מאגר סיפורי מורשת

שמי הראל שלו, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם שני הסבים שלי. את סיפורו של סבי אלי גינזבורג תיעדתי (ראו קישור למטה) והפעם בעבודה זו הבאתי את סיפורו של סבי שבתאי שלו.

סבא שבתאי מספר

נולדתי בתאריך 1.6.1950 בבית חולים עין גדי בתל אביב. מקור שמי הוא מחבר של אבי שנהרג בכיבוש יפו הוא היה שייך לאצ"ל ומקור שמי הוא גם מסבי, הייתי נכד בכור לחמישים נכדים.

גרתי ברחוב אלעזר בן עזריה 13 ביפו זה היה בניין של חמש קומות, אנחנו גרנו בקומה החמישית והאחרונה. מגיל שלוש לקחו אותי לגן ילדים ביפו הייתי שם עד גיל שש.

בחג פורים, אני זוכר שאמי חיפשה אותי לליצן בתוך מזוודה ולקחו אותי לחגיגות הפורים בגן ואז הופעתי ויצאתי מתוך המזוודה.

בימים ההם היו ימי חורף קשים ביפו ומפלס המים הגיע ברחובות לשבעים סנטימטר ואני זוכר שסבי היה לוקח אותי על הכתפיים לגן כל פעם.

בשנת 1956, אני הייתי בן שש, פרצה מלחמת סיני, אבי הלך לצבא ואני ואמי הלכנו להתגורר אצל סבי וסבתי ביפו מכיוון שאמי פחדה להיות לבד. השכונה שבה התגוררתי הייתה קרובה מאוד לאיצטדיון באסה שלימים נקרא בלומפילד כל באסה היה עשוי מעץ. עכשיו הרבה מחבריי משפחותיהם עלו לארץ אחרי השואה, כל אלה ששרדו. לכן מכל התפוצות הגיעו לבניין שלי וכל המשפחות למדו להכין מאכלים של עדות אחרות ולמדו את המנהגים של העדות האחרות.

מגיל שש ועד גיל ארבע עשרה למדתי בבית ספר הנגב ביפו שהוקם בשכנות לבית הספר ויצמן ביפו, היה לי מחנך ששמו היה דיפשי בכיתות ז'- ח', הוא היה המורה שלי ואותו מאוד אהבתי. ובכיתה ד' הייתה לי מחנכת ששמה דורית ומאוד אהבתי אותה. היה לי מורה למוזיקה, ששמו יוסף בן ברוך, שהיה מורה מאוד מאוד עצבני והוא לימד אותנו לשיר ולנגן באקורדיון, אני זוכר שההורים שלי לקחו לבן יהודה בתל אביב לחנות שמכרה כלי מוזיקה, אקורדיונים וכו, לקחו אותי למבחן שמיעה מוזיקלי. והמוכר דפק עם עט הזכוכית כמה דפיקות ואני הייתי צריך לחזור על זה ואני זוכר שלא הצלחתי והוא ישר החליט שאינני ראוי לנגן על כלי.

בבנין שבו גרתי ביפו היה שוטר שהגיע עם משפחתו מאושויץ והוא היה עובד במחלקת משאיות במשטרה והוא היה לוקח אותי איתו לנסיעות, ואני זוכר שפעם ההוא לקח אותי למשטרת צפת, הוא הוביל באותו זמן מוצרי בנייה, קראו אותו יוסף מדפיס.

למדתי בעירוני ' ביפו ארבע שנים, לא אהבתי את הלימודים בתיכון, אני זוכר שהייתי במגמה הומנית, למרות שלא אהבתי את התיכון היו לי הרבה חברים והיינו מאוד מגובשים. כשהייתי נער אני שיחקתי במכביה בתל אביב והייתי אלוף בית הספר בריצת אלף חמש מאות מטר.

שירות הצבאי 

התגיסתי באוגוסט 1968 לצבא, התגייסתי לצנחנים, הייתי בגדוד 890 האימונים היו קשים מאוד בצבא הסדיר הפעילות המבצעית החשובה ביותר שלי הייתה במלחמת ההתשה, מלחמת ההתשה הייתה מלחמה קשה מאוד ונהרגו חברים טובים שלי מהפלוגה: ברוך עדרי וירון ירושלמי. בספטמבר השחור היינו צריכים להכנס לירדן ועמדנו על הגבול כל הזמן. במלחמת יום כיפור הייתי במילואים חצי שנה ברציפות, ונלחמתי ברמת הגולן וכבשתי את החרמון הסורי.

פציעות במהלך השירות בצבא

בצבא היו לי שתי פציעות, הראשונה הלכה כך: במילואים היינו עושים חידושי צניחה כל שלושה חודשים בצניחה הזאת עשינו שלוש שעות של אימונים לפני הצניחה בבסיס תל נוף. לפני הצניחה העמיסו עלי גריקן של עשרים ליטר מים עם הנשק והכל וצנחנו בשטח אימונים. בזמן היציאה מהמטוס המיתרים הראשיים הסתבכו לי, היה פיתול עד למעלה ככה שירדתי במהירות של חמישים או שישים קשר. פתחתיי את הרזרבי וגם ברזרבי היו לי פיתולים והמיתרים הרימו את רגל שמאל שלי למעלה, לא נשאר לי הרבה זמן, אז קרעתי את החבל ונפלתי במהירות גדולה על הגב, סדקתי שתי חוליות בעמוד השידרה. לקחו אותי לתל השומר ישר משם באמבולנס ואחרי שבוע התחיל בשנת 1981 התחיל  מבצע שלום הגליל, מה שגרם לי לברוח מבית החולים ולחזור לחטיבה.

הפציעה השניה אירעה כך: היינו אחרי אימון לילה ובזמן השינה בשטח האימונים עלה עלי האמר צבאי וחבר שלי הציל אותי ממוות ודאי בכך שהוא עצר את ההאמר בזמן.

בלבנון הייתי בחמדון, הייתי באל חיעם, בבירות, הייתי באסטרא א שזה המוצב צפונה לחרמון הישראלי, בחורף השלג הגיע לגובה שני מטר ולא יצאנו הבייתה חודש וחצי. בגיל ארבעים וחמש השתחררתי מהמילואים וסך הכל היו לי 875 ימי מילואים.

מקצועי כהנדסאי

במקצועי הייתי הנדסאי בניין ומנהל עבודה והנה כמה מן הפרויקטים החשובים ביותר שלי: משכן הכנסת, מלון וולדרף אסטוריה וקריית הממשלה בחיפה.

החיים כסבא: ילדי גדלו, התחתנו והביאו לעולם את נכדי, שתי נכדים ושלוש נכדות. מה שלא חוויתי עם ילדי אני משלים עם נכדי, משתדל לקחת אותם לחוץ לארץ ולאחרונה אני התחלתי עם שניים מהם את שביל ישראל.

הזוית האישית

הנכד הראל: אני נהנתי מאוד לעשות את העבודה מכיוון שלמדתי להכיר את הסבים שלי יותר ממה שרוב הנכדים מכירים את הסבים שלהם ובנוסף לזה, מכיוון שעשיתי את העבודה על שני הסבים יכולתי לראות ארועים היסטורים כמו מבצע שלום הגליל ומלחמת יום הכיפורים מנקודות מבט שונות.

הסיפור השני שתעדתי השנה, של סבי השני אלי: סבא אלי גינזבורג חובב הטיולים