מאגר סיפורי מורשת

סבתי, עדה זהר – ג'אן נולדה בישראל – בבית חולים הילל יפה בחדרה, בפברואר 1955. המשפחה התגוררה בישוב גבעת עדה. (המקום נקרא על שם אשת הברון הידוע אדמונד רוטשילד). עדה היא הבת השישית מבין שמונת הילדים במשפחתה.

אביה של עדה, סבא רבא שלי, מיכאל ג'אן ואמה, סבתא רבתא שלי, ג'וליה ג'אן, לבית משפחת תשובה. הם עלו לארץ ישראל בשנת 1951 ממדינת לוב. לצערם של הוריה, גם הם חוו את תלאות השואה בין השנים 1939-1945, כשאר יהודי קהילת יוצאי לוב.

קהילת יהודי לוב – רקע

הקהילות היהודיות בלוב הן בין הקהילות העתיקות ביותר בתפוצות היהודית בגולה, הם ידעו ימי זוהר ופריחה וימי שפל ורדיפות ש היגיעו לשיא בשנות מלחמת העולם השנייה ובשואת יהודי לוב. רק באפריל שנת 1949, יצאה האונייה הראשונה עם העולים לארץ ישראל. העלייה הגדולה מלוב נמשכה משנת 1949 ועד 1952. משפחתה של סבתי עלתה לישראל בגל העלייה הגדולה מלוב בשנת 1951.

העלייה לישראל

בשנת 1951, עלתה המשפחה מלוב לישראל והם הועברו, כמו יתר העולים בעלייה גדולה זו, למחנה העולים בעתלית, החיים שם היו קשים, הם גרו באוהלים, ללא מים זורמים וחשמל, ללא מקומות עבודה ותעסוקה – נחלתם של כל העולים לישראל בגל העלייה הגדול בשנים אלו.

סבא רבא מיכאל – איש של נתינה ואהבה

במהלך המפגשים והשיחות עם סבתי, התענייתי מאוד בדמותו של סבא רבא שלי מיכאל וסבתא עדה הרחיבה לספר עליו.

כעבור שנה פינו אותם, ממחנה העולים בעתלית, ליישוב גבעת עדה, שם היו צריכים להתמודד עם קשיים לא פשוטים, ייבוש ביצות, בניית בתים ומוסדות חינוך וכל זאת עשה אביה, מיכאל בשתי ידיו, כאשר לצידו ג'וליה רעייתו, שבנוסף גידלה את הילדים הקטנים כולל את עדה זהר שנולדה כבר בישראל בגבעת עדה. .

ברבות השנים סבא רבא, מיכאל קיבל רישיון לפתוח חנות איטליז. בד בבד הוא היה פילנטרופ. הנתינה זרמה בעורקיו – הווה אומר, הוא לא בחל בשום תחום, היכן שהיה צריך לתרום כן עשה.

הוא התנדב להיות קברן, והתקבל למחלקת חברת קדישא בגבעת עדה. הוא ליווה את המשפחות באבלן, ובצער רב קבר את יקיריהם, את זיקני היישוב. הוצעה לו משכורת לא קטנה, עבור מלאכת הקודש שעשה, אך הוא סירב לקבלה – במקום זאת, הוא ביקש שיתרמו את שכרו לבית הספר גבע, שנמצא ביישוב. בכספים אלו רכשו ציוד חדש לבית הספר.

סבא רבא מיכאל, היה פעיל  לא רק בעבודתו בחברת קדישא, אלא בכל חיי הקהילה בגבעת עדה, הוא תרם והיה פעיל בוועד ההורים של בתי הספר ביישוב – מחנות האיטליז שלו נהג לתת בשר ועופות חינם לעניי היישוב, לכל פושט יד ברחוב שהיה נקרא בדרכו הוא נתן נדבה ברוחב לב. תקצר היריעה לתאר את רוחב ליבו ותרומתו ליישוב גבעת עדה.

עדה גדלה ולמדה ביישוב. בשעות הפנאי הייתה חניכה בתנועת הנוער העובד והלומד וכן בחוגי ריקודי עם ועמים.

עדה בילדותה

בין השנים 1973-1978 שרתה בצבא, בחיל המודיעין ביחידה 8200. היא השתתפה במלחמת יום הכיפורים שפרצה ביוני 1973.

עדה בתקופת השירות הצבאי 

בינואר 1977 הכירה את חנוך זהר וביוני שנה זו נישאו. בשנת 1978 נולדה בתם הבכורה רוית ובשנת 1979 נולד שי בנם השני.

סבי חנוך וסבתי עדה ביום נישואיהם

בשנת 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה. וסבי, חנוך נקרא לשרות מילואים בלבנון וסבתא עדה היתה צריכה להתמודד עם טיפול שני ילדיהם הקטנים לבד.

בשנת 1983 החלה עדה את עבודתה באגודת שוחרי אוניברסיטה העברית בירושלים, אגודה שהוקמה ע"י המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק ושהיה נשיאה הראשון. עדה עסקה בתחום הפילנטרופיה – גיוס מלגות לסטודנטים נזקקים. בתחום זה עסקה 30 שנה. בזמנה הפנוי היתה פעילה בוועד ההורים המרכזי, בבתי ספר בו למדו ילדיה – רוית ושי.

בשנת 2003 הבת רוית נישאה לארז שמש ולימים נולדו להם שלושה ילדים. בשנת 2013, שי הבן נישא לחני שונשול וגם להם שלושה ילדים. סבתא עדה נרתמה לעזור ולטפל בנכדיה באהבה גדולה. הטיפול בנכדים נמשך משנת 2010 עד היום זה.

בשנת 2013 עדה עבדה תקופה בת חמש שנים, בחצי משרה במכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש. גם שם בתחום גיוס כספים למכון. בחצי היום השני קיבלה את נכדיה: אותי, אביב ונאור מבית הספר עד שאמא רוית חזרה מהעבודה.

אהבת האדם, הפילנטרופיה והעזרה לזולת ממשיכים כמסורת במשפחתנו וסבתא עדה ממשכיה בדרכו של אביה, סבא רבא שלי, מיכאל ג'אן בנתינה ואהבה לזולת. 

הזוית האישית

אביב זוהר: השתתפתי השנה בתכנית הקשר רב דורי עם סבתי, עדה, במסגרת מעורבות החברתית בתיכון מית"ר. הקשר שלי עם סבתא שלי הוא קשר מיוחד, כל יום עם סיום הלימודים בבית ספר הייתי הולך אליה. אצל סבתא שלי, תמיד הייתה מחכה לי ארוחה חמה עם כוס מיץ על השולחן. אני קשור אליה מאוד ומכיר את סיפור,ולמרות שידעתי המון דברים על סבתא שלי, בזכות התכנית והתיעוד למדתי יותר… מסתבר שיש המון דברים שלא ידעתי כמו למשל סיפורים מתקופת ילדותה. היה לי כיף נהנתי מהשיחות עם סבתי ובמיוחד היה מעניין ללמוד עליה דברים חדשים ולצפות יחד איתה באלבומים ובתמונות שלה כשהייתה ילדה קטנה.

קישור לסיפורו של סבי חנוך זהר: "חנוך זהר נולד במחנה ריכוז "ברגן בלזן" שבגרמניה"