מאגר סיפורי מורשת

שמי נטע, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי מצד אמי, מאירה שיפרוט, ממנה שמעתי את סיפור משפחתנו.

סבתא מאירה מספרת:

"שמי מאירה שיפרוט (לבית בלקין). נולדתי בתאריך ה-25.4.1944 בבית בחולים עין-גדי בתל-אביב לציפורה ומיכאל בלקין. נולדתי קרוב לל"ג בעומר ונקראתי מאירה ע"ש מאיר בעל הנס. כמו כן אמי אמרה לי שאני מאירה ומפזרת אור ולכן בחרה בשם זה. אני הבת הצעירה מבין שלושת אחיות: לאה ושולמית.

סבתי (מצד אמי) נולדה בווילנה (ליטא, ברית המועצות), עלתה לארץ והייתה חלוצה. שמה היה מיכל קפלן. סבי (מצד אימי) נולד בארץ ושמו אהרון פרשקובסקי. לכן אני דור שלישי בארץ ונטע דור חמישי בארץ.

סבי וסבתי גרו בעקרון הישנה, ולאחר מכן עברו לבאר טוביה והיו ממייסדיה (עוד על באר טוביה בהמשך). זכור לי סיפור אותו סיפרה סבתי, שברל כצנלסון הגיע לביקור בבאר טוביה וסבתי אירחה אותו בביתה ואפתה לו כעכים של גבינה. לימים, באר טוביה נשרפה, וחלק מתושביה הקימו את באר טוביה במקום אחר. אולם סבי וסבתי עברו לנווה צדק שבתל-אביב.

סבי (מצד אבי), עלה לישראל בשנת 1919, לאחר שברח מברית המועצות כיוון שרצו לגייס אותו לצבא הרוסי והוא התנגד. הוא הגיע לפ"ת שם עסק בסלילת כבישים ובעבודה בפרדסים. ב-1923, חזר לברית המועצות והביא איתו בחזרה לפ"ת את אישתו ושמונת ילידיהם. הבת התשיעית (דודתי), נולדה בישראל.

אמי עבדה כאחות בבית חולים ואבי היה קצב. גרנו ברחוב חובבי ציון שבת"א ובביתי דיברו עברית ויידיש. כאשר הייתי בת שנתיים, אמי נפטרה בשל סיבוכים בהריון בעייתי. נותרתי עם אבי ושתי אחיותיי, כשאחותי הגדולה, לאה, גידלה אותי.

למדתי בבית ספר "תל נורדאו" שבת"א והייתי תלמידה טובה ושקדנית. למדתי ריקוד ארבע שנים ובשעות הפנאי הייתי בתנועת "ברית מכבי עתיד". תחביביי העיקריים היו קריאת ספרים, הליכה לים ואסיפת בולים ופרסים. לעומת זאת, הדבר הכי שנוא עליי היה להישאר בבית לבד.

כאשר הייתי בת 12 אבי התחתן שוב, וכעבור שנה, בשנת 1958, עברנו לברזיל וגרתי בסן-פאולו במשך 4 שנים. בברזיל, בבוקר למדתי בתיכון יהודי "רנסאנסה" ("תחייה"), בצהריים הייתי משמשת כגננת בגן תלמוד תורה, ובערב הייתי לומדת בסמינר למורות לעברית. אחד האירועים הזכורים לי מגן תלמוד תורה הוא ביקורם של הסופרת ימימה טשרנוביץ'-אבידר ובעלה יוסף אבידר שהיה שגריר ישראל בבואנוס איירס (עוד בהרחבה על ימימה טשרנוביץ'-אבידר בהמשך). בשיחתי עם ימימה טשרנוביץ' סיפרתי לה על הרצון העז שלי לחזור לארץ ישראל ועל געגועיי למולדת דבר ששימש כשהשראה עבורה בספר "הביתה" בו מסופר על כיסופיה לישראל.

למרות שהיינו מאוד מחוברים למסורת ולדת היהודית, מאוד אהבתי את המוזיקה, הריקודים והקרנבלים של ברזיל, והשרשתי זאת גם בקרב ילדיי.

בגיל 17 חזרתי ארצה לפ"ת ועבדתי בצבא בשלישות ברמת-גן, כנוער עובד ביחידת המחשבים, בתפקיד קלדנית. בהיותי בת 18 הכרתי את ניסים, בעלי, שהיה שכני וגרנו דלת מול דלת. שנינו מאוד אהבנו מוזיקה וכשחזרתי מברזיל הבאתי איתי תקליטים ופטפון כדי שאוכל להאזין למוזיקה. ניסים תמיד היה מצטרף אליי לשמוע את המוזיקה כך הכרנו, התאהבנו והתחתנו בשנת 1963 וכך הפכתי להיות מאירה שיפרוט.

 ביום חתונתנו

משפחת שיפרוט היא משפחה ממגורשי יהדות ספרד, הסבא והסבתא של ניסים בעלי (דוד ושפרה מצד האבא) הגיעו מתורכיה ומוצאם היה מרבי חסדאי אבן שיפרוט. אמו נולדה בטבריה ובצעירותה עברה לירושלים, מוצאם של הוריה (יעקב ואסתר) היה מארצות הבלקן, יוון ויוגוסלביה (לאחר גירוש ספרד הרבה יהודים התיישבו בארצות הבלקן, מצרים והולנד). בהיכנסי למשפחה, נחשפתי למורשת האדירה של יהדות ספרד בכלל ומשפחת שיפרוט בפרט. למדתי להכיר את המנהגים, המוזיקה והמאכלים של תרבות זו ואף למדתי לדבר לאדינו, שכן בביתם דברו לאדינו ועברית.

גם ילדיי למדו להכיר תרבות ענפה זו וגדלו על ברכי מסורת יהדות ספרד. לפני שנים הוזמנו ע"י בית התפוצות בתל אביב למפגש של כל צאצאיו של חסדאי אבן שיפרוט. היה מעניין ומרגש ביותר.

הרגעים המרגשים ביותר בחיי היו לידתם של ילדיי: צפריר, תמר ויניב.

עבדתי שנים בחברת IBM כקלדנית וב-1980 עזבתי את העבודה ועזרתי לבעלי בעסק העצמאי שפתחנו. אני מאוד אוהבת לטייל, בארץ ובעולם, ונהגנו, אני וניסים, לטייל לכל מיני אתרים. אני מאוד אוהבת שילדיי ונכדותיי באים אליי בעיקר בארוחות שישי, ארוחות חג, אין אושר גדול מזה.

הרגע הקשה ביותר בחיי אירע לפני חמש שנים, שניסים בעלי קיבל אירוע מוחי קשה. כיום הוא מרותק לכיסא גלגלים, יכולת הדיבור שלו מוגבלת, אולם אין דבר שמשמח אותנו יותר מכל האהבה, העזרה והתמיכה שאנו מקבלים מילדינו ונכדותינו."

סיפורים מבית סבתא – עבודת שורשים

אלבום תמונות

הזוית האישית

נטע הנכדה: מאוד נהניתי לראיין את סבתא ללמוד ממנה דברים חדשים, אין ספק שהיא בן אדם מדהים!! עם הרבה סיפורים מרתקים מאחלת לסבתות ולסבא שלי בריאות טובה ואריכות חיים.

סבתא מאירה: נהניתי לספר לנכדתי את הסיפורים של ילדותי, זה החזיר אותי אחורה בזמן. חשוב לי מאד שילדיי ונכדיי ידעו מהיכן באו ויכירו את סיפור ומורשת משפחתם