מאגר סיפורי מורשת

שמי מנשה ונולדתי למשפחת עקירב בבגדד שבעיראק. הנני ילד ה"סנדביץ'" מביו חמישה ילדים שנולדו להוריי (עליהם השלום). ילדותי זכורה לי כמאושרת ומפוארת.

נחשבנו בקהילה היהודית בעיראק כמשפחה מיוחסת ואמידה בית ענק ומפואר עם חצר גדולה ופורחת, משרתים, כלים נאים, לבוש מוקפד. הוריי היו משכילים ואבי שימש כרב הקהילה היהודית בבגדד, וככזה, היו פוקדים את בתינו אנשים לרוב, לצורך ייעוץ, הכוונה וסיוע בבעיות כלכליות משפחתיות, בריאותיות, זיווגים, גירושים, סכסוכי שכנים ועוד. כולם אהבו וכיבדו אותנו, ואני באופן אישי הערצתי את אבי. בכל רגע פנוי הייתי נהנה להיות בחברתו ולשמוע דברי חכמה וללמוד ממנו כמה שיותר.

לארץ ישראל עליתי בהיותי בן 16 ביחד עם אחי המבוגר ממני בשנתיים. התגוררנו אצל דודתי, אחותו של אבי שהתגוררה בארץ כבר. רוב העולים מעיראק בתקופתי חיו במעברות, אך היות ואבי היה אדם אמיד, הוא דאג לממן את חיי וחיי אחי ולא חסר לנו דבר. עם זאת, הייתי מבקר הרבה במעברה בה שהו הרבה מחבריי וספגתי הווי וחיי חברה יפים.

החפץ הכי יקר לי מבחינה סנטימנטלית הינו מארז הטלית והתפילין שהיה שייך לנו מדורי דורות ועבר במשפחה. עד היום יש לו מקום של כבוד בבית, ואף נכדיי זכו לעלות לתורה עימו כל אחד בתורו (גם דין הנכד המתעד).

את שירותי הצבאי התחלתי כמכונאי מטוסים בחיל האוויר, אך היות והשפה הערבית הייתה לי שפת אם, ציוותו אותי לחיל המודיעין ושם עשיתי חייל בשירות הבטחון הכללי ובמוסד.

את אשתי כרמלה הכרתי במסגרת השרות הצבאי ולאחריו נישאנו והבאנו לעולם שתי בנות נפלאות, מהן יש לנו כיום שלושה נכדים וארבעה נינים (החמישית בדרך).

סבא מנשה וסבתא כרמלה בצעירותם

אבי היקר, שהיה כל עולמי, נפטר לצערי בגיל צעיר יחסית, אך כל מה שספגתי ממנו כל השנים נשאר טבוע בי ובאורחות חיי, כך גם השכלתי לגדל את בנותיי שינקו ערכים רבים של התנהגות, כבוד לזולת, עזרה הדדית ואהבת האדם.

סיפור קצר מילדותי, המלווה אותי תמיד ואותו אני נוהג לספר בכל הזדמנות: 

אבי ז"ל, שהיה עבורי החכם באדם, היה מאוד ליברל למרות היותו רב הקהילה. אני, בתור בנו, היות וכולם הכירו והעריכו את אבי, חייב הייתי תמיד להיות בעל התנהגות מופתית, כיאה לבנו של אדם שכזה, אבל באופיי הייתי די שובב וחובב מעשי קונדס.

בכל פעם שהייתי "נתפס" על ידי מורה או מחנך, אבי היה מקבל בערב שיחת טלפון (לא לכולם היה בזמנו מכשיר טלפון) ושומע את התלונות עלי. אך משום מה, אף פעם איני זוכר שגער בי או העניש אותי.

אני ידעתי מתי ומי מתקשרים להתלונן עלי, אך בכל פעם מחדש נדהמתי לגלות שאבי אינו מוכיח אותי. לכן, ככל שהתבגרתי, לא הרשיתי לעצמי לנהוג שלא כשורה מתוך כבוד לאבא שכולם הכירו, וזו כנראה הייתה דרכו המופלאה ללמד אותי, בעקיפין, דרך ארץ והתנהגות מופתית… עד כדי כך הערצתי את אבי.

אבל יום אחד הייתי חייב לשאול אותו מדוע לא העיר לי אף פעם, לא נזף בי, לא העמיד אותי על טעויותיי, ואז ענה לי אבי: "המורים והמחנכים נמצאים רוב הזמן במחיצת ילדים, לכן, הם חושבים כמו ילדים, ולכן, דאגתי לוודא שאתה מקשיב לשיחות שלי עימם בקשר אליך וכך ידעתי כי אני גורם לך אי נוחות. לאט לאט זה חלחל בתוכך והפקת את הלקחים וגדלת להיות נער למופת." 

זהו אחד הזיכרונות החזקים שיש לי בתור ילד, זיכרון אחד מיני רבים ויפים.

למדתי בבית הספר של הקהילה היהודית בבגדד ושם למדתי את השפה העברית על בוריה, וכן את השפה האנגלית ברמת שפת אם. כך יכולתי בארץ להשתלב מהר ויפה בשוק העבודה ועשיתי קריירה מופלאה במודיעין הישראלי, לרבות שירות ביחידה 8200.

כיום אני פנסיונר שחי לצידה של אשתי היקרה ושנינו מזדקנים יחד ונהנים מאהבה אינסופית מצאצאינו, התומכים בנו מכל צד ועבר. עכשיו אני בטוח שעשינו "עבודה טובה" עם בנותינו וכך נהנים מן הפירות שגידלנו באהבה רבה.

 הנכד היקר לנו מפז, דין, מתגורר באותו הבניין שלנו ומבקר אותנו בכל יום, ואנו נהנים לפנק אותו ולזכות בחיוכים שלו המחממים את הלב.

הזוית האישית

דין תיעד גם את סבתו, כרמלה עקירב, רעייתו של מנשה. במאגר המורשת. לקריאת סיפורה לחצו על הקישור: החיים בעיר הקודש – דור רביעי בארץ ישראל

דין הנכד המתעד: עבורי סבא מנשה הינו דמות מיוחדת במינה שאינה שייכת כלל לדור שלה מבחינת הקידמה והפתיחות. סבא, מלבד היותו אדם ערכי ביותר, "מלח הארץ", הינו אדם ליברל ופתוח לכל אדם באשר הוא בראש ובראשונה. איש שיחה מרתק, נעים הליכות, ונבון מאין כמותו. תמיד אני מקשיב לו ולדעותיו המנומקות ויש לו דרך מיוחדת להעברת מסרים ולמידת לקח. המשפט השגור בפיו הינו: "כל אדם זכאי לבחירותיו וטעויותיו ורק הוא נושא בתוצאות", "אין נכון או לא נכון – מה שנכון לך הוא הנכון!"

סבא שלי אינו אדם שיפוטי, יכולת ההכלה שלו הינה אינסופית והוא מכבד דעתו של כל אדם באשר הוא, יודע להקשיב ובדרכו המיוחדת יכול לגרום לי לחשוב גם אחרת על נושאים מסוימים מבלי להוכיח אותי או לפסול את דעותיי ומחשבתי. הראייה שלו הינה רחבה ופתוחה לכל נושא, וממנו אני למד המון גם מבלי להתכוון לכך.

התחביבים האהובים עליו מאז שפרש לגמלאות הם: קריאה ובעיקר שיחות עם הבריות. אציין כי סבא, בשל מצבו הבריאותי, הינו סיעודי וצמוד אליו מטפל מקסים מהפיליפינים שסועד אותו 24/7, כך שהרבה לא נותר מתחביביו ובעיקר רוב שעות היום הוא מעביר בבית, למעט שני טיולים ביום באוויר החופשי אינו פעיל כל כך. אני שמח כי זכיתי בסבא שכזה ומאחל לו עוד שנים של אושר ואהבה וכמובן בריאות איתנה, עד כמה שניתן.

סבא מתקרב לגיל 90 וסובל מבעיות בלב, לצערי. אנחנו שומרים עליו ועוטפים אותו באהבה וללא גבולות….כולנו, כל המשפחה המורחבת… וגם אני. לסיכום: זה כל כך מדהים שאדם ששייך למאה הקודמת בעצם, כל כך נאור וליברלי, אינו מקובע בדעותיו ונותן לכל אחד את ההרגשה כאילו הוא יחיד ומיוחד במינו.

היה לנו כיף מאוד ביחד. בילינו, ישבנו, דיברנו, אכלנו וצחקנו. לא היינו רוצים אחרת. אני מאחל לסבא שנים ארוכות איתי ובריאות, והוא מאחל לי את אותו הדבר.