מאגר סיפורי מורשת

סבתי שרה הופמן, שם ילדותה היה שרה מלובצקי. נולדה בבית החולים העמק בעיר עפולה וגדלה בטבעון. ההורים של סבתי מינה ופסח מלובצקי הגיעו ליישוב טבעון "כניצולי שואה" אחרי מלחמת העולם השנייה.

סבתא שלי השתתפה בעבר, בשנת 2019, בתוכנית הקשר הרב דורי ויחד עם אחותי שקד הם העלו את סיפורה: "עוד נמשכת השרשרת".

סבתי שרה נולדה בחורף קר וגשום במיוחד, בחודש שבט-ינואר כשבטבעון פריחה של מאות רקפות ופרחי-בר אחרים מכאן סימלה של טבעון.

בילדותה ונעוריה שם סבתי היה סופה על שם אחותו ז"ל של סבא רבא שלי פסח ז"ל שנספתה בשואה. בשנות החמישים רבים מהילדים נקראו על שם בני משפחה שנספו בשואה לכבודם, ועל מנת שייזכרו לעד.

 יום ההולדת לסבתי

ימי ילדותה המאושרים עברו בבית בשיכון עולים ברחוב העלייה, שכונה שכל תושביה היו ניצולי שואה ועלו לישראל בעלייה בלתי לגאלית-חוקית: הם עלו בספינה "כנסת ישראל" – (קישור לסיפור הפלגת 'כנסת ישראל'), העלייה הייתה בלתי לגאלית, כיוון שאז המנדט הבריטי שלט עדיין בארצנו ואנחנו היינו עם שעדיין אינו חופשי.

סבתי שרה וחבריה נפגשו לראשונה עם מערכת החינוך בישראל בגנון לגילאי שלוש. באותה תקופה למרות שהילדים היו קטנטנים הם הלכו לבד לגנון עם שקית אוכל עשויה בד ובימי שישי שקית קטנטנה גם היא מבד ובתוכה גרוש אחד תרומה ל"קרן הקיימת לישראל"

 תרומה לקופת "קרן הקיימת לישראל"

סבתא מספרת: "בקבלת השבת הגננת מרים הזמינה את הילדים לשלשל את הגרוש לקופה. למרות שהגנון היה בצריף קטן היה לנו שם נעים, מעניין ושמח במיוחד שראינו סרטונים באמצעות פנס קסם וציורי נייר. גן החובה היה ממוקם בבית הכנסת של השכונה כך כשלמדנו ושיחקנו ארון הקודש בו היו ספרי התורה "התבונן עלינו"…" במסיבת הסיום בגן הצגנו הסיפור "חנהלה ושמלת השבת".

יום הולדת לסבתי בגן הילדים

סבתא ממשיכה ומספרת: "בשעות אחר הצהריים שיחקנו כל ילדי השכונה יחדיו גדולים וקטנים במשחקים: כדור שש שש, קלאס, גולות, תופסת, מחבואים, גומי, ים יבשה".

בבית ספר היסודי מ"מ "דגניות" סבתא למדה מכיתה א'-ח'. למרות שבית הספר היה במרחק רב מביתם של הילדים, הם הלכו לבד בלי ליווי ובלי הסעות אל בית הספר ובחזרה. סבתא מספרת: "בשעות אחר הצהריים לאחר הכנת שיעורי-הבית יצאנו ושחקנו בחוץ עד שהחשיך. הוספנו למשחקים מפגשים בהם כל ילד וילדה הביאו את השירונים בהם כל אחד כתב את מילות השיר "במחברות" שהוא אהב כולנו לפי סדר ישבנו ושרנו".

עם סיום בית-הספר היסודי סבתי למדה בתיכון עיוני, את בחינות הבגרות היא עשתה במהלך מלחמת ששת-הימים.

"דברים גדולים נעשים ע"י סדרה של דברים קטנים המצטרפים יחדיו" (וינסנט ואן גוך)

"רוח האדם רוח המקום"

מאז הייתה קטנה חלמה להיות גננת-מורה, לכן המשיכה את לימודיה כעתודאית בסמינר ע"ש א.ד.גורדון. באותה התקופה לא היו מכללות. עם סיום לימודיה החל "מסע" מרתק של עשייה ערכית, חינוכית, פדגוגית במסגרות גיל שונות מגן-הילדים ועד בית-הספר היסודי כולל.

סבא אריה ז"ל

סבא שלי אריה ז"ל היה איש חיל אוויר (גם את סיפורו תמצאו בתיעוד סיפורה של סבתא "עוד נמשכת השרשרת" – 2019.). סבתא שלי שרה כבת זוגו ושתי הילדות אחת מהן אימא שלי, ורד נאלצו לגור בבסיסי חיל האוויר ומידי שנתיים נאלצו "לנדוד" מבסיס לבסיס, מה שגרם לסבתא שלי "לנדוד" מגן לגן, מבית-ספר לבית-ספר. סבתא הייתה חלוצה בהקמת גנים ובתי-ספר. היא בחרה להתחיל את עבודתה החינוכית דווקא בגן ילדים על מנת להכיר ולהבין טוב יותר את התפתחות הילדים מגיל צעיר ולהתאים להם תוכניות משמעותיות ומשפיעות על המשך דרכם. באותה התקופה לא היו מחשבים, פלאפונים, רשתות חברתיות ועוד…

כל פעילות חינוכית ופדגוגית התבססה על מעט תוכניות לימוד של משרד החינוך וכל השאר התבסס על היצירתיות, הדמיון, הסקרנות, הצמא לדעת, והרב טיולים בטבע בפרט ובארץ כולה. סבתא המשיכה ללמוד ולהתקדם בכל הקשור לעשייה פדגוגית טובה יותר מכילה ומשמעותית. סבתא אוהבת מאוד ילדים ומהיום הראשון שפגשה תלמידים ותלמידות הקפידה לעניין אותם, לאתגר אותם וזאת באמצעות משחקים לימודיים ומשחקים בכלל, טיולים בטבע, מפגש עם: סופרים ומשוררים, שחקני תאטרון, רקדנים, בעלי מלאכה שונים.

במהלך השנים 1970-1990 סבתא שרה הייתה "חלוצה" בבניית גני ילדים חדשים, בעיר אשדוד אזור ו', אזור שקלט עולים חדשים כולל מאירן. אחד התלמידים בגן נקרא בשם רבין, לכבודו של רמטכ"ל הניצחון במלחמת ששת הימים. מהעיר אשדוד הם עברו לגור בבסיס חיל אוויר "חצור", שם היא בנתה גן חובה ראשון בפיקוח משרד החינוך. ומשם לבסיס איתם בצפון סיני, בנתה גן בפתחת רפיח במושב "שדות". עם בוא השלום עם מצרים, הפתחה הועברה לכוח הבין לאומי ולמצרים. בסיסי חיל אוויר "איתם" הועבר גם כן, וסבתא עם משפחתה עברה לבסיס "רמון".

גם בבסיס זה פתחה סבתא בפיקוח משרד החינוך, גן חובה לילדים. לאחר 14 שנה סבתא החלה בחלוציות בבתי ספר יסודיים: הראשון שבהם בעיר יבנה בית ספר קהילתי "מעיין" כיתות א-ג אשר קלט תלמידים מהשכונה הצבאית החדשה ומיבנה כולה סבתא הקימה שם ספריה קהילתית חינכה כיתות א'-ג' ושיתפה את הקהילה כולה באירועים משמעותיים לילדים ולהוריהם.

 סבתא בפעילות במערכת החינוך

סבתא המשיכה בפריפריה כולה להדריך ולקדם את תחום השפה העברית  במחוז דרום מאשדוד ועד אילת, בתפקידה האחרון במחוז הייתה אחראית על קידום השפה העברית בבתי ספר יסודיים, ותוכניות המקדמות תרבות קהילה קוראת.

בגן הילדים באשדוד

סבתא שרה לצד הנדודים וטיפוח המשפחה פתחה וטיפחה והעצימה מאות תלמידים ומורים לעתיד טוב ותרומה משמעותית למערכת החינוך. כיום סבתא מתנדבת במוזיאון לאומנות בתל אביב וממשיכה לתרום בכל עת.

סבתא מתנדבת במוזיאון  לאומנות בתל אביב – 2022

הזוית האישית

שי: השנה אני חוגגת בת מצווה ומשתתפת עם סבתי שרה בתוכנית "הקשר הרב דורי" בה למדתי את סיפורה של סבתא שרה ומשפחתה בפרט ובכלל על איך ילדים למדו פעם ושיחקו פעם. בכל מפגש היה מעניין לשמוע גם את סיפורם של חברי ומשפחותיהם.

סבתא שלי השתתפה בעבר, בשנת 2019, בתוכנית הקשר הרב דורי ויחד עם אחותי שקד הם העלו את סיפורה: "עוד נמשכת השרשרת".