מאגר סיפורי מורשת

שמי דינה. אני אזרחית ותיקה בת 86. עליתי לישראל כי אני ציונית. הוריי הגיעו מפולין לברזיל בשנת 1930, לפני תחילת מלחמת העולם השנייה. שם האבא שלי חיים רוכסן, ואמא ריזן מבית איזן.

היינו 6 אחים: קרלוס, דויד, אריה, דינה, רבקה וישראל. בצעירותי הייתי מדריכת נוער. אני ומשפחתי היינו ציונים, ועלינו מברזיל מתוך רצון להיות ולחיות בארץ ישראל.

אחרי שעליתי לישראל, התחתנתי עם חבר שפגשתי בקיבוץ ברור חיל. שמו היה אהרון דפני. בתקופה הראשונה בקיבוץ חיינו בצריף בלי שירותים ומים. כעבור שנה ילדתי בת ששמה מלכה. רק אחרי שנה וחצי עברנו לגור בבית רגיל אבל קטן.

בשנת 1962 היו ימים חמים מאוד בארץ. בעלי אהרון עבד בסילו, ולצערנו במקום העבודה שלו פרצה שריפה. הוא נפצע ממנה ונפטר בבית החולים.

המשכתי את חיי בקיבוץ ועסקתי בעבודות פשוטות. כעבור כמה שנים תוך כדי משימה שנתנו לי להגיע לבהי"ח סורוקה הכרתי איש שלימים התחתנתי איתו. שמו היה שלמה נוביקוב. החלטנו לעזוב את קיבוץ ברור חיל ועברנו לגור בפתח תקווה. כעבור שנה נולד לנו בן, מוטי. מוטי לקה במחלת ריאות אז מטעמי בריאות עזבנו את פתח תקווה ובהמלצה של משרד הבריאות עברנו לגור בשדרות.

מאז מוטי בריא, הוא גדל והתחתן ויש לו 4 ילדים, נוגה, שהיא מעצבת אירועים. גילת, טייס ומטיס מטוס אדיר. עמיתי, מתגייס לצבא ובארי בכיתה ט'. מוטי מתנדב במשטרה מקומית בראש העין, והוא גם מתנדב במילואים בצבא.

הגענו לשדרות בשנות ה-70 ולי אישית, היה חסר לחזור לעבודה. בברזיל למדתי להיות מורה, ואז התחלתי להתעניין כיצד להשתלב בבית הספר. התחלתי לעבוד בבתי הספר שקמים ומעוז בשדרות. הייתי צריכה ללמוד שוב הוראה, הפעם בעברית, כדי שאהיה מורה בישראל. סיימתי ללמוד הוראה והצטרפתי אל בית הספר. התחלתי ללמד כמורה בחינוך מיוחד. בשנתי ה-75, התחלתי ללמוד גם באוניברסיטת בן גוריון לתואר ראשון במדעי החברה, והמשכתי לעבוד. מאוחר יותר השלמתי את הלימודים.

הזוית האישית

יוסף, אלירז ורון: הייתה לנו חוויה מאוד מסקרנת ומרתקת ללמוד על עלייתה של דינה לארץ מברזיל. לשמוע על עברה וסיפוריה המסקרנים. היא לימדה אותנו שיעור לחיים

דינה: נהנתי מאוד .זהו הסיפור השני לבני הנוער.

לדינה סיפור נוסף במאגר: "ציונית מרצון"