מאגר סיפורי מורשת

שמי אַלּוֹן דָּן וַאֲנִי יְלִיד הָאָרֶץ הַזּוֹ. הוֹרַי עָלוּ לָאָרֶץ עִם הֲקָמַת הַמְּדִינָה בִּשְׁנוֹת החֲמִשִּׁים הַמֻּקְדָּמוֹת וְהִגִּיעוּ לְהִשְׁתַּכֵּן בְּאֵזוֹר מֶרְכָּז הָאָרֶץ. אִמִּי עַלִּיזָה גָּרָה עִם מִשְׁפַּחְתָּהּ הַמֻּרְחֶבֶת בִּכְפַר סָבָא וְאָבִי צָדוֹק בְּגִבְעָתַיִם הַסְּמוּכָה לְתֵל אָבִיב. אָבִי וְאִמִּי הִתְחַתְּנוּ סָמוּךְ לַעֲלִיָּתָם אַרְצָה וּלְאַחַר הַחֲתֻנָּה גָּרוּ בְּגִבְעָתַיִם בְּדִירַת חֶדֶר לִזְמַן קָצָר יַחֲסִית. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם לְאַחַר מִכֵּן, עָבַרְנוּ לָגוּר בְּרָמַת גַּן, שָׁם בִּלִּיתִי אֶת שְׁנוֹתַי הָרִאשׁוֹנוֹת עַד לְכִתָּה ד' שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי.

בְּרָמַת גַּן הָיְתָה לִי יַלְדוּת מְאֻשֶּׁרֶת, הֲגַם שֶׁבַּתְּחִלָּה גַּרְנוּ בְּדִירַת שני חֲדָרִים עִם סָבָתִי וְסָבִי. הָיוּ לִי בִּזְמַנּוֹ הַרְבֵּה חֲבֵרִים, כֻּלָּם מֵהַשְּׁכוּנָה בָּהּ גַּרְתִּי שֶׁאִתָּם הָיִינוּ יַחַד עוֹשִׂים הַכֹּל, יוֹצְאִים לַסֶּרֶט יַחַד וּבְעִקָּר מְשַׂחֲקִים… לֹא הָיוּ בְּאוֹתָהּ הַתְּקוּפָה מַחְשְׁבִים אִישִׁיִּים, פֶּלֶאפוֹנִים ומִסָּכִים לְמִינֵיהֶם וְאָנוּ הַיְּלָדִים מָצָאנוּ מִשְׂחָקִים שֶׁהַיּוֹם לֹא מֻכָּרִים בִּכְלָל :- גּ'וּלִים, גּוֹגוֹיִים, שבע אֲבָנִים, מִשְׂחַק אוֹלָר – כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ מְצַיְּרִים עִגּוּל עַל הַחוֹל, מְחַלְּקִים אוֹתוֹ לַחֲצִי לְכָל אֶחָד מֵהַמִּשְׁתַּתְּפִים וְכָל אֶחָד הָיָה צָרִיךְ לִכְבֹּשׁ אֶת הַחֵלֶק שֶׁל הַשֵּׁנִי.

רְכָבִים כִּמְעַט שֶׁלֹּא הָיוּ לַאֲנָשִׁים וְהָיִינוּ נוֹסְעִים בְּאוֹטוֹבּוּסִים לְכָל מָקוֹם… לֹא הָיוּ בָּתֵּי קָפֶה אָז בְּכַמּוּת גְּדוֹלָה, טִיּוּלִים הָיִינוּ עוֹשִׂים רַק לִמְקוֹמוֹת קְרוֹבִים מְאוֹד וּלְבָתֵּי מָלוֹן וּמִסְעָדוֹת לֹא הָיִינוּ הוֹלְכִים בִּכְלָל. בְּכִתָּה ד' עָבַרְתִּי לָגוּר בְּרָמַת אָבִיב. לָמַדְתִּי בְּבֵית סֵפֶר אוֹרָנִים וְהָיִיתִי תַּלְמִיד מַמָּשׁ טוֹב. אָז גַּם הִתְוַדַּעְתִּי לַמִּסְפָּר יְלָדִים שֶׁהָיוּ חֲבֵרִים טוֹבִים שֶׁלִּי, אֶחָד מֵהֶם חָבֵר טוֹב עַד הַיּוֹם. בְּתִיכוֹן לָמַדְתִּי בְּבֵית סֵפֶר אַלִיאַנְס שֶׁהָיָה כִּמְעַט צָמוּד לְבֵית מְגוּרַי וּבִשְׁנַת 1970 הִתְגַּיַּסְתִּי לַצָּבָא לְחֵיל הַשִּׁרְיוֹן וְהֻצַּבְתִּי לְשָׁרֵת בִּבְסִיס הַהַדְרָכָה שֶׁל הַחַיִל בְּצֶאֱלִים שֶׁבַּנֶּגֶב. כַּמָּה חֳדָשִׁים לְאַחַר הִגַּעְתִּי, הִגִּיעָה לְשֵׁם חַיֶּלֶת חֲדָשָׁה שֶׁלְּיָמִים הָפְכָה לִהְיוֹת אִשְׁתִּי רֶגַע זֶה הָיָה הַהַתְחָלָה שֶׁל הֲקָמַת מִשְׁפַּחְתֵּנוּ.

בְּסוֹף שֵׁרוּתִי הַצְּבָאִי הִשְׁתַּחְרַרְתִּי מֵהַצָּבָא כְּשֶׁעוֹד לִפְנֵי כֵן נִרְשַׁמְתִּי לְלִמּוּדִים בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת בַּר אִילָן בִּמְגַמַּת יְחָסִים בֵּין לְאֻמִּיִּים וּקְרִימִינוֹלוֹגְיָה. לְאַחַר חָדְשַׁיִם וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁהֵחֵלּוּ הַלִּמּוּדִים פָּרְצָה מִלְחֶמֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים. בַּמִּלְחָמָה הַקָּשָׁה וְהָעֲקֻבָּה מִדָּם הָיִיתִי שִׁרְיוֹנֵר וְכָאן אָבִיא סִפּוּר אֶחָד מֵהַקְּרָבוֹת שֶׁהִשְׁתַּתַּפְתִּי בָּהֶם בְּמִלְחָמָה זוֹ.

בעת שירותי הצבאי

"מִיּסּוּרִי" (מתוך הספר בדידות ואהבה במשעול הזמן – דן אלון)

 

כָּל צְפִירָה מַסִּיעָה אוֹתִי

לְמַסָּע מֵחָדָשׁ

שֶׁל חֲזָרָה בַּזְּמַן

וְהַזְּמַן הוּא מִלְחֶמֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים

וּבְמִלְחָמָה זוֹ בְּעִקָּר

לְמָקוֹם אֶחָד,

הַמָּקוֹם נִקְרָא "מִיּסּוּרִי"

 

"מִיסּוּרִי" הוּא שֵׁם קוֹד שֶׁנִּתָּן

לְתָא שֶׁטַח שֶׁהָיָה לְיַד הַתְּעָלָה

שֶׁאוֹתוֹ הָיִינוּ אֲמוּרִים לִכְבֹּשׁ.

לֹא יָדַעְנוּ עָלָיו מֵרֹאשׁ הַרְבֵּה

צֶוֶת הַטַּנְק שֶׁלָּנוּ הִצְטָרֵף

בְּחָפְזָה לְקָרֵב הַזֶּה

לִגְדוּד אַחֵר שֶׁכְּבָר פָּעַל קֹדֶם,

וְלֹא הִכַּרְנוּ אֶת הַצְּוָתִים

הָאֲחֵרִים, וְהַזְּמַן הָיָה קָצָר,

רַק הִגַּעְנוּ, וּכְבָר יָצָאנוּ לַקְּרָב,,,

לְכִבּוּשׁ מִיסּוּרִי יָצָאנוּ מֵהַגְּדוּד

34 טַנְקִים.

עַד מְהֵרָה הִגַּעְנוּ לְתָא הַשֶּׁטַח

שֶׁהָיָה גְּבָעוֹת קְטַנּוֹת וַעֲמָקִים

קְטַנִּים בֵּינֵיהֶם,,,

34 הַטַּנְקִים הִתְפַּזְּרוּ כָּךְ שֶׁכְּבָר

מִתְּחִלַּת הַקְּרָב לֹא רָאִינוּ

אֶת רֻבָּם בִּגְלַל הַגְּבָעוֹת

שֶׁהִפְרִידוּ בֵּינֵינוּ.

 

בִּתְחִלַּת הַקְּרָב מַמָּשׁ צִפְּתָה לָנוּ

הַפְתָּעָה עֲנָקִית מֵאַחַר וְהִתְבָּרֵר

לָנוּ שֶׁהַמִּצְרִים הִתְחַפְּרוּ הֵיטֵב

בְּמוֹרְדוֹת הַגְּבָעוֹת וְשָׁלְחוּ אַל

הַטַּנְקִים שֶׁלָּנוּ עֶשְׂרוֹת טִילֵי סָאגֶר

מִטְּוָחִים קְצָרִים מְאוֹד.

 

הַטִּילִים הַלָּלוּ שֶׁהָיוּ הַפְתָּעַת

הַמִּלְחָמָה נִרְאִים מֵהַטַּנְק

כִּנְקֻדּוֹת אוֹר הַמִּתְקַדְּמוֹת

אֵלֵינוּ בִּמְהִירוּת רַבָּה וּפוֹגְעוֹת

בַּטַּנְק.

 

מְקוֹם הַפְּגִיעָה קוֹבֵעַ חַד מַשְׁמָעִית

אֶת מִדַּת הַנֶּזֶק שֶׁהַטַּנְק נוֹשֵׂא.

 

טַנְקִים מְעַטִּים שֶׁהָיוּ בִּטְוַח הָעַיִן

שֶׁלָּנוּ הֵחֵלּוּ לְהַדְלֵק וּלְהִתְפּוֹצֵץ

מֵהַפְּגִיעוֹת שֶׁל הַטִּילִים.

 

צִוְתֵי הַטַּנְקִים נִפְגְּעוּ,

חֶלְקָם נוֹתְרוּ בְּטַנְקִים הַפְּגוּעִים

חֶלְקָם יָצְאוּ מֵהַטַּנְקִים לִפְנֵי

שֶׁיִּתְפּוֹצְצוּ וְהֵחֵלּוּ לָלֶכֶת רַגְלִית

לְכִוּוּן הַטַּנְק שֶׁלָּנוּ שֶׁלֹּא נִפְגַּע

 

מִסְּבִיב מְהוּמַת אֱלֹהִים כֹּל

מִי שֶׁיָּכוֹל הָיָה, יָרָה לְכָל כִּוּוּן

הַמִּצְרִים וְגַם אֲנַחְנוּ,,,

 

קְבוּצָה שֶׁמָּנְתָה כְּ- 14

חַיָּלִים עָשְׂתָה דַּרְכָּהּ מִטַּנְקִים

שְׁכֵנִים שֶׁנִּפְגְּעוּ וְעָלְתָה עַל סִפּוּן

הַטַּנְק שֶׁלָּנוּ.

 

הַטַּנְק הָפַךְ בְּרֶגַע אֶחָד לְטַנְק פִּנּוּי

שֶׁגַּם קָשֶׁה הָיָה לְהִלָּחֵם בּוֹ כִּי

אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְצוֹדֵד אֶת תּוֹתָח

הַטַּנְק בִּגְלַל הַחַיָּלִים הַפְּצוּעִים

שֶׁהָיוּ עָלָיו,,,

 

הֶחְלַטְנוּ לַחֲזֹר בִּמְהִירוּת לְאָחוֹר

לַגְדוּד

 

כְּבָר בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ עָבַרְנוּ גִּבְעָה

בִּמְהִירוּת שֶׁמִּתַּחְתָּהּ בְּעֵמֶק קָטָן

רָאִיתִי טַנְק מִצְרִי מִמֶּרְחָק שֶׁל

30 מֶטֶר עִם הַתּוֹתָח שֶׁלּוֹ מוּרָם

לְמַעְלָה.

 

זוֹ הָיְתָה הַחְלָטָה שֶׁל שְׁנִיּוֹת מִי יוֹרֶה

רִאשׁוֹן בַּשֵּׁנִי

מִטְּוָח כְּזֶה, מִי שֶׁיּוֹרֶה רִאשׁוֹן- זוֹכֶה,,,

 

הָיִיתִי אָז בְּתָא הַנַּהָג שֶׁל הַטַּנְק

אֲנִי הִבְחַנְתִּי בּוֹ רִאשׁוֹן,

מְפַקֵּד הַטַּנְק שֶׁהָיָה עָסוּק עִם

הַפְּצוּעִים שֶׁהִגִּיעוּ לַסִּפּוּן לֹא שָׁם

לֵב לְטַנְק שֶׁמִּצִּדֵּנוּ שֶׁהָיָה קָרוֹב

מְאוֹד אֵלֵינוּ.

 

אִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מֵהַקְּרָב הַהוּא שֶׁאֲנִי

זוֹכֵר עַד עַכְשָׁו מַמָּשׁ זֶה אֶת הַצְּעָקָה

"נֹעַם" תִּרְאֶה יֵשׁ טַנְק לְיָדֵנוּ 30 מֶטֶר.

 

אֶת הַסּוֹף אַתֶּם כְּבָר מְבִינִים,,,

יָרִינוּ רִאשׁוֹנִים, הַטַּנְק שֶׁמּוּלֵנוּ

חָטַף פְּגִיעָה יְשִׁירָה וְהָפַךְ שָׁחֹר

כְּמוֹ פֶּחָם בַּשְּׁנִיָּה,,,וּכְנֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִים

נַהַג הַטַּנְק הַשֵּׁנִי הִצְלִיחַ לִפְתֹּחַ אֶת

תָּא הַנַּהָג וְלִבְרֹחַ כִּי לֹא הִמְשַׁכְנוּ

לִירוֹת בּוֹ.

 

מִתּוֹךְ 34 הַטַּנְקִים שֶׁיָּצָאנוּ לַקְרַב

עַל מִיסּוּרִי, חָזַרְנוּ לַגְדוּד  4 טַנְקִים.

סבא דני מקבל דרגת סא"ל

המלחמה תמה, סבא דני היה חצי שנה במילואים, רק אחרי הסכמי השלום הוא חזר הביתה והתחיל בסמסטר השני את לימודיו האקדמאים. סבא מספר: "היינו (בתיה ואני) חייבים לחזור לשגרה, דבר שריכך את טראומת המלחמה ואובדן חברים יקרים שנהרגו במלחמה, ביניהם ליאור, בנו של המשורר נתן יונתן.

בתום השנה השנייה ללימודים החלטנו להתחתן ולהקים בית בישראל. שנינו למדנו ועבדנו. אני עבדתי כקרימינולוג בבית כלא תל מונד ואחר כך בכלא רמלה ובתיה התחילה ללמד בתיכון גאולה בתל אביב".

הרומן של סבא דני עם צה"ל לא הסתיים לאחר סיום לימודיו, תואר שני בקרימינולוגיה באוניברסיטת תל אביב. סבא דני מחליט לחזור לצבא ולעבוד בבתי כלא צבאיים. הוא אינו מוכן לשרת עם דרגות יצוג, לכן בגיל 28 הוא הולך לקורס קצינים עם חיילים בני 20, שאחד מהם הוא נשיא המדינה יצחק הרצוג. סבא שירת בקבע ופיקד על מספר בתי כלא צבאיים וסיים את שירותו בדרגת סגן אלוף, אחר כך החל קריירה שנייה כמנהל בבנק לאומי.

"שנתיים לאחר נישואינו, בשנת 1979 נולדה בתנו הבכורה. שלוש וחצי שנים אחר כך, בשנת 1981, נולדה מיכל וכשש שנים אחר כך נולד צעיר ילדנו נדב – הדוד של סער. לשמחתנו שלושת ילדנו עושים חייל בעבודתם, כולם חיים בארץ, אחד הערכים שניסינו להנחיל לילדינו ועתה לנכדינו, שאין לנו ארץ אחרת.

היום יש לנו חמישה נכדים מושלמים. אנו מנסים כמיטב יכולתנו לשמור על קשר בין ילדינו ונכדינו. הורינו נאבקו לשרוד, אחר כך לעלות לארץ ישראל ולהשתתף בהקמתה. הדור שלנו לחם על המשך קיומה, הגנתה  ופיתוחה של המדינה. עכשיו הלפיד עובר אליכם, ילדינו ונכדינו."

מימין: שלושת ילדינו: אפרת, מיכל ונדב, במרכז: בתיה, דני והנכדים, משמאל: טיול משפחתי בצפון, למטה: משפחתנו בהרכב מלא – משפחת דביר: אפרת, עמית, נעם, רותם. משפחת שוורצמן: מיכל , יניב,  ברק, סער וגל, נדב אלון, סבא דן וסבתא בתיה

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר אלון בהרצליה, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה מירי בין.

בת זוגו של דן אלון, בתיה, השתתפה אף היא בתכנית הקשר הרב דורי ותרמה סיפור השנה למאגר. לקריאת סיפורה לחצו על הקישור: חלונות לעבר, מבט לעתיד