות בירושלים

נולדתי בעיר העתיקה בירושלים. היינו תשעה אחים. אני האחות השמינית. בגיל 4 וחצי, כשהסתיימה מלחמת השחרור, עברנו מהעיר העתיקה שנשארה בידי הירדנים בשיירה לקטמון הישנה. שם קיבלנו בית ערבי חדש, שהערבים סיימו לבנות אותו, אבל לא הספיקו לגור בו. הייתי אז בגן טרום חובה.

בגיל 6 עליתי לכיתה א'. למדתי בבית ספר לבנות ב'- בית ספר עם בנות בלבד. בית הספר היסודי נמשך אז עד כיתה ח'. בסוף כיתה ח' רציתי לעזוב לקיבוץ. אחותי גרה בקיבוץ והיינו מבלים אצלה בחופשים בערך חודש. התאהבתי בקיבוץ ובצורת החיים שלהם. הייתי גם בתנועת נוער. ההורים שלי לא הסכימו שאני אלך לתנועת נוער, אבל עדיין הלכתי ללא אישורם. בסוף כיתה ח' ניסו לשכנע אותנו ללכת לבית ספר חקלאי ואז אימא שלי אפשרה לי ללכת לקיבוץ. אבא שלי ניסה לסדר לי קיבוץ דתי, אבל אני הצלחתי לדאוג לכך שאלך לקיבוץ חילוני.

בתיכון היינו קבוצה "ילדי חוץ" אבל השתלבנו בתיכון של הקיבוץ, למדנו ארבעה ימים בשבוע ויומיים בשבוע עבדנו. היינו יוצאים מוקדם בבוקר וחוזרים עד הצהרים. בקיבוץ היה חדר תרבות שבו היה הרדיו היחידי בקיבוץ. גרנו שלוש בנות בחדר (אז לא היו מבחני בגרות). אחרי התיכון התגייסנו לצבא בצבא בו עשיתי קורס צפנים. היה איתי בקורס חנוך לוין. היו צריכים לבדוק אם יש בעיה במפתח. הייתי תקופה קצרה בפיקוד צפון, אבל החליטו לרכז את כל הבנות בבסיס האם של חיל הקשר. פעמיים בשבוע הייתי נוסעת הביתה לירושלים בטרמפים.

ילדיי

אסף בני הבכור עובד בהיי-טק, ניר עיתונאי בעיתון הארץ וכעת עושה דוקטורט בגאוגרפיה. הבת שלי עשתה דוקטורט בהרוורד בנושא האיסלאם בהודו. בעלי היה עובד אוניברסיטה ובזכות זה ילדיי למדו בחינם באוניברסיטה.

אז מה אני עושה עכשיו? היום אני הולכת להרבה חוגים: חוג יצירה – אני מכינה לנכדים שלי בובות, יש שם אווירה נהדרת ונשים נחמדות, אני משחקת ברידג', ברשותי לתאטרון ולסינמטק.

פעילות בתכנית הקשר בשנת הקורונה

אחרי יום השואה כשחזרו התלמידים ללמוד בבית הספר, עשינו מפגש של התלמידים בבית הספר והמבוגרים היו עדיין בזום. המפגש היה בנושא יום השואה וזכרונות של המבוגרים. לאה סיפרה לתלמידים: "הזיכרון הראשון שלי הוא מהעיר העתיקה. אני זוכרת את המדרגות של הבית שלנו ואת הבית, אני זוכרת גם שהלכתי לגן והיה לי קשה להשתלב בחברה. שלושת הזכרונות הכי טובים שלי הם: שנולדו לי ילדים, שהתקבלתי לעבודה ושקיבלתי קביעות. זיכרון שהייתי שוכחת הוא שפוטרתי ממשרד הפנים."

בפעילות ראשונה בזום שיתפנו אחד את השני בלוח שיתופי פדלט בדברים שאנחנו אוהבים לעשות עם משפחתנו

הזוית האישית

יהונתן ומאור: למדנו רבות מהסיפור המעניין של לאה. אנחנו מאחלים לך חיים ארוכים בריאות שמחה ואושר נהנינו מהעבודה.

לאה: אני מאוד אהבתי לעבוד עם שניכם. היה לי כיף להכיר אתכם למרות שזה היה קצר, ואני מאחלת לכם בהצלחה בהמשך הדרך.

לאה תרמה שני סיפורים נוספים למאגר, לקריאתם לחצו על הקישורים:

לאה חסון – קורות חיי

לאה חסון סיפור חיים – המשך