מאגר סיפורי מורשת

סבתא ציפי מספרת:

נולדתי בארגנטינה בשם סליה גובסיוכוביץ, בעיר בואנוס אייריס בשנת 1951.

אני באתי להורים ילידי מזרח אירופה. אימא, מפולין מהעיר לודג'. הם היגרו לארגנטינה לפני מלחמת העולם השנייה. אבא, מרוסיה לשעבר (היום פולין). אבא ברח מרוסיה, קצת לפני מלחמת העולם השנייה. הוא עבר דרך אירופה, הגיע לדרום אמריקה והשתכן בארגנטינה, שם הכיר את אמי, וכן נולדה המשפחה שלי.

תעודה של סבתא ציפי מילדותה, כשנטעה עץ בט"ו בשבט

העלייה לישראל

בשנת 1963 החליטו הורי לעלות לישראל. הגענו לארץ, לחופי חיפה, באונייה "תאודור הרצל". משם העבירו אותנו באוטובוס לבאר שבע. מקום מגורינו החדש בישראל. לאחר כמה חודשים, עברתי לגור לבדי וללמוד בקיבוץ רביבים. עם השנים הפכתי להיות חברת קיבוץ, ועזבתי לאחר תום השירות בצבא.

בתקופת השירות הצבאי צבא, הכרתי את שלום, אישי. הקמנו את משפחתנו ועברנו לגור בעיר ראשון לציון. התחתנו בתאריך 17.01.1972. כעבור 59 שנה בדיוק, באותו תאריך – קיבלנו מתנה משמעותית עד מאוד! שמסכמת את הקמת המשפחה. נכדתנו, עיינה נולדה !!!

תמונה של סבתא ציפי מתקופת השירות בצבא 

הנהיגה החוויתית בוספה של אבא

תאריך יום הולדתי העשירי הלך והתקרב. התלבטתי איזו מתנה לבקש מהוריי. רציתי משהו משמעותי ליום הולדת העשירי שלי. לאבי הייתה "וספה" שמאוד אהבתי. החלטתי לבקש ממנו שבמקום מתנה ליום ההולדת, הוא ילמד אותי לנהוג בה. כמובן שתחילה הורי מאוד התנגדו, אך אני לא הרפתי. ניג'סתי ללא הפסקה.

נולדתי בקיץ, (בארגנטינה חודש פבואר הוא קיץ) ובכל קיץ היינו נוסעים לכפר שבו היה לאחותה של אמי בית נופש גדול במיוחד. היינו נשארים שם חודש מין החופש הגדול. לאחר נידנודים גדולים, אבי הסכים ללמד אותי כיצד לנהוג בוספה אמיתית. וכך בשבילי האפר של הכפר, למדתי כיצד נוהגים בוספה. התרגשתי עד שמיים.

העבודה ברפת קיבוץ רביבים

בשנת 1967, פרצה מלחמת ששת הימים. באותו זמן, הייתי עדיין בקיבוץ, למדתי בכיתה י'א. כמו כל הילדים ובני הנוער, בקיבוץ, גם עבדנו בנוסף בתום שעות הלימודים.

תמונה של סבתא ציפי בלימודיה החדשים בקיבוץ רביבים

אני עבדתי ברפת, דבר שמאוד אהבתי לעשותו. האכלתי את הפרות וחלבתי אותן. חברי הקיבוץ שעבדו ברפת, גויסו לפתע לצבא. (בגלל המלחמה שנוצרה) ונשארתי לבדי עם כל המטלות עליי. זה היה מובן מאליו שעליי לקחת אחריות ולהמשיך לטפל ברפת ובפרות. לכן, השקמתי קום מידי יום לחלוב את הפרות, להאכילן ולסדר את הרפת. כך עשיתי כמה ימים רצופים עד אשר הוסיפו עוד ילד לעבודה זו. ואף כתבו על כך בעלון הקיבוץ.

כיצד למדתי עברית?

בילדותי בארגנטינה, למדתי בבית ספר היסודי בבוקר, ולאחר הצהריים למדתי בבית ספר יהודי. "וולפסון", זה היה שמו של בית הספר. שם לימדו אותנו יידיש, עברית וקצת סיפורי תנ"ך. אך לימים, כשהגענו לארץ ישראל הסתבר שהעברית שלמדתי אינה טובה מספיק כדי לנהל שיחה תקינה או אפילו על מנת ללמוד כשורה בבית הספר בו למדתי.

לכן, כשהגעתי לקיבוץ רביבים, הצמידו לי מורה על ידי שתלמד אותי עברית. המורה הייתה שרה רחבי – בתה של גולדה מאיר! – ובנוסף על כך גם הייתה גם המורה שלנו לאנגלית. למדתי עברית בעזרתה של שרה רחבי, שלימדה אותי את סיפורו של שלום עליכם " האולר", בתרגומו של חיים נחמן ביאליק.

הזוית האישית

עיינה: נהנתי מאוד מן התוכנית ומסיפוריה של סבתא, שפתחה בפני את סיפורי עברה. היה לי כיף מאוד להקשיב, לערוך ולכתוב את הסיפור. תודה למורות שלי, לילך ושרית, שדאגו לעזור לנו ובכלל תודה על התוכנית המקסימה.

סבא שלי השתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם אחותי הגדולה עלמא והם תיעדו את סיפורו: אהבה בין עלמה לסבא שלום