מאגר סיפורי מורשת

שמי לילי, נולדתי בישראל להורי ויוי ושמואל. גדלתי ברמת השרון בבית חם, מחבק, מכיל ואוהב. בעברי הייתי מנהלת בית ספר והיום אני פסיכולוגית שמטפלת בעיקר בהפרעות קשב וריכוז ומרגישה שאני עוזרת משמעותית ומשפיעה על חייהם של המטופלים. אני נשואה לאבי פיס, יש לי בת אחת ויחידה ושלוש נכדות מהממות: זיו בת 12.5, רון בת 11.5, אביב בת 9. אני קשורה מאוד לבתי ולנכדותיי, אנו נפגשות הרבה. עושים קידוש בימי שישי וחוגגים יחד את החיים.

חשוב היה לי לספר על אבא שלי שמואל/שמוליק חכם ז"ל, שנפטר בגיל צעיר והיה מאוד משמעותי וחשוב לי. אהבתי אותו אהבת נפש, היו לו הרבה מעלות, הוא היה כריזמתי, חכם, חם ואוהב אנשים, מנהיג סוחף אחריו, איכפתי, משכיל בעל ידע רב, אוהב לעזור. סבא שמוליק מגיל צעיר היה אדם משפיע וכבר בגיל 32 נבחר לראש מועצת רמת השרון, בהמשך היה יועץ שר החינוך לענייני ערבים, היה יושב ראש המכון יהודי ערבי, היה בין רוקמי השלום עם מצרים וירדן וכתב מאמרים רבים שהתפרסמו בארץ ובעולם.

אבא שלי שמואל חכם נולד בעירק, בעיר נופש שנקראה מעדם, בזמן שהמשפחה שהתה בחופשה. לעיר זו יצא מוניטין שכל הנולד בה הוא בר מזל ואכן אמו (סבתי) אמרה שהוא ילד מזל. המשפחה התגוררה בבגדד, סבא רבא שלי היה נינו של הרב הראשי של בגדד.

אחרי מאורעות 1941 בעירק, "פרעות פרהוד" בהם טבחו, רצחו ובזזו יהודים, התארגנה קבוצה של צעירים יהודים למחתרת. נשלחו שליחים מארץ ישראל להדריך את הקבוצה. שמואל אבי החליט לעלות לארץ ישראל. זה התאפשר רק אחרי שוויתר על אזרחותו. עם עלייתו לארץ השתקע בקיבוץ קדמה והשתלב יפה בקיבוץ. הוא רכש חברים רבים והפך משמעותי ודומיננטי. הוא קלט את השפה העברית במהירות, קרא ספרים והעשיר את שפתו. תוך חודשיים בקיבוץ הפך להיות רזה, שזוף וחסון כמו הצברים. כשהגיעה משפחתו לארץ (אחרי שנה), הוא רצה להביא אותם לקיבוץ, אך מכיוון שבני המשפחה היו דתיים מאוד הם החליטו שלגור בקיבוץ לא יתאים להם. הם השתכנעו להגיע למושב טל שחר. שמואל עם אחיו יצחק עברו לגור במושב על מנת לעזור למשפחה להתאקלם ולהשתלב בארץ. הם הפכו למשפחה מושבניקית שעסקה בחקלאות (מה שלא הכירו בכלל), ואז החלו פעולות הפדאיון, שהגיעו למושב, השחיתו את היבולים וגנבו צאן.

המסתננים חדרו למושב וסיכנו את המתיישבים. הגברים יצאו בלילות לשמירה (מבלי שבכלל הוכשרו לכך). המצב היה בלתי נסבל (הם הגיעו מבגדד ללא כישורים לחקלאות ולשמירה). החלו להיערך הפגנות והם לא היו מוכנים להישאר. אבי שמואל החל להתגלות במלוא מנהיגותו. הוא יצג את המשפחות בפני נציגי הממשלה, ערך הפגנות ושביתות כדי שיעבירו אותם מקום. אחרי משא ומתן הם הועברו למעברת רמת השרון ושוכנו באוהלים.

אחת החוויות הטראומטיות מתקופת המעברה היה שיטפון שפקד את האזור. במשך 15 ימים ירד גשם זלעפות שהציף את כל אזור האוהלים. אנשים נאחזו ביתדות על מנת שלא יעופו. בגלל הסכנה של ההצפה, את הילדים העבירו למשפחות ברמת השרון. אבי שמואל הפך להיות אחד ממנהיגי המעברה. בעקבות השיטפון יצא שמואל בראש הפגנה למשרדו של בן גוריון על מנת לשכנע אותו להעביר את העולים שנמצאים באוהלים להעביר אותם לבתי קבע. שמואל הצליח לשכנע את בן גוריון ותושבי המעברה הועברו לגור בבתי קבע על הקרקע. כך נולדה שכונת מורשה ברמת השרון. שמואל הצליח במשימה להעביר את תושבי המעברה בגלל היותו צעיר רהוט, אכפתי, כריזמתי ודעתן שהצליח לסחוף אחריו ציבור רחב. לימים בגיל 32 הפך שמואל להיות ראש מועצת רמת השרון.

משפחתי המורחבת

הזוית האישית

סבתא לילי: החוויה שלי להיות עם רון נכדתי לבד בזמן איכות הייתה חוויה מיוחדת. אני מגלה על רון שהיא מכבדת, סקרנית, מצחיקה, חמה, חכמה ומאירה. אני מרגישה שהיא נהנית מהסיפורים שאני מספרת לה על השורשים שלי ועל זכרונות ילדותי. אני רוצה לומר לרון תודה רבה שהיא בחרה בי לעבור איתה חוויה מקרבת מרתקת ומעניינת. אני מתענגת על כל רגע איתה במפגש ומחכה משבוע לשבוע להיפגש איתה.

רון הנכדה המתעדת: החוויות שלי מהתכנית הן שאני לומדת עוד דברים על סבתא ואני לומדת להיות סבלנית ומקשיבה, אני שומעת סיפורים רבים על העבר ואני שמחה להגיע לכאן ולראות אותה (את סבתא) ולחוות חוויות איתה ועם חברי הקבוצה. אני מאחלת לך, סבתא, שתהני פה ותשמחי ותזכרי חוויות מכאן. אני אוהבת אותך מאוד ומודה לך שאת כאן.

לילי פיס תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: הנס של סבא יוסף לוי