מאגר סיפורי מורשת

שמי הראל שלו, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לתעד את סיפורם של שני הסבים שלי: סבי,  שבתאי שלו וסבא אלי גינזבורג.

סבא אלי מספר:

נולדתי בתל אביב, בתאריך 13.7.1950, להורי סשה ושושנה. נקראתי אליהו על סבי מצד אבי שנספה בשואה.

עד גיל שלוש גדלתי בדרום תל אביב, בבית סבי וסבתי. ואז עברנו לצפון תל אביב, שם הלכתי לגן עד גיל שש. התחלתי ללמוד בבית הספר היסודי "לדוגמא" על שם הנרייטה סאלד.

כשהייתי בכיתה א' פרצה מלחמת סיני וכל המשפחה עברה להתגורר במשך המלחמה בכפר סבא, מאחר שבכפר סבא הייתה לי משפחה שבביתה היה מחסה מפני טילים.

בצעירותי באחד מטיולי

אבא שלי היה נהג אוטובוס – אני זוכר שלכל הטיולים השנתיים שלנו, אבא שלי היה נוסע איתנו, מכיוון שהוא היה נהג האוטובוס ואני תמיד שמחתי מאוד שהוא איתי בטיולים. הודות לזה שאבא שלי היה נהג אוטובוס הגעתי לכל מיני מקומות שבדרך כלל ילדים כמוני לא הגיעו למשל, הייתי בהילולה במירון בל"ג בעומר כשהייתי בכיזה ז', מכיוון שהוא הסיע את החוגגים להילולה.

כשחגגתי בר מצווה בכיתה ז' הזמנו את כל הכיתה ליום של טיול. נסענו ליער בן שמן ולמצפה מודיעין ואז נסענו לכפר סבא והשקפנו על קלקיליה שהייתה אז בשטח ממלכת ירדן.

מכיתה ד' ועד כיתה ח' הייתי בתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד" שנקראה גם "התנועה המאוחדת" במסגרת התנועה היו לנו הרבה מסיבות והרבה מאוד טיולים ומחנות קיץ.

באותו זמן בכל הארץ, למדו שמונה שנים בבית הספר היסודי ואחר כך למדו בתיכון ארבע שנים. היו בתי ספר תיכונים מקצועיים שבהם למדו מקצועות שונים כמו מכניקה, חרטות, הנדסת בניין ודברים דומים והיו בתי ספר תיכונים עיוניים שבהם למדו את המקצועות הרגילים.

אני למדתי בבית הספר תיכון עירוני ד' בתל אביב, תיכון עיוני. שנחשב בית ספר מהטובים ביותר, הקשים ביותר והכי קשוח בתל אביב. בסך הכל אני אהבתי את תקופת הלימודים בבית הספר התיכון, הרבה בגלל שהיו חבר'ה טובים וגם היו לנו מורים מצוינים. המורה שאותו אני הכי זוכר לטובה הוא המורה להיסטוריה – מתתיהו מינץ. אהבתי אותו, מכיוון שהוא לא לימד תאריכים כמו שאר המורים, הוא לימד תהליכים לדוגמה: המהפכה הקומוניסטית – הוא לימד על הרקע לצמיחת הקומוניזם עד שהתבצעה ההפיכה.

באותה תקופה, גם עסקתי בספורט וזכיתי במקום שלישי באליפות בתי הספר התיכוניים בתל אביב בטניס ובנוסף הייתי בנבחרת בית ספר בכדורסל.

כשהייתי בכיתה יא' פרצה מלחמת ששת הימים. מאחר שכל הגברים גויסו אני עם עוד חברים התנדבנו למלא שקים בחול בכדי להגן על פתחים וחלונות מבני פגיעות של תחמושת. נקראנו גם על ידי העירייה לעזור בחלוקת אוכל לילדים שקיבלו את הארוחה בבית הספר.

בסוף כיתה יב' עבדתי במספר עבודות – למשל הייתי עוזר מודד – שזה בעצם הסבל של המודד, ועבדתי בירושלים לקראת הבניה של כל השכונות באזורים ששוחררו במלחמת ששת הימים. זו הייתה עבודה קשה כל יום מחמש בבוקר עד שמונה בערב.

חיים בוגרים

התגייסתי לצבא בתאריך 5.11.1968. עשיתי טירונות נח"ל ובסופה הוצבתי בחיל המודיעין. אני זוכר שהייתה פעם שהצטרפתי לפשיטה על עמדות מחבלים בצד המזרחי של ים המלח כלומר, ממלכת ירדן. כמו כן השתתפתי מספר פעמים במארבים בבקעת הירדן.

לאחר שלוש שנות שירות השתחררתי והתחלתי ללמוד רפואת שיניים באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנה הראשונה הכרתי את מי שתהיה אשתי (סבתא שלך)

ההיכרות עם סבתא שלך

אני גרתי עם חבר שלי בחדר ואשתי לעתיד למדה עם אותו חבר. יום אחד הרגשתי לא טוב ושניהם באו ללמוד בחדר. למרות שהרגשתי לא טוב הכנתי לשלושתנו ארוחת ערב, שכללה בין השאר צ'יפס (שאני אלוף בלהכין) וכעבור זמן לא רב הפכנו לזוג. והשאר היסטוריה…

בתאריך 9.8.1973 התחתנתי עם אשתי, סבתא שלך, גרנו בירושלים ושם למדנו. בשישי לאוקטובר פרצה מלחמת יום כיפור ואני גויסתי לחצי שנה וכשחזרתי ביוני 1974 עברנו לדירה שלנו ברמת אפעל.

עבודתי הראשונה בחיי הבוגרים הייתה במשרד הביטחון ואחר כך עבדתי במשרד האוצר. באוגוסט אותה שנה נסעתי פעם ראשונה לחו"ל, לאירופה וכשחזרתי התחלתי לעבוד בשב"כ. עבדתי שם 21 שנה ובמשך שנים אלו נולדו לי שלושה ילדים מקסימים: שרון שנולדה בשנת 1977 (אימא של הראל), עפר שנולד בשנת 1979 והדר שנולדה בשנת 1985. שרון והדר נולדו באותו תאריך עברי: ערב שבועות, בהפרש של שמונה שנים.

למרות שעבדתי קשה והרבה פעמים גם בשבתות חגים ולילות, השתדלתי מאוד שגם אהיה עם המשפחה. תקופה קשה במיוחד הייתה למשפחה בשנת 1983 במבצע שלום הגליל, תקופה בה שרתי שלושה חודשים בלבנון.

במהלך שנות העבודה למדתי לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה וסיימתי בהצלחה, כמובן שהמשכתי לעבוד כרגיל לפי הצורך ואת הלימודים והשיעורים עשיתי על חשבון שעות הפנאי. באחת הפעמים נסענו להולנד כל המשפחה, אכלנו כל מיני דגים כגון הרינג מתיאס וצלופחים. הדר שהייתה ילדה קטנה לא ידעה מה זה צלופחים אז היא אכלה וזה היה לה טעים וכשהיא גדלה והבינה מה זה צלופחים היא נרתעה.

אחרי שפרשתי לגמלאות לא עבדתי ויותר ביליתי בהצגות, טיולים, קונצרטים ופגישות עם חברים, טיילתי בהרבה מקומות בעולם, לפי ספירה שלי ביקרתי ב- 40 מדינות!!! ביניהם: אלסקה, יפן וניו זילנד. כמו כן למדתי לנגן על פסנתר במשך חמש שנים ואני מתכנן לחזור לז. יש לי אפילו קטע מוקלט שהראל ואני מנגנים ביחד: הראל בגיטרה ואני בפסנתר (שיר של הביטלס).

במשך הזמן הזה שני הילדים הבוגרים שלי התחתנו.

החיים כסבא

החיים כסבא הם חיים נהדרים! יש לי שישה נכדים שלושה מהם גרים בכפר סבא ושלושה מהם גרים בקיבוץ טללים אשר בנגב.

שחר, רעות ואביגיל גרים בטללים, והראל נעם ואילון גרים בכפר סבא. אני משתדל לפגוש אותם כמה שיותר, אבל הם כל כך עסוקים, שאין להם זמן בשבילי. אני שמח שהם עסוקים בדברים שמעניינים אותם וחשובים להם, כמובן שבשנתיים האחרונות אני פוגש אותם הרבה פחות בגלל מגפת הקורונה.

במשך הזמן מאז שהנכדים נולדו היינו שלוש פעמים כל המשפחה בחו"ל: באיטליה, שויץ ויוון. כמו כן היינו במספר נופשים משפחתיים בארץ, כך שכפי שאתם רואים לא סבלנו ואפשר להגיד שאפילו נהננו!!!

 באחד מהטיולים שלי על גמל

הזוית האישית

הראל שלו: אני נהנתי מאוד לעשות את העבודה, מכיוון שלמדתי להכיר את הסבים שלי יותר ממה שרוב הנכדים מכירים את הסבים שלהם. בנוסף לזה, מכיוון שעשיתי את העבודה על שני הסבים יכולתי לראות ארועים היסטורים כמו מבצע שלום הגליל ומלחמת יום הכיפורים מנקודות מבט שונות.

הסיפור השני שתיעדתי על סבא שבי : סבא שבי מספר על שירותו הצבאי.